שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    דווקא גיל המעבר: אחת התקופות הטובות ביותר של נשים

    עד לא מזמן השם הנפוץ היה "גיל הבלות" אבל נראה שכל זה מתחיל להשתנות, והשיח על התמודדויות של נשים בגיל המעבר מקבל יותר תשומת לב. כל זה תודות לקולות של הנשים בשטח שמשתפות ומספרות, מה הן באמת רוצות וצריכות

    בשיתוף עמותת נשים לגופן ונובו נורדיסק

     

    הן בשנות ה-40 וה-50 שלהן – נשים דתיות, חילוניות וערביות מכל רחבי הארץ - שנפגשות מדי שבוע ביישוב בו הן מתגוררות, מדברות על הכל. הן מדברות על הגוף המשתנה, על התסמינים שהן חוות, על מיניות, זוגיות ובריאות הנפש.

     

    "לא הייתי אמורה להיות קרובה אפילו למנופאוז כשעברתי טיפולים כימותרפיים לפני עשר שנים", מספרת אחת הנשים בקבוצה. "זה היה כאילו הטיחו אותי לקיר לבנים כשאני נוסעת במהירות שיא. התחילו לי גלי חום קשים, נשר לי השיער וכמובן חוויתי אובדן שד בעקבות הסרטן". אישה אחרת משתפת על השינויים המיניים שגיל המעבר הביא איתו: "מאישה שאוהבת סקס, הפכתי לחסרת כל עניין. יבש לי ולא בא לי בכלל. זה יצר הרבה מתחים בקשר. אם רק הייתי יודעת שיש פתרונות, זה היה משנה את חיי - לא פחות".

     

    סדנאות כאלו, מופעלות ע"י עמותת "נשים לגופן" בשנים האחרונות בכל רחבי הארץ. דנה וינברג, מייסדת ומנכ"לית עמותת "נשים לגופן", מספרת שהסדנאות נועדו לשיתוף ולמידה הדדית אבל גם לעורר שינוי חברתי - להוציא את גיל המעבר מארון הבושה. הנשים לא רק מדברות, מקשיבות ומשתפות, אלא גם לומדות ומקבלות מידע, על שלב זה בחייהן, והשפעותיו על הגוף, הרגש והמיניות. מטרת הסדנאות היא לקדם שיח עדכני אודות תקופת גיל המעבר, בתקווה לשנות את המדיניות והמודעות לנושא.

     

    "עד לא מזמן, אנשים וגם רופאים, היו קוראים לתקופה הזו 'גיל הבלות', וזה נורא בעיניי", אומרת וינברג, שייסדה את "נשים לגופן" ב-2005 למען קידום מודעות בריאות האישה. "בערבית זה לא פחות גרוע – 'סין אל יאס', שנות הייאוש. זה מעיד על תפיסה חברתית מטרידה. אני מאמינה שהדרך לשנות את התפיסה היא לדבר עליה, לאוורר רגשות ולהוציאם מארון. אישה בת 50-40 שנכנסת לגיל המעבר היא לא אישה זקנה, היא באמצע החיים. וחוץ מזה, צר לי מאד שזיקנה היא בושה בחברה שלנו. זקנה לא שווה בהכרח לחולה ונבולה. הגוף כמובן מזדקן, אבל זה מאוד שונה מאישה לאישה זיקנה היא גם חוכמה וניסיון חיים וכך נתפסה בתרבותיות רבות. אנחנו רוצות לשנות את התפיסה החברתית השלילית סביב זיקנה ומגדר".

