שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    מזרח תיכון חדש ומורכב

    מתווה טראמפ יכול לסיים עידן של "הכל או לא כלום". ניתן יהיה לממש את הזיקה לארץ ישראל יחד עם נכונות לקבל מדינה פלסטינית לצידה


    דונלד טראמפ ובנימין נתניהו בחשיפת תוכנית המאה  (צילום: קובי גדעון, לע
    בנימין נתניהו ודונלד טראמפ, בשבוע שעבר(צילום: קובי גדעון, לע"מ)

    במציאות הנוכחית רוויית המתחים השבטיים, שבה אירוע רודף אירוע, קשה לעכל ולעבד אירועים ולהבין את משמעותם מעבר לכאן ועכשיו. הדמיון והנטייה להגזמה המאפיינים את המדיה התקשורתית לא מאפשרים לבחון נכוחה את המציאות המורכבת שבה אנו חיים בחזית הפנימית והחיצונית כאחד.

     

     

    ההתייחסות הפבלובית למתווה טראמפ מזכירה את הסיפור על המתנגד והחסיד הרואים נקודה שחורה בצמרת העץ ומתווכחים אם מדובר בחתול שחור או עורב שחור. הם זורקים אבן לעבר צמרת העץ והנקודה השחורה עפה לה לדרכה. אומר החסיד - מעולם לא ידעתי שחתול שחור יכול לעוף.

     

    בישראל הקטנה קשה לראות היום עולם מורכב. מתנגדי המתווה שוללים אותו מכל וכל בשל היעדרותו של הצד הפלסטיני ומתעלמים לחלוטין ממה שקרה כשהצד השני אכן היה נוכח - מאוסלו ועד מגעים להסכמים שהובילו ברק ואולמרט. השלום היה כל כך קרוב שמה שנותר להתווכח עליו היה מי נכנס ראשון לחדר. מתנגדי ההסכם מהימין אינם מוכנים לקבל מציאות שבה העוגה אינה שלמה וכמו תמיד מתעלמים מהמציאות הפוליטית ורואים בכל פשרה פחדנות וחוסר עמוד שדרה.

     

    כאשר אדי ההתלהבות הראשונית יתפוגגו וניווכח שוב בפער בין דיבורים למעשים, נישאר עם תקוות שיש להן השלכות לטווח ארוך.

     

    ראשית, ישנו סיכוי שהקצוות יפסיקו לנהל לנו את השיח. הגישה הרואה את העולם בצבעי שחור ולבן תפנה את מקומה לגישה יותר מורכבת ומכילה. מתברר שהאובססיה של השמאל לחזור לקווי 67 אינה חזות הכל. העולם לא כולו נגדנו. באורח פלא חלק ממדינות ערב ואירופה רואים את הפתרון לא רק דרך המשקפיים של קאטו הזקן של השמאל.

     

    שנית, מתברר שהציבור הימני, ובמיוחד המתיישבים ביהודה ושומרון, מוכנים להסתפק במועט. השפה הגאולית והדתית משנה צורה ומקבלת עולם שבו ניתן לשקלל בין ערכים. זר לא יבין זאת, אבל מי שהתנ"ך מהווה חלק משמעותי מזהותו אינו יכול שלא להתרגש כאשר הוא-הוא הולך ונוהג במתווה שבו הלכו אברהם, יעקב, יהושע ושאר דמויות תנ''כיות. יחד עם זאת רבים מהמתיישבים מודעים לבעיה המוסרית בשליטה באוכלוסייה המקומית ואינם רוצים במדינה דו-לאומית.

     

    מתווה טראמפ יכול להיות עסקת המאה בכך שהוא מסיים עידן של "הכל או לא כלום". ניתן יהיה לממש את הזיקה העצומה לארץ ישראל יחד עם נכונות לקבל מדינה פלסטינית לצידה. רבים משני צידי המתרס רואים בכך גישה נאיבית. גישתם החד-ערכית מהווה בסיס לעצם קיומם הרעיוני.

     

    יש סיכוי שהשמאל המשיחי - שיותר מאשר הוא רוצה שלום, הוא משתוקק להדיר את היהודים מחבלי יהודה ושומרון - יפנה את מקומו לאלו החפצים בשלום משמעותי. הישארות ההתיישבות ביהודה ושומרון ואפשרות של בניית מרקם חיים משותפים עם פלסטינים שאינם נתונים לשליטה ולאדנות היא מימוש כל החלומות.

     

    שנים הטביעו בנו את האמירה ששלום עושים עם אויבים. הפעם יש סיכוי לשנות גישה זו ולומר ששלום קורם עור וגידים במפגשים בלתי אמצעיים, בקניות משותפות בסופרמרקט, בעזרה הדדית בכבישים.

     

    על פניו זה נשמע הסכם אוטופי - אך הוא לא פחות בר מימוש מהחלומות המדיניים שמלווים אותנו יותר מ-50 שנה. נותר להתפלל שאכן המתווה יהפוך להסכם המאה ונתפנה לעשות שלום בינינו גם בתחומים האחרים שקורעים אותנו מבפנים.

     

    • מוטי שקלאר הוא איש תקשורת, לשעבר מנכ"ל רשות השידור

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים