שתף קטע נבחר

ערב סינגלים

בקבוק של וויסקי סינגל מאלט הפך לשם נרדף ליוקרה, אנינות והחיים הטובים. שתינו כמה וכמה וכמה כאלה, וגילינו שזה קרה מכמה וכמה וכמה סיבות טובות

ליטר מים וקילו שעורה: זה כל הסיפור של וויסקי, אומר חבר קרוב. אז איך קרה שמחיר המדף של המקאלן M, למשל, עומד על 628,205 דולר? או שבאוקטובר 2019 נמכר בקבוק מקאלן מ־1926 ב־1.45 מיליון פאונד? ובכלל, כמה טעים וויסקי שכוסית ממנו עולה הרבה יותר מ־100 אלף דולר?

 

  (צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)

 

אחד האנשים הבודדים בעולם שטעם מספר פעמים כוסית וויסקי שעולה כמו שתי מכוניות הוא דייויד רוברטסון, לשעבר המאסטר דיסטילר - המזקק הראשי, בשבילכם - של מזקקת מקאלן. הוא סיפר שהוויסקי היה "עשיר בצורה יוצאת דופן" - בדומה למי שקנה אותו, אני מניח. הוא חש במשקאות העתיקים בריבת תפוזים, כבול, עשן ועץ אלון. לרובם היה טעם נהדר, הוא סיפר, אבל הוא כבר טעם טובים מהם.

 

בחודש האחרון היינו ברי מזל, אם כי לא ברי מזל כמו מר רוברטסון. בעצם, בהתחשב בכך שאנשים שקונים בקבוק וויסקי בקרוב ל־2 מיליון דולר לא מתכוונים לשתות אותו, אולי דווקא כן. טעמנו כמה מבקבוקי הסינגל מאלט (וויסקי שעשוי מלתת שעורה בלבד ומיוצר במזקקה יחידה, בניגוד לבלנדד וויסקי) הכי טובים בארץ. והחדשות הממש טובות: לא צריך למכור את הבית כדי לטעום אותם.

 

הבונהאבן 12 מגיע מ־Islay, אחד מחמשת אזורי הוויסקי הידועים בסקוטלנד, שנמצא על אי דרומי יחסית, מול החוף המערבי של היבשת. לוויסקים שמגיעים משם יש אופי מעושן בדרך כלל, שמגיע מאדמת הכבול, ולפעמים הם זוכים לתואר הלא מחמיא "תרופתי", עם מאפייני טעם של יוד ומלח. "בונהאבן" ("פי הנהר" בגאלית), הוא וויסקי מרוסן יחסית למה שאפשר למצוא באי. האלכוהול הגבוה (46.3%) אומנם מורגש היטב באף, אבל הוא יותר פירותי ואגוזי ממעושן וכבולי. בסיום - הטעמים שלו מעט מתובלנים.

Bunnahabhain 12,

250 שקל

 

  (צילום: יח
(צילום: יח"צ)

 

דפטאון היא מזקקה בבעלות דיאג'ו, חברת האלכוהול השנייה בגודלה בעולם עם משהו כמו 30 אלף עובדים (היא הייתה הראשונה עד 2017, אגב, עד שחלפה על פניה חברת Kweichow Moutai הסינית). המזקקה הצנועה ממוקמת בספייסייד שבמזרח סקוטלנד, בין הרים ונהרות של מים שנחשבים מהטהורים בעולם. הסינגלטון 18, המבוגר בנבחרת, הוא וויסקי קל לשתייה במובן הטוב של המילה: האופי הפירותי והקליל שלו הוא מקום נהדר לחנות בו בעולמם המורכב של הסינגל מאלט.

Singleton of Dufftown 18,

420 שקל

 

  (צילום: יח
(צילום: יח"צ)

 

קשה לי להאמין שלא שמעתם על בלנטיינ'ס, הוויסקי הסקוטי השני הכי נמכר בעולם, שנמצא בבעלות הקונגלומרט "פרנו ריקאר". רובנו נתקלו ב"פיינסט" שמגיע בבקבוק המרובע המפורסם (אגב, הוא כזה כי בתקופת היובש היה קל להחביא אותם במזוודה אם צץ מולך שוטר), אבל מעטים יודעים שבבלנטיינ'ס התחילו לשווק לראשונה גם כמה סינגל מאלטים. כזה הוא הגלנבורג'י, סינגל מאלט פירותי במחיר ידידותי. מתקתק ועשיר עם טעמי תפוחים וקרמל, מספייסייד. התחלה מצוינת.

Ballentines Glenborgie 15,

215 שקל

 

גלנליווט הוא מותג הסינגל מאלט השני הכי נמכר בעולם, והנמכר ביותר בארה"ב. זה לא קרה במקרה: המזקקה הוותיקה, שממוקמת במוריי בצפון מזרח סקוטלנד עברה לא מעט תהפוכות ב־200 השנים האחרונות, אבל באופן נדיר המשיכה לעבוד כמעט לכל אורכן, עד שנרכשה על־ידי חברת ההפצה הענקית "פרנו ריקאר" והיום היא מייצרת בערך 6 מיליון ליטר וויסקי בשנה. הגלנליווט 15 מתיישן בחביות עץ אלון צרפתי ("לימוזין") שבדרך כלל מיישנים בו קוניאק והוא, ותסלחו לי על המינימליזם, נפלא. חלק, מעניין, תפוזי. וויסקי למדף העליון.

Glenlivet 15 French Oak,

260 שקל

 

לוך לומונד הוא הוויסקי ששתה קפטן האדוק בסדרת הספרים המאוירים הידועה "טינטין", שלמען האמת נכתבה וצוירה לפני שהמזקקה נוסדה. היום היא מייצרת, לצד סדרת וויסקים לפי גיל, גם את "סדרת האיים": אינשומן (האי העשבוני), ואינשמורין (האי הכבולי), שממנו שתינו את האינשמורין 12. זהו וויסקי מעושן מעט אבל מצליח להיות גם עדין, פלפלי ויבש. לא לשתיינים מתחילים.

Loch Lomond Inchmurran 12,

270 שקל

 

למרות שמזקקת לונגמורן שבמוריי (ספייסייד) מייצרת כבר 3.5 מיליון ליטר וויסקי בשנה, היא אחת המזקקות הפחות ידועות פה ברשימה. הדיסטילרז צ'ויס - בחירת המזקק, אם תתעקשו - הוא וויסקי שממותג כזה שהמסטר דיסטילרז הכי אוהבים (חוץ משלהם, כמובן). הוא חלק, מתוק ומעניין: אם מחפשים טוב, אפשר אפילו למצוא בו טעמים של טופי.

Longmorn Distiller's Choice,

350 שקל

 

באומור היא אחת המזקקות הוותיקות ביותר בסקוטלנד, ומקורות מסוימים (ויקיפדיה, למשל), טוענים שהיא פועלת מאז 1779 באי Islay. בקבוק שיוצר במזקקה ב־1850 נמכר ב־2007 בכמעט 30 אלף פאונד, ואני מרשה לעצמי להניח שהוא שווה היום הרבה יותר. המזקקה, שנמצאת בבעלות תאגיד סנטורי היפני, מייצרת קרוב ל־2 מיליון ליטר וויסקי בשנה, במגוון רחב למדי של מוצרים. לבאומור 12, בדומה לרוב הוויסקים שיוצאים מהמזקקה, יש טעמי עשן מובהקים למדי והוא קצת אגרסיבי לטעמי. לחובבי טעמים כבוליים.

Bowmore 12,

228 שקל

 

עדיין מתקשים להחליט? מועדון הוויסקי הישראלי, שהיה אחראי עד היום בעיקר על אירועי טעימה מתוקתקים לחבריו (בניצוחו של יו"ר הדירקטוריון, אגדה בתחומו המצומצם, סמ"ר במילואים יוני ישי), סיים להקים בימים אלה ממש מיזם חדש. הרעיון מיועד בדיוק לאנשים כמוכם, אלה שהבחירה קשה להם כי אז צריך לוותר על כל היתר: מארזים בני 5 בקבוקונים קטנים של המזקקות הידועות ביותר על פני הכדור – מקוואלן שבטייוואן ועד טליסקר הסקוטית – ושל התזקיקים הכי בולטים שלהן. אפשר למצוא שם וויסקים בני 12, 15, 18, ועד מהדורות מיוחדות וכאלה מבוגרים ממש. חוץ מאריזה יפה ומגוון מרנין, בקופסה אפשר למצוא גם חוברת קטנה עם הסבר על כל אחד מהבקבוקים שבפנים. החבילה הזאת, אגב, היא גם מתנה נהדרת לחובבי וויסקי ובכלל.

לפרטים נוספים: iws.co.il

 

  (צילום: יח
(צילום: יח"צ)

 

 

מזקקת טומאטין פועלת בהיילנדס, בחלקה הצפוני של סקוטלנד, לצד כמה מזקקות ידועות מאוד כמו גלנמורנג'י וכאלה שלא שמעתם עליהן מעולם כמו לוך מורר. טומאטין ממוקמת בכפר שנקרא, ניחשתם היטב, טומאטין, והיא מפרנסת 25 משפחות מקומיות. חלק גדול מהוויסקי שמייצרת המזקקה מגיע לבלנדים, אבל אנחנו כאן בשביל הסיגנל מאלטים שלהם, וספציפית בן ה־12 וה־18 (אגב, באופן נדיר למדי המזקקה מציעה למכירה גם וויסקי בן 40). ה־12 הוא שילוב חריף־מתוק של דובדבנים, דבש ופלפל, שנעלם מהפה קצת מהר מדי.

ה־18, לעומתו, הוא הפתעה מלבבת: עץ, שוקולד, תפוז, לימון. חגיגה של טעמים, כיף של וויסקי.

Tomatin 12, 175 שקל

Tomatin 18, 330 שקל

 

  (צילום: יח
(צילום: יח"צ)

 

אם יש אספני וויסקי בקהל, כנראה שהבקבוק שהם הכי גאים בו הוא המקאלן. אם סינגל מאלטים אחרים (שניים מהם אפשר למצוא פה בהמשך, אתם תזהו אותם בקלות) הביאו את הבשורה להמונים, אז מקאלן אחראים לנוצה בכובע. המזקקה החדשה, באזור מפגש הנהרות פידיך וספיי, היא מופע ארכיטקטוני מרהיב של האדריכל רוג'ר סטירק הרבור, אבל עזבו: באנו לדבר על וויסקי. המקאלן משולש החביות הזה (שרי אירופאי, שרי אמריקאי וברבן) הוא כרטיס הכניסה למגוון של מקאלן - ככתוב פה בהתחלה, נקודת הסיום נמצאת מרחק מיליוני דולרים מאיתנו - אבל באמת שלא צריך יותר. וניל וחמאה, כשברקע המאפיינים המוכרים והרכים של הסינגל מאלט האגדי הזה.

The Macallan Triple Cask 12,

229 שקל

 

גלנפידיך היא המזקקה שאחראית באופן כמעט בלעדי על כפולת העמודים שאתם מעלעלים בה. משפחת גרנט, שהקימה את המזקקה ב־1886, הייתה הראשונה שיצאה עם מותג שאינו בלנדד (עד אז הניחו שסינגל מאלט הוא וויסקי שקשה מדי לשתות אותו, ומטרת הערבוב הייתה לרכך אותו). הראשוניות הזאת השתלמה: כרבע מהסינגל מאלטים שנמכרים היום בעולם נמצאים תחת המותג גלנפידיך, שהפך לשם נרדף לסינגל מאלט. ה־15 שלהם מכונה "סולרה" בגלל שיטת הייצור הייחודית, במסגרתה מרוקנים בכל פעם חצי מהחבית בה נמצא הוויסקי ואז ממלאים אותה שוב, כך שומרים על עקביות בטעם. ואיזה טעם: דבש, וניל, שרי - והכל עדין ומורכב ונהדר.

Glenfidich 15,

231 שקל

 

סומלייה במסעדה ידועה אמר לי פעם שבארץ כמעט לא מזמינים גוורצטרמינר, כי אנשים מתביישים לטעות בהגיית השם. אם זה המצב, אני בטוח שהסיפור עם אוכנטושן ("פינת השדה" בגאלית עתיקה) דומה, וחבל. 3 זיקוקים הופכים אותו לאחד הוויסקים העדינים ברשימה שלפניכם, וכתוצאה מכך הוא זכה לכינוי "וויסקי ארוחת הבוקר". דבש, קרמל, תפוחים, ג'ינג'ר - בקיצור, כל מה שאתם צריכים ליד הגרנולה שלכם.

Auchentoshan 12,

157 שקל

 

  (צילום: יח"צ)
(צילום: יח"צ)

 

מזקקה ותיקה נוספת מאיזור ספייסייד היא אברלור, שגם היא שייכת היום ל"פרנו ריקאר". האברלור 12, שמיושן בחביות אלון ואז עובר לפיניש בחביות שרי, הוא אחד הוויסקים העשירים ברשימה שלפניכם, ולמרבה האושר זה לא ניכר במחירו. מה שכן ניכר זה צימוקים, עץ וקינמון. ואם קיבלתם את הרושם שזה וויסקי כבד מאוד, אז זה לא המצב: למרות כל זה ומתיקות מסוימת, הוא מצליח להישאר מאוזן ונעים, כזה שלא צריך לחכות איתו לסוף הארוחה.

Aberlour 12,

210 שקל

 

חצי האי קמבלטאון נחשב פעם לבירת הוויסקי העולמית ואכלס קרוב ל־30 מזקקות, שכיום נשארו מהן רק שלוש: ספרינגבנק, גלנגייל וסקוטיה. ההסבר הנפוץ לתופעה? אלה שפשטו רגל פשוט ייצרו וויסקי ברמה נמוכה. כך או כך, סקוטיה היא אחת המזקקות הקטנות בסקוטלנד, עם סדר גודל של 9 עובדים בלבד. הגלן סקוטיה 15 הוא אחד הסינגל מאלטים הזולים בארץ יחסית לגילו, שילוב מעניין ועשיר של טעמי ים, אגוזים ווניל.

15 Glen Scotia, 270 שקל

 

בלוויני היא מזקקה נוספת בבעלות משפחת גרנט המפורסמת, שהקימו אותה בדפטאון שבספייסייד ב־1892. זוהי אחת המזקקות הנחשבות ביותר בסקוטלנד, ולצד מקאלן הבקבוקים הנדירים שיוצאים ממנה נחשקים מאוד אצל אספנים מהעולם. דייב סטיוארט, המאלט מאסטר של המזקקה, הוא המאסטר דיסטילר הוותיק ביותר בתעשייה, ועובד אצל משפחת גרנט מאז 1962. הבלוויני 12 סינגל בארל יושן בחביות ברבן, ועל הבקבוקים שלו מסומן ידנית מאיזו חבית הוא הגיע. התוצאה היא וויסקי קרמי, מעט מתקתק, שהטעם שלו נשאר דקות ארוכות אחרי שהכוס חזרה לשולחן.

Balvenie 12 Single Barrel,

290 שקל

 

  (צילום: יח"צ)
(צילום: יח"צ)

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים