מים עכורים: 50 שנה לאלבום שפירק את סיימון וגרפונקל

מול שני מיקרופונים גבוהים עומדים שניים: האחד גבוה ומרשים עם תלתלי זהב, והשני אוחז בגיטרה ופורט מנגינות נצחיות. יחד הם שרים בהרמוניה שמימית - אלו הם סיימון וגרפונקל, והם בדרך להיות הצמד המצליח ביותר באמריקה. בשנת 1968, אחרי ארבעה אלבומים, בהם קלאסיקות כמו Parsley, Sage, Rosemary and Thyme מ-1966,Bookends מ-1968 ונוכחותם בפסקול הבלתי נשכח של "הבוגר" - השניים היו על גג העולם. אבל מאחורי הקלעים בעבעו מאבקים וסכסוכים - לא הכול היה שלו בקווינס. הם רצו דברים שונים: גרפונקל רצה לשחק בסרטים ולרכב על אופנוע על פני נופי ארצות הברית המשתנים, וסיימון רצה לפתח ולהרחיב את הקריירה המוזיקלית שלו לכיוונים אחרים.

בכל זאת, בינואר 1970 הם שחררו את האלבום המצליח, השאפתני והשלם ביותר מבחינה מוזיקלית שלהם - Bridge Over Troubled Water. הוא זכה בשישה פרסי גראמי, מכר מעל ל-25 מיליון עותקים ומכיל שניים מהלהיטים הגדולים ביותר של הצמד הניו-יורקי - שיר הנושא ו-The Boxer - שגם מצאו את דרכם לרשימת 500 השירים הגדולים של ה"רולינג סטון". במשך שלוש שנים (1972-1970) הוא היה האלבום הנמכר ביותר בארצות הברית והנמכר ביותר בכל הזמנים, אולם הוא עלה להם במערכת היחסים האישית והמוזיקלית שלהם, העלה את יחסיהם על שרטון - ויצר קרע שעליו לא הצליחו השניים לגשר עד היום. "הכרנו זה את זה בגיל 11, התחלנו לשיר יחד בגיל 13 והתחלנו לריב בגיל 14", אמר סיימון על הבמה במדיסון סקוור גרדן בזמן הופעת האיחוד שלהם ב-2003.

Sound of Silence בהופעה בפסטיבל מונטריי ב-1967

פול סיימון וארט גרפונקל הכירו בבית הספר היסודי. שניהם נולדו בשנת 1941 (סיימון מבוגר יותר ב-23 ימים) למשפחות יהודיות, גדלו בקווינס ולמדו באותם בתי ספר. אהבתם לאחים אברלי חיברה ביניהם, ואחרי כמה שנים הם החלו ליצור יחד תחת השם "טום וג'רי". הסינגל הראשון שלהם Hey, Schoolgirl נמכר במאה אלף עותקים והגיע למקום ה-49 במצעדים האמריקניים, ובגיל 16 הם כבר רואיינו לתוכנית המוזיקה האהובה "אמריקן בנדסטנד". אבל ההצלחה הראשונית הזו לא משכה אותם להתמסר למוזיקה, ושניהם בחרו בדרך ההגיונית יותר ובלימודים גבוהים. גרפונקל הלך לאדריכלות וסיימון לספרות אנגלית, אולם בראשית שנות ה-60 הם נפגשו שוב.

על רקע סצנת הפולק הבועטת של הגריניץ' וילג' בניו יורק שהתפשטה ברחבי ארצות הברית, הצמד חזר להופיע בשנת 1963, הפעם תחת שמותיהם האמיתיים. הם הוציאו אלבום ראשון בשם Wednesday Morning 3 A.M שנכשל, והופעותיהם לא הצליחו להתרומם. שוב פנו כל אחד לקריירת הסולו שלו. סיימון הגיע לאנגליה והפך לאחת הדמויות המרכזיות בתחייתה של סצנת הפולק הבריטית באותן שנים, לצד אמנים כמו ברט יאנש וסנדי דני. שם גם הכיר את קתי, שהייתה השראה לקלאסיקות כמו Kathy's Song ו-America. 

אבל לשיר אחד מתוך אלבום הבכורה שלהם היו חיים משל עצמו. Sound of Silence היה השיר שגרם ללייבל להחתים אותם מלכתחילה, לפני אלבום הבכורה. ובזמן שגרפונקל למד וסיימון יצר והקליט באנגליה - תחנות הרדיו בקולג'ים האמריקנים החלו להשמיע את השיר. משם הוא הגיע לאוסף שירי פולק-רוק כרמיקס בשנת 1965 והיישר למקום הראשון במצעד של הבילבורד, מעל למיליון עותקים ממנו נמכרו. סוף סףך השניים עלו על הגל, המבקרים אומנם לא פרגנו, אבל הקהל הצביע ברגליים. אחרי הופעתם בפסטיבל מונטריי בקיץ האהבה של 1967 ובד בבד עם השבר הגדול בתנועה לזכויות האזרח על רקע רצח ג'ון פ. קנדי ומרטין לות'ר קינג - האלבום הבא שלהם הפך לפסקול התקופה. Bookends נשאר בצמרת המצעדים 66 שבועות מכר מיליוני עותקים והשיר Mrs. Robinson מתוכו היה לשיר הרוקנ'רול הראשון שזכה בגראמי לסינגל השנה - סיימון וגרפונקל הפכו לצמד הרוקנ'רול הגדול בעולם.

לקראת סוף 1968 הם החלו לעבוד על האלבום החמישי, Bridge Over Troubled Water, אולם אחרי שהקליטו רק שני שירים מתוכו, גרפונקל נקרא לככב לראשונה בקולנוע כסמל נייטלי בעיבוד ל"מלכוד 22" של ג'וזף הלר בבימוי של מייק ניקולס ("הבוגר"). גם סיימון לוהק לסרט אך דמותו ירדה מהתסריט בשלב כלשהו. וכך יצא שבזמן שגרפונקל התרועע עם כוכבים כמו אלן ארקין ואורסון וולס בצילומים במקסיקו, סיימון השקיע את המרמור שלו בכתיבת שירי האלבום החדש שהקלטתו נעצרה וכשהצילומים התארכו הוא תיעל לתוכם האשמות כלפי גרפונקל שקל לזהות ב-The Only Living Boy in New York או ב-So Long, Frank Lloyd Wright.

גרפונקל חזר לניו יורק בנובמבר, ואחרי ש-CBS הקדישו ספיישל טלוויזיוני פוליטי במיוחד עבורם שזכה לקיתונות של ביקורת ונגנז. השניים שבו להקליט אך המאבקים ביניהם החמירו כל כך שגרפונקל סירב לשיר בשיר אחד וסיימון פשוט גנז אותו - כך שבמקום 12 שירים, האלבום יצא עם 11 בלבד. "ארטי רצה לעשות איזה קורל של באך, שאני לא רציתי. רבנו על מה יהיה השיר ה-12, ואז אמרתי 'פאק איט, תוציאו את זה עם 11 שירים, אם ככה זה', היינו בסוף האנרגיות שלנו", אמר סיימון שנים אחר כך.

Bridge Over Troubled Water בהופעה במיאמי 1969

את האלבום הם הקליטו עם המפיק רוי היילי וחבורת הנגנים המובחרת שהוא אסף - "הטריו המוזהב של הוליווד" קראו להם. האלבום סימן את היציאה של סיימון וגרפונקל מהנוחות והפשטות של פולק הגיטרות אל עבר סאונד מתוחכם והרבה יותר אקלקטי, בשלל כלים, תזמורים והקלטות על גבי עשרות ערוצים. מהקלטה בכנסייה (The Boxer) והשפעות גוספל, לסאונד פרואני (El Condor Pase) ועד ג'אז לטיני וקאבר בהופעה לאחים אברלי שהעריצו.

שיר הנושא שאב השראה מאלביס פרסלי והרכב הגוספל Swan Silvertones ובמיוחד מהשורה "I’ll be your bridge over deep water". סיימון סיפר כי השיר פשוט הגיע אליו, כמו מתנה, או יותר נכון זרם דרכו. "לא היה לי מושג מאיפה זה בא", סיפר בסרט הדוקומנטרי the Harmony Game מ-2011, שתיאר את עשיית האלבום. "זה פשוט בא, פתאום. זה היה רגע מהמם בקריירת הכתיבה שלי. אני זוכר שחשבתי שזה טוב משמעותית מכפי שאני בדרך כלל כותב". הוא חשב שהקול הכנסייתי של גרפונקל יתאים לשיר אבל הלה חשב שהפלצטו של סיימון יעבוד טוב יותר – סיימון נעלב במסגרת אותם היחסים המתוחים בין השניים. 

בסופו של דבר גרפונקל אכן שר את השיר ומבחינתו הייתה זו מתנה, סיימון יצא מהאולפן בזמן ההקלטה - אבל מי שכן היה שם הודה שהתחושה הייתה מחשמלת. סיימון שכתב את השיר (ואף הוסיף בית שלישי באולפן לבקשת המפיק) כמעט ולא ניגן בהקלטות ותרם רק קצת הרמוניות. במשך שנים הוא חש שהשיר הזה כלל לא שלו ואף הודה שהוא דומה דמיון לא קטן ל-Let It Be של הביטלס. אבל על אף היחסים העכורים בין החברים, ואירונית למדי, השיר הפך לכזה שמסמל חברות, נאמנות בכל מצב, אהבה שלא תלויה בדבר. וכשגרפונקל שר אותו על הבמה וזכה לתשואות רמות, סיימון חש מתוסכל מהצד השני של הבמה, שהוא לא שר אותו בעצמו.

הלהיט הענק The Boxer בהופעה בסנטרל פארק 

הבלדה הנוגה הייתה כל כך גרנדיוזית, שאף אחד לא חשב שהיא תהיה הסינגל הרשמי - אלא דווקא "ססיליה" הקצבי והקולע. אבל שיר נוסף תפס את הבמה המרכזית - The Boxer. שירו האוטוביוגרפי של סיימון עסק בבדידות ועוני ובאמן שהרגיש מותקף בחצי ביקורת. זה היה גם השיר שדרש את ההפקה המסיבית ביותר באלבום - עם לא פחות מ-100 שעות אולפן והקלטות במקומות שונים כמו נאשוויל וכנסיית סנט פול בניו יורק.

האלבום Bridge Over Troubled Water היה לסנסציה. במשך חמש שנים הוא לא ירד מהמצעדים, שיר הנושא הגיע למקום הראשון בחמש מדינות וזכה לקאברים מלא פחות מ-50 אמנים בהם אלביס פרסלי, ג'וני קאש, ארית'ה פרנקלין, הג'קסון 5, הסופרימס ואחרים. 25 מיליון עותקים, שישה פרסי גראמי ומה לא. אבל מאחורי הקלעים השניים התרחקו. "בשלב הזה פשוט רציתי החוצה", סיפר סיימון בביוגרפיה שלו. 

גרפונקל חשב שהמאבקים הקטנים הם רק סימפטום של בעיה רחבה יותר: "לא היה לנו כיף. לא נהנינו. היינו עייפים מלעבוד יחד, רצינו הפסקה אחד מהשני". הם אומנם הופיעו ברחבי ארצות הברית. אולם כשגרפונקל הסכים לקחת תפקיד נוסף בסרט אחר של מייק ניקולס, לצד ג'ק ניקולסון, משהו נשבר בסיימון. 47 שנים אחר כך בפודקאסט של CBS הוא נזכר: "אמרתי: 'למה לא אמרת לי?', והוא אמר: 'פחדתי שתפסיק לעבוד על המוזיקה אם הייתי אומר'. אז זה ממש עצבן אותי, ופשוט החלטתי שזה הסוף. שאני לא רוצה לעשות את זה יותר. כשהוא הסכים לעשות את Carnal Knowldege, משהו בין שנינו נשבר. רק רציתי להמשיך הלאה. אנחנו גמרנו".

כשבעה חודשים אחרי שהוציאו את האלבום, ביולי 1970, הם לחצו ידיים במגרש החנייה אחרי ההופעה באצטדיון בקווינס, ונפרדו. כמעט שנה מאוחר יותר הם הופיעו באירוע התרמה למפלגה הדמוקרטית וגם ניגנו בסשנים עם ג'ון לנון והארי נילסון - אבל זה לא היה איחוד אמיתי. הפרידה נותרה בעינה. בשנות ה-80, סיימון אפילו לא הצליח להסתכל בחיבה על התקופה ההיא: "זה היה אדם צעיר בהרבה, מי שכתב את the boxer. אני לא חושב יותר על הדברים האלה. אני אפילו לא מעריץ את העבודות המוקדמות האלה".

בראיונות מאוחרים השניים ניסו להבין מה הוביל לקרע ביניהם. "הכריחו אותנו ללכת יחד בעקבות העסקים וזה פגע בחברות שלנו", אמר גרפונקל. וסיימון טען כי הרבה מהבעיות שהם סחבו התחילו בילדות. "הבעיות היו לפתור את השאריות האחרונות מגיל ההתבגרות. תחרותיות או משהו, היריבות הזו. אז כשזה לא עובד, זה לא עובד ברמה די ילדותית". היו מי שייחסו את רגשי הנחיתות הילדותיים לגובהו של סיימון ובמיוחד לפער בינו לבין גרפונקל. 

Feelin' Groovy בהופעה בפריז לקידום האלבום 1970

במהלך שנות ה-70 גרפונקל התרחק ממוזיקה, ואף לימד מתמטיקה בקונטיקט. "זה היה שלב מוזר בחיי, לעזוב את סיימון וגרפונקל בשיא ההצלחה ולהפוך למורה למתמטיקה. הייתי מדבר איתם על בעיה מתמטית ושואל אם יש שאלות והם היו אומרים: ' איך היו הביטלס?".

בשנת 1981 הקריירות של שניהם דשדשו והם היו צריכים משהו שיוציא אותם מהבוץ. 11 שנים אחרי אלבומם האחרון, ב-19 בספטמבר, סיימון וגרפונקל התאחדו למופע בסנטרל פארק בניו יורק שבו נכחו יותר מחצי מיליון איש - הקונצרט שמשך הכי הרבה אנשים עד אז. הוא הוקלט ל-90 דקות של מופע ונמכר תמורת מיליון דולר. ההצלחה והאהבה שחלקו עם הקהל והעניין המחודש בהם, הובילו אותם לשים את חילוקי הדעות מאחור ולצאת לסיבוב הופעות.

ההצלחה הרגעית לא פתרה את הבעיות הנושנות, חברת התקליטים לחצה והשניים נכנסו להקליט אלבום יחד. אבל במהרה בעיית העישון של גרפונקל החלה להציק לסיימון שוב וכך גם העובדה שהוא היה נעלם למשך ימים שלמים. סיימון מצדו החליט לקחת את אוסף השירים ולהפוך אותו לפרויקט סולו בשם Hearts and Bones שיצא ב-1983, החלקים שבהם השתתף חברו נעלמו בעריכה. "פול עשה דברים שמעולם לא הצלחתי להבין", סיפר גרפונקל. "הוא התקשר אליי יום אחד ואמר, 'ארטי, אני מוריד את הקולות שלך מ-Hearts and Bones. ואגב, אני מתחתן עם קארי ביום שלישי ואני רוצה שתבוא". כל זה רק שלוש שנים לפני אלבום המופת המהולל של סיימון Graceland שזיכה אותו בגראמי על תקליט השנה והפך אותו לאמן היחיד בהיסטוריה שזכה שלוש פעמים בפרס הזה.

השניים הופיעו כמה פעמים נוספות יחד בשנות ה-90, ובשנות ה-2000 אבל בין לבין לא חדלו להטיל רפש אחד בשני בפומבי על גבי העיתונים. בשנת 2015 ארט טען בריאיון ל"טלגרף" "יצרתי מפלצת" והתייחס לקשר המוקדם בין השניים: "איך אתה יכול ללכת מהמקום הזה על גג העולם, פול? מה קורה איתך, אידיוט? איך יכולת לתת לזה ללכת, דביל?"

America

ההופעה האחרונה שלהם ב-2009 הסתיימה גם כן באקורד צורם אחרי שגרפונקל קרע שני מיתרי קול והפנה אצבע מאשימה לסיימון שדרש ווליום גבוה מדי. הם הופיעו יחד רק עוד פעם אחת בשנת 2010 במחווה אירונית משהו לבמאי שליהק את גרפונקל ל"מלכוד 22" ופירק אותם. "אחרי כל השנים האלה, זה עדיין שם שממלא אצטדיונים בכל העולם", אמר סיימון ב-2006 ל"אינדיפנדנט", "לא הייתי חוזה את זה. להפתעתי אני גאה בהשפעה של סיימון וגרפונקל. העבודה די טובה לעבודה צעירה. מה שמפתיע אותי שזה לא היה כועס, לא היה בזה שם דבר נבזי. זה היה אדיב. זה היה ראשוני וסנטימנטלי כשזה פספס, אבל כשזה פגע היה בזה טוהר. וכשאני מסתכל לאחור אני חושב, 'הוא בטח היה בחור נחמד. הוא כנראה היה מאוהב בעולם'". מה הסיכוי שהשניים עוד יופיעו יחד? בריאיונות נפרדים בהפרש של שנה בין 2015 ל-2016, גרפונקל אמר למה לא, ואילו סיימון אמר חד וחלק שאין סיכוי - "אנחנו אפילו לא מדברים".