שתף קטע נבחר

מילכוד המשילות בתוכנית טראמפ

קיומו של יישוב יהודי מבודד בתוך מובלעת, מוקף בשטח ריבוני פלסטיני, הוא מתכון בטוח לחיכוך שיביא למשברים ביטחוניים בלתי פוסקים


  (צילום: EPA)
מפת תוכנית המאה של טראמפ(צילום: EPA)

ב-20 השנים האחרונות נוצרה הבנה כי ישנו רק פתרון אחד לסכסוך הישראלי-פלסטיני והוא פתרון "שתי המדינות". פתרון זה מתבסס על חמש הנחות: ראשית, הסכסוך ייפתר גיאוגרפית במרחב שבין הירדן לים; שנית, חובה שתקום מדינה פלסטינית ריבונית; שלישית, עזה והגדה המערבית חייבות להיות חלק מישות פוליטית אחת; רביעית, הגבול בין ישראל לפלסטין יתבסס על קווי 67; וחמישית, לא יישארו יישובים ישראלים בתוך שטח המדינה הפלסטינית. חמש הנחות אלו יצרו אפס גמישות. כל תוכנית שמישהו ניסה להציג הייתה כמעט זהה לקודמתה. במצב זה נוצרה דיכוטומיה ברורה בין השמאל הישראלי שקיבל עקרונית את הרעיון של "שתי מדינות" (ואת חמש ההנחות) לבין הימין שהתנגד.

 

 

תוכנית טראמפ משחררת שתי הנחות ומעמידה בספק גם שלישית. היא מתנתקת מהמחויבות לקווי 67 כבסיס לגבול ומבטלת גם את ההנחה שלפיה לא יהיו יישובים ישראליים בתוך המרחב הפלסטיני. בעשותה זאת היא למעשה גם מבטלת את ההנחה שלפיה הפתרון צריך לכלול הקמה של מדינה פלסטינית עצמאית.

 

על מנת שמדינה אכן תהיה מדינה סוברנית, גם אם היא קטנה ומפורזת, היא זקוקה למסה קריטית של יכולת משילות. תוכנית טראמפ, כפי שמוצגת, לא מאפשרת משילות בשל החיבור בין שני מאפיינים: מצד אחד המדינה הפלסטינית, אותו חלק עיקרי ביהודה ושומרון, יהיה בפועל, בשל ריבונות ישראלית בבקעה, "אי" פלסטיני מוקף בישראל.

 

המאפיין השני הוא אותם 15 יישובים ישראליים מבודדים שיישארו בריבונות ישראלית במרחב שאמור להיות פעם מדינה פלסטינית. בהינתן שני אלה לא תוכל לקום מדינה פלסטינית אי פעם, לא משום שהפלסטינים יתנגדו אלא משום שהדבר אובייקטיבית בלתי אפשרי.

 

כך טוענים, ובצדק, גם האנשים שחיים באותם יישובים. המסקנה שלהם היא שאסור שתקום מדינה פלסטינית כלשהי, אבל המסקנה יכולה גם להיות הפוכה, ולפיה הקמת מדינה פלסטינית תחייב פינוי של אותם יישובים.

 

בניגוד למאפיין האחר, היותה של המדינה מוקפת מכל צדדיה בישראל, ואשר יש לנושא זה, קרי לריבונות ישראלית בבקעה, סיבה ביטחונית מובהקת, הרי אין שום נימוק ביטחוני שיכול להצדיק את המשך הישארותם של 15 יישובים אלה. להפך, קיומו של יישוב יהודי מבודד בתוך מובלעת, מוקף בשטח ריבוני פלסטיני, כאשר רק כביש אחד צר מוביל אליו הוא מתכון בטוח לחיכוך שיביא למשברים ביטחוניים בלתי פוסקים. תושבים ביצהר לא מקבלים את מרות צה"ל, כיצד יקבלו את מרות המשטרה הפלסטינית כאשר ימשיכו בטיולים פרובוקטיביים לתוך כפרים פלסטיניים סמוכים?

 

הסוגייה שאני מעלה אינה רלוונטית למצב כיום שבו מוצגת התנגדות פלסטינית (וירדנית) מוחלטת ל"עסקת המאה". לכאורה זה מצב נוח שמאפשר לנו לממש באופן חד-צדדי את אשר נראה לנו, אך כדאי לא לשכוח שני דברים: מצב זה מנציח, לפחות לפי מרבית מדינות העולם, את הכיבוש. לא כיבוש של השטח, זה לא מעניין אף אחד, אלא את העובדה שהעם הפלסטיני נמצא תחת כיבוש של העם הישראלי.

 

דבר שני, אם מישהו ירצה בעתיד לנסות ולשכנע את הפלסטינים להסכים לתוכנית, הוא יצטרך גם להסכים לפנות את אותם 15 יישובים. זה יהיה צודק, חכם וגם חיוני מבחינה ביטחונית. מי שמזדעזע ממחשבה על פינוי יישובים צריך גם לדעת להסביר כיצד (על פי מפת התוכנית) אנחנו מסכימים לפנות יישובים במערב הנגב.

 

  • אלוף (מיל') גיורא איילנד היה ראש המועצה לביטחון לאומי

 

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אסף פרידמן
גיורא איילנד
צילום: אסף פרידמן
מומלצים