     

     

    אישה מביטה למצלמה (צילום: shutterstock)
    גיל המעבר. ממש לא גיל הבלות(צילום: shutterstock)

     

    כרבע מהנשים בישראל נמצאות בגיל המעבר - תקופת חיים שמציינת מעבר משלב קבלת הווסת באופן מחזורי מידי חודש, לשלב של ירידה בייצור ובהפרשה של אסטרוגן ופרוגסטרון עד להפסקת קבלת הווסת. גיל המעבר מורכב משלושה שלבים – טרום גיל המעבר, המנופאוז (המוגדר כך לאחר 12 חודשים ללא קבלת וסת) והפוסט-מנופאוז, כל אחד מסמן תקופת חיים דרמטית ומורכבת מבחינה רגשית, פיזית ומינית. רוב הנשים יחוו בתקופה זו לפחות תסמין אחד מתוך שלושים תסמינים שעלולים לפגוע באיכות חייהן בתקופה זו.

     

    אחרי שש שנים של הפעלת סדנאות לנשים באמצע החיים ברחבי הארץ, "נשים לגופן" אספה כמה מסקנות מעניינות לגבי הצרכים והרצונות של נשים בגיל המעבר, קולות מהשטח שהיו מושתקים ומודחקים מהשיח הציבורי במשך זמן רב.

     

    "לא משנה מאיזה עיר ומאיזה מגזר, זה מדהים לראות שבכל מקום עולות אותן הסוגיות", מציינת וינברג. "אחת הסוגיות המרכזיות היא מתן שם והגדרה למה שאני חווה. הרבה נשים לא מבינות שמה שהן עוברות גופנית, מינית ורגשית קשור לגיל המעבר. הן מדברות על שורה ארוכה של תסמינים שהן לא מקשרות בכלל לגיל המעבר כמו: דיכאון, עייפות קיצונית, קשיי שינה, כאבי פרקים וגידים. אם אישה לא יודעת לקשר בין התסמינים לגיל המעבר, סביר להניח שהיא לא תקבל טיפול. בתחום הנפש זה קלאסי - אישה מתלוננת על תופעות רגשיות ומקבלת טיפול תרופתי פסיכאטרי, בשעה שיכול להיות שטיפול הורמונלי היה יכול להיטיב איתה".

     

    נושא נוסף שעולה מתוך הסדנאות הוא הציפייה של הנשים לסבול בשקט את תופעות גיל המעבר. "זו סוגיה מגדרית", מבהירה וינברג. "הן לא מדברות על זה, הן לא מאמינות שיש את מי לשאול. הסבל והתחושה שאין עם מי לדבר עולה באופן עוצמתי בסדנאות. אנחנו מנסות לייצר שינוי בתפיסות האלו, ומציגות בפניהן את כל האפשרויות שעומדות בפניהן".

     

    "רופאים יודעים מעט מדי על גיל המעבר"

    הקולות המבעבעים מהשטח הובילו את עמותת נשים לגופן להקים קבוצת ידע ופעולה של נשים בגיל המעבר ובה הוחלט לחבור לד"ר גבי קאשי-רוזנבאום וד"ר סמדר נוי מהמכללה האקדמית באשקלון על מנת לערוך מחקר בקרב נשים בגיל המעבר. המחקר בחן את הידע של המשתתפות בנוגע לתסמיני גיל המעבר; את המידה שבה הן מעידות שהן סובלות מהתסמינים; ואת אופי ההתקשרות שלהן עם אנשי מקצוע מתחום הבריאות.

     

    על המחקר שהופץ בעברית ובערבית, השיבו 2,200 נשים מרחבי הארץ שנמצאות בשלבים השונים של גיל המעבר. טל תמיר, מנהלת מרכז הידע והפעולה של עמותת נשים לגופן, מציינת "רוב מכריע של הנשים שענו על המחקר ציינו כי הן חוות תסמינים של גיל המעבר וציינו כי התסמינים מטרידים אותן ומשפיעים באופן ניכר על איכות חייהן.

     

    72% מהמשיבות ציינו כי הן בעלות ידע על התסמינים, אך רק 39% ציינו כי יש להן ידע בנוגע לטיפול בתסמינים. הממצאים מעלים כי יש תסמינים המוכרים למרבית הנשים, כמו גלי חום, דליפת שתן ועלייה במשקל. אבל פחות ממחצית מהמשיבות ידעו שיש תסמינים נוספים הקשורים לגיל המעבר כמו מיגרנות, יובש בעיניים, עייפות קיצונית, הפרעות נשימה וסחרחורות".

     

    תמונה עגומה עולה בכל הנוגע למודעות של אנשי המקצוע מתחום הבריאות בכל הנוגע לגיל המעבר. וינברג ותמיר מציינות שהממצא העיקרי והמעציב שעולה שעולה מנתוני המחקר הוא שלמרות שהנשים סובלות, למרביתן לא הוצע טיפול על ידי אנשי מקצוע. 71% מהנשאלות ציינו כי לא נעשתה אליהן כל פנייה על ידי שום גורם ממערכת הבריאות. 9% בלבד ציינו כי גינקולוג פנה אליהן בנושא ורק 3% דיווחו כי רופא המשפחה פנה אליהן בנושא.

     

    איך אפשר להסביר את האחוזים הנמוכים האלו?

    "לצערנו נראה כי רופאי המשפחה לא חושבים שיש להם מנדט לשאול אישה מתי הייתה הווסת האחרונה שלה והאם היא סובלת מתסמינים המאפיינים את גיל המעבר. זה בכלל לא משהו שעולה לדיון שוטף במפגש עם רופא המשפחה. מבחינתנו, זה חד משמעית חלק מטיפול רפואי שוטף באישה בגילאים אלו. לכל הפחות רופא/ת משפחה צריך להציף למודעות של האישה שחלק מהתסמינים שהיא חווה יכולים להיות קשורים לגיל המעבר. לגבי הגינקולוגים, לצערי חלק גדול מהם יודעים מעט מדי על גיל המעבר. ישראל היא מדינה מעודדת ילודה, ועיקר העיסוק של גינקולוגים הוא בהיריון, בלידה ובפוריות. עד לפני כמה שנים במבחן ההתמחות בגינקולוגיה לא הייתה אפילו שאלה אחת על גיל המעבר. כלומר, הסטודנטים לא בהכרח לומדים את התחום הזה. הם עושים סבבים בבתי חולים, אבל גיל המעבר זה לא משהו שרואים בבית חולים אלא בקהילה".

     

    למרות תמונת המצב העגומה, וינברג מעידה כי לאחרונה ניכר שינוי ורופאים מתחילים להכיר ולהתעניין בתקופת גיל המעבר. "חשוב שנשים ידעו שאם הן סובלות יש להן עם מי להתייעץ. אם רופא המשפחה לא נתן לך מענה, חשוב שתדעי שיש רופאים שמתמחים בגיל המעבר, ושווה לחפש אותם. אם לרופא המשפחה או לגינקולוג אין מענה בשבילך, אל תתייאשי ותחפשי את הרופא המתאים. יש נשים שסובלות במשך עשור, איכות חייהן, המיניות שלהן, והבריאות שלהן מושפעות כולן באופן משמעותי וזה לא צריך להיות ככה".

     

    ויש גם צד חיובי למחקר. לצד התלונות על התסמינים ועל חוסר המענה הרפואי, 77% מהנשים ציינו את היתרונות של גיל המעבר. "למרות ההרגשה הפיזית, הן מדווחות שהן מתחילות להרגיש תחושה של שחרור. חצי מהן מספרות שהן מכירות יותר טוב את הגוף שלהן. הן מדווחות שהן מרגישות שהן לא צריכות להתחשב בסובבים אותן כבעבר, ושהן משוחררות מכבלים חברתיים, אולי זה בגלל שהן פחות מטפלות בילדים קטנים. זו טענה שחזרה על עצמה אצל כולן – יהודיות, ערביות, חרדיות וחילוניות. זה מאוד דרמטי. נשים מרגישות חד משמעית שיש גם יתרונות לגיל המעבר".

     

     

    בשיתוף עמותת נשים לגופן ונובו נורדיסק

     


    פורסם לראשונה 06/02/2020 08:35

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים