מייסד "קופיקס" תחת מתקפה: "הוא ממציא משהו, מצליח ובורח"

כשראיתי את הידיעה על מכירת השליטה בקרן הגשמה, התחזק בי הרצון להקים את עמותת מולָכי-השולל של אבי כץ" – אומר איש עסקים שעבד עם אבי כץ בעבר. "אבי כץ הוא גאון רעיוני מעולה, איש יחסי ציבור מצוין, אבל מנהל בינוני, אולי אפילו פחות", אומר איש עסקים אחר שמכיר אותו שנים. "ארכימדס של הרעיונות", מכנה אותו איש עסקים נוסף שעבד איתו, ומוסיף: "הולך ברחוב והרעיונות זורמים, מתלהב כמו ילד, משוכנע שהמציא את הגלגל, רץ קדימה, אבל לא תמיד בודק את הפרטים הקטנים. היו לו גם בחירות בעייתיות של אנשי מקצוע ושותפים, וגם עקצו אותו. הוא אדם טוב שלא רוצה לעקוץ אחרים, מאמין במיזמים שלו באמונה שלמה, וזו הטרגדיה". ועוד איש עסקים אומר: "הוא אשף במכירות, אבל חסר סבלנות, לא רץ למרחקים ארוכים. הוא יתמיד במיזם לסיבוב בלבד, תוך שהוא עושה לביתו, מה שלא קורה לכל הנותנים בו אמון. שימי לב לדפוס שחוזר על עצמו לאורך כל הדרך: אבי ממציא משהו, משווק, מצליח ובורח. כי הוא לא יודע לנהל. הוא נשאר עם הכסף, מה שלא תמיד אפשר להגיד על מי שהאמינו בו".

דברים דומים נשמעים שוב ושוב במהלך הניסיון לתהות על דמותו של אבי כץ, איש העסקים שהתחיל עם רשת "כפר השעשועים", פרץ בגדול עם רשת-קופיקס, והיום נתון למטחי ביקורת קשים על הביצועים של קרן "הגשמה" שהקים, ועל הפסדים שנגרמו לאנשים שהשקיעו בה.

מכירת 50.1% מקרן הגשמה, בדצמבר האחרון, נשמעה כמו סיבוב נוסף של אותו הדפוס: מקימים, מסעירים את המדינה, מוכרים - ומותירים אנשים כועסים. אבל הפעם זה נראה קצת יותר מזה. אף שלא מעט ממשקיעי הקרן הרוויחו יפה מהשקעתם, נראה שבמקרים רבים אחרים יש פער גדול בין ההבטחות שהבטיחה למשקיעים לבין התוצאות בפועל. משקיעים רבים כנראה לא היו מודעים לסיכונים, ולנוכח שיווק אגרסיבי, הבטחות מפתות והסתמכות על כץ ושותפיו כאנשי עסקים בעלי תדמית חיובית, גם לא טרחו לברר מספיק. 

מאז הקמתה ב־2009 תיווכה הקרן למשקיעיה מאות פרויקטים, חלקם התעכבו ו/או לא הניבו את התשואות המובטחות. רק ב־2017 החל פיקוח של רשות ניירות ערך על פעילות הקרן, שנוסדה כקרן פרטית. שמונה פרויקטים בלבד נמצאים תחת פיקוח הרשות. אחד מהשמונה, "לנסינג מישיגן" בארה"ב, נמצא בחקירה פלילית של הרשות, ובפרויקט נוסף מתוך השמונה, "לונדון קילבורן", התערבה הרשות בעקבות התנהלות לא תקינה של הקרן. נודע לנו כי ברשות מתכוונים להתחיל בתהליך מיפוי של כל מאות המיזמים שהקרן תיווכה. בנוסף לאלה, נגד הקרן תלויות ועומדות שתי תביעות ייצוגיות של קבוצות משקיעים.

כץ, שבעבר לא יכול היה ללכת ברחוב בלי להיעצר על ידי מעריצים, שנתפס כמין רובין הוד של עולם העסקים, היה מבוקש לראיונות והרצאות וידוע כפילנתרופ שתורם סכומים נכבדים, הפך יעד להשמצות של טוקבקיסטים, שק חבטות ומושא לטענות של משקיעים.

כץ, בן 57, אב לחמישה וסבא לנכדים, בנה את עצמו בעשר אצבעות. הוא גדל בבני־ברק, יתום מאב מגיל שש, למד בפנימייה חרדית, שירת בצבא והתחיל את הקריירה העסקית שלו כצבּע. 

העסק הראשון שיזם, ב־1992, היה רשת הצעצועים "כפר השעשועים" שבשיאה גילגלה 800 מיליון שקל בשנה ומנתה 74 חנויות עם עוד רשתות בנות. לבסוף, אחרי שכץ מכר אותה והפיק רווחים יפים, ואחרי שהרשת החליפה ידיים כמה פעמים, מצבה הידרדר ולאחרונה נמכרה במחיר זעום. אחר כך הקים את קופיקס, שבישרה על מהפכת הקפה ב־5 שקלים, הפכה להצלחה ולבסוף דישדשה ונמכרה לרמי לוי, כשכץ משאיר אחריו חלק מהזכיינים כשהם כועסים ומופסדים. הסיפור של קופיקס עלה לו בגירושיו, הוא אומר בלי לפרט. 

ולבסוף באה קרן הגשמה, ששיווקה עצמה גם כן כסוג של מהפכה - הענקת אפשרות לאנשים להשקיע בנדל"ן בארץ ובעיקר בחו"ל עם הון עצמי של 100,000 שקל בלבד (והיו תקופות שאף עם 20,000 שקל בלבד). לאחרונה מכרו כאמור כץ ושותפיו, שניהלו את הקרן, את השליטה בה ונותרו כבעלי מניות בלבד, וכרגע היא עושה תפנית ועוברת לתחום הפינוי והבינוי בישראל. מדובר בתחום בעייתי, ואיך יצליח שינוי הכיוון – העתיד יאמר.

כשאנחנו שואלים את כץ מדוע מכרו הוא ושותפיו את השליטה בקרן הוא אומר: "מעבר אליי ולחנן שמש (שותף מייסד ומי שהיה היו"ר - ש"ח) היו כ־10 בעלי מניות שהחזיקו בין 1% ל־5% כל אחד. מבנה בעלות זה, שהיה טוב אולי לתחילת הדרך, לא מתאים לתוכניות העתידיות שלנו. יוג'ין מנדלוביץ' (רוכש השליטה - ש"ח) קנה כמעט את כל בעלי המניות הקטנים, ולקבל שותף מוביל מבוסס ומחויב, זה התאים לתוכניות העתידיות של הקרן".

הגשמה הוקמה על ידי כץ ושותפיו על בסיס 60 איש שהתלהבו מהרעיון והיו מוכנים להשקיע בנכסי נדל"ן בחו"ל. כץ עצמו השקיע בקרן 5 מיליון שקל. הקרן - שמתווכת בין משקיעים ליזמים, ולא מהווה יזם של הפרויקטים בעצמה - הבטיחה למשקיעים תשואות שנתיות של 18%־20% ויותר, שנחשבות גבוהות מאוד עד בלתי ריאליות להשגה באופן קבוע.

הקרן הצליחה לצרף 32,000 משקיעים, שמהם גייסה 2.9 מיליארדי שקל להשקעה ב־241 פרויקטים. 1.4 מיליארד שקל הוחזרו עד כה למשקיעים כרווחים מפרויקטים שהסתיימו. והתשואות? בתשקיף הקרן המתייחס ל־31 במארס 2019 מדווח על 107 אקזיטים (כלומר מכירת פרויקטים שבהם הושקעו כספים). לפי התשקיף, ממוצע התשואות למשקיע היה 7.8% - טוב יותר ממה שהיו משיגים בבנקים, אבל רחוק מההבטחות המקוריות.

אבל הממוצע לא תמיד מספר את כל הסיפור. לפי התשקיף, 39 פרויקטים הושלמו בתשואה ממוצעת של 3.8% בלבד, לעומת תשואה צפויה של 22.9% בתוכנית העסקית המקורית. 56 פרויקטים הסתיימו בתשואה של 5.1%, לעומת צפי של 22.2% בתוכנית המקורית. 5 פרויקטים הסתיימו בהפסדים שבין 6% ל־100% מההשקעה.

כששוחחנו החודש עם כץ, הוא מסר לנו על 7,000 משקיעים שהרוויחו, ורק על 2־3 שהפסידו עד היום. מנתונים נוספים ששלח לנו אחר כך עולה, כי ב־18 מהפרויקטים קיבלו המשקיעים תשואות שבין 20% ל־45%, 36 הסתיימו בתשואות של 11%־20%, ו־46 הסתיימו בתשואות של 1%־10% – ללא פירוט כמה מתוך ה־46 הסתיימו בתשואות של 1%־2% בלבד, שנחשבות לא מרשימות במיוחד, ובוודאי לא מול ההבטחות של הקרן.

מעבר למספרים, שיחות עם משקיעים מאוכזבים מעלות טענות קשות לניהול לא נכון ולזניחת אחריותה של הקרן כלפיהם. "השקעתי בתשעה פרויקטים של הקרן", מספר אחד מהם, "ומשלב מסוים לא אהבתי את מה שקורה שם מבחינה ניהולית. לפני ההשקעה בדקתי תוכנית עסקית, מינופים, ריביות, וב־2015 הדברים עשו רושם סביר. אחר כך התעוררו סימני שאלה. ב־2017, כשחשבתי שהרשות לניירות ערך בפנים (כלומר מפקחת - ש"ח), השקעתי בפרויקט נוסף. ושוב התחילו אצלי סימני שאלה. התחלתי לנהל קבוצות בפייסבוק, וגיליתי שאנשים תקועים עם כספים שהשקיעו 4־5 שנים בלי אקזיט, במקום שנתיים כפי שציפו. כשמישהו אומר שהוא נפגע, אומרים לו: הפרויקט לא הסתיים, תן לנו צ'אנס. למשקיע בקרן לא פשוט להרים תביעה. קודם כל כי לא ברור אם האנשים בקרן אחראים או לא, ואין ביטחון להשקעה בנדל"ן, ובוודאי לא בחו"ל. וכשהיא נכשלת אי־אפשר לתבוע את מי שעומד מאחוריה, אלא אם ידע שהתוכנית מועדת לכישלון. לדעתי בקרן הגשמה היו בעיות של ניהול ושקיפות".

לטענת המשקיע, הוא בקשר עם כ־150 אנשים שחוששים שלא יקבלו את מלוא כספם, וסך הפסדיהם לא ידוע. "אומרים לנו - הברקזיט, הבנקים, המימונים, שערי המטבע. אז תורידו מחיר, תכריחו את היזמים למכור או לקנות חזרה את הנכסים. אתם התרשלתם, לא בדקתם מספיק. מי יבדוק את כל ההשקעות שלהם, אולי יש כאלו שלא היו צריכות לצאת לדרך כי לא היו בנויות היטב, או הסיכון היה גדול מדי.

"התחושה היא שצמחה חברת ענק, שמגלגלת סכומים עצומים ועושה את זה כאילו הייתה חברת נדל"ן בינונית, עם מטה קטן מדי. איך אפשר לנהל כל כך הרבה עסקאות בבת אחת. צריך יכולות ניהוליות אדירות. לנסוע ליזמים, לריב איתם, ללכת לבנקים, לריב איתם. זה דורש כוח אדם וניהול קפדני ומקצועי".

התביעות שהוגשו כוללות טענות דומות: מידע שהוסתר, שיווק אגרסיבי. איפה היו המשקיעים עצמם? מדוע הם לא שאלו שאלות לפני שהשקיעו?

"ב־2015 לא הייתי חכם כזה. קראתי כתבות מחמיאות על הקרן, התשואה שהובטחה הייתה גבוהה, הם עשו רושם שהם מבינים מה הם רוצים, שיש ביטחונות. היום אני שואל: מה קורה לפרויקטים שנתקעו, איך מצילים אותם? האם יש להם את הידע המקצועי?"

כץ אומר בתגובה: "התקפות בעילום שם מדברות בעד עצמן. גם החמאס תוקף בפנים מכוסות. אנחנו יורקים דם כדי להציל פרויקטים ומצליחים במקרים רבים".

113 מהמשקיעים בקרן הגישו תביעות נגדה בשתי קבוצות, לגבי שני פרויקטים - בלונדון ובניו־יורק. הראשונה הוגשה על סך כ־20 מיליון שקל, השנייה על כ־8.7 מיליון שקל. עורכי הדין רונן עדיני וזיו איזנר, שהגישו את שתי התביעות, טוענים שאחרי פרסום הידיעות על הגשת התביעות הם הוצפו בעשרות טלפונים של משקיעים נוספים כועסים, שהשקיעו בעשרות פרויקטים בעולם.

בתביעה הראשונה, שבה 72 תובעים, נטען כי "הנתבעים הטעו, רימו, פעלו בחוסר תום לב (...) ביוני 2015 פירסמה קרן הגשמה בתפוצה רחבה לעשרות אלפי משקיעיה הצעה מפתה - השקעה בפרויקט משמעותי אשר נקרא לונדון 18 בשכונה היוקרתית המפסד (...)במסגרת הפרויקט אמור היה להירכש, להיהרס ולהיבנות מבנה מגורים יוקרתי, כאשר בתום הבנייה יימכרו הדירות ולמשקיעים צפויה תשואה גבוהה ומרשימה (...) כפי שהתברר להם רק לאחר מעשה, הצעה זו הייתה מטעה או במקרה הטוב רשלנית, באשר חסרו ממנה פרטים מהותיים שהוסתרו מידיעת המשקיעים (...) הנכס שנרכש הינו נכס לשימור, והאזור חוסה תחת חוקים והוראות רגולטוריות רבות ונוקשות, מצב דברים שהוביל לכך שלא ניתן היתר בנייה (...) בסופו של יום כשל הפרויקט וכל השקעת התובעים, כ־20 מיליון שקל, ירדו לטמיון".

"הגשמה מצטיינת בעיקר בשיווק", אומר עו"ד עדיני, "מבריק, ארוז יפה. בכל הנוגע לניהול הפרויקטים וביצועם, נראה לכאורה שאין לה את ההבנה, המומחיות ויכולת הניהול הדרושה לניהול מקביל של עשרות פרויקטים בכל העולם. יתרה מכך - הבדיקות שביצעה לפני ששיווקה אותם למשקיעים, לא תמיד היו מספיק יסודיות, לעיתים רשלניות לטענתנו ממש. וגם בכך הטעתה לכאורה משקיעים, שכן היא שידרה להם שיש על מי לסמוך. פגם נוסף בהתנהלות לטענתנו הוא היעדר שקיפות והסתרת מידע מהותי, שלילי. מציגים למשקיעים תחזיות רווח גבוהות ומופרזות, אך לא מגלים את כל הסיכונים". במיוחד לאור העובדה שהסיכון הוא בעצם של המשקיעים. קרן הגשמה גובה מראש את דמי הגיוס שעומדים על 6%־7%.

"ומה על נאמנות הגשמה למשקיעיה?" אומר בתגובה כץ, "על כך לא מספרים לך. על רווח של המשקיע אנחנו זכאים ל־20%, אבל לא גובים זאת כל עוד יש לו השקעה מפסידה שלא החזירה את הקרן".

בכתב ההגנה המפורט שהגישה הגשמה היא דוחה את הטענות מכל וכל: "השקעה בנדל"ן איננה תעודת ביטוח. עולם העסקים לא יוכל להתקיים אם השקעות יהפכו תעודת ביטוח להצלחה. אין חולק שהפרויקט הספציפי הזה לא הצליח. אין בכך עילה לתבוע את קרן הגשמה. התביעה מבוססת על חוכמה שבדיעבד. מה גם שהגשמה איננה היזם, אלא רק מקשרת ומחברת בין משקיעים ובין הזדמנויות השקעה, מה שהיה ידוע היטב לתובעים. האם העובדה שהגשמה הציגה עצמה כמי שמקיימת בדיקות שונות, כולל משפטיות, של הנכס שהיא מגבשת לגביו קבוצת משקיעים, פוטרת את המשקיעים עצמם מבדיקות שכאלו, או מהתייעצות עם עורך דין, אף שעליהם היה לחתום על ההסכם כמות שהוא?"

הפנינו את השאלה לאישה, בעלת מקצוע חופשי, שהשקיעה במספר פרויקטים של הקרן והיום יש לה טענות קשות על אי־שקיפות: למה לא שאלת ובדקת לפני שהשקעת? גם עורכי הדין עדיני ואיזנר שאלו חלק מלקוחותיהם - עורכי דין, רואי חשבון, אנשים שהשקיעו סכומים של שבע ספרות - את אותה שאלה. התשובה: ראינו לפנינו עורכי דין, רואי חשבון, שהיו ממנהלי החברה. כץ הוצג כאיש עסקים מצליח. הייתה לנו הסתמכות מוחלטת עליהם כאנשי מקצוע. חשבנו שלא ייתכן שיסכנו את האתיקה המקצועית שלהם.

בתביעה השנייה נגד הגשמה נטען כי בפרויקט "מנהטן 8", במסגרתו תוכננו שיפוץ של בניין דירות במנהטן לדירת יוקרה אחת ומכירתה ברווח גבוה, גויסו 67 משקיעים. 41 מתוכם תובעים את הקרן. הם השקיעו בין 30 ל־60 אלף דולר כל אחד. בכתב התביעה הם טוענים: "באמצעות מנגנון הגיוס ההמוני, השטחי והפופוליסטי שניהלה (הקרן) מול אלפי הנמענים לפרסומיה, הבהיר מערך המכירות כי מי שלא יתחייב ויצהיר על השקעתו בפרויקט תוך שעות ממועד הפנייה, יחמיץ את האפשרות (...) כך הכניסה את הציבור למרוץ להשקעה במהירות הבזק וללא שיקול דעת (...)". לטענתם, הובטחה להם תשואה צפויה של 19.5%־22.4%, אך בסופו של דבר הפרויקט נכשל והגשמה מכרה את הנכס באובדן של 92% מקרן ההשקעה. ב־21 בינואר 2019 הודיעה הקרן שתחלק לכל משקיע 8% בלבד מהשקעתו.

על תביעה זו טרם הוגש כתב הגנה.

התביעות הן לא כל הסיפור. בספטמבר 2019 פתחה כאמור רשות ניירות ערך בחקירה פלילית נגד הקרן, בחשד לביצוע עבירות על חוקי ניירות ערך בפרויקט "לנסינג מישיגן" בארה"ב. מדובר באי דיווח מיידי על הליכים שנפתחו נגד יזם הפרויקט, שאינם קשורים לפרויקט עצמו. החקירה עדיין מתנהלת. כץ: "החקירה מתמקדת בעניין טכני של דיווח. הגשמה פעלה לפי ייעוץ מעורכי דין מהטובים בתחום. עוד לא המציאו שיטה אחרת מאשר לקבל ייעוץ לדרך פעולה נדרשת של דיווח. בכל מקרה, אין קשר בין החקירה לבין הפרויקט המדובר".

בפרויקט אחר המפוקח על ידי הרשות, "לונדון קילבורן", גייסה הקרן 29 מיליון שקל. התשואה הצפויה המקורית, כפי שנכתב בתשקיף ההנפקה, הייתה 19%־23%, ומועד הסיום הצפוי היה מאי 2019. בפועל חלה ירידה בתשואה הצפויה, חל עיכוב במועד הסיום, ובתשקיף מ־12 בדצמבר הקרן לא ציינה את הירידה בתשואה הצפויה, אלא רק שרשות ניירות ערך דרשה זאת: 0% אם הפרויקט ימשיך במתכונתו הנוכחית, 4% אם יימכר.

כץ בתגובה: "התשואה נובעת מקשר ישיר למחיר המכירה של הדירות, שהוא לא ידוע כרגע. לכן כל מספר סביר נותן תשואה אחרת. הוויכוח הוא לא על התוצאה בפועל אלא על מה אנו מעריכים, וכל אחד מעריך את יכולותיו שונה. לגופו של עניין דיווחנו שיש סיכום למכירת כל הדירות, ואז לא רק שלא יהיה הפסד, אלא גם יהיה רווח של 9 מיליון שקל, בעקבות ההסכם שעשינו עם היזם, שבגללו כדאי לו להביא מימון אחר, לקנות אותנו, ולחכות עם הדירות עד שישתפר השוק".

בדצמבר האחרון גם פתחה הרשות לניירות ערך הליך מינהלי נגד הקרן, לאחר שהקרן הציעה במשך תקופה של כמה חודשים את ניירותיה לציבור באפליקציה באופן המנוגד לחוק ניירות ערך. במסגרת הסדר אכיפה בין הרשות לקרן הוטל על הקרן קנס של 300 אלף שקל, והיא התחייבה לנקוט צעדים כדי למנוע את הישנות ההפרות.

כץ מרגיש שהוא נרדף על לא עוול בכפו. הדבר היחיד שבו הוא מוכן להודות: "אני לא יודע לנהל מספיק טוב, וכנראה שנכשלתי בבחירת מנהלים". לטענתו, בניגוד לתדמיתו ולראיונות שנתן בעבר, הוא לא יצא מהמיזמים שיסד עם כספים גדולים. "כל הכסף שנכנס בעסקת המכירה של קופיקס נכנס לחברה כדי לחזקה".

על התביעות נגד הגשמה הוא אומר: "אין עסק גדול שלא מקבל תביעות. אנחנו מחזירים למשקיעים 30־40 מיליון שקל כל חודש, ובהוראת רשות ניירות ערך אסור לי לספר באילו תשואות. אני עצמי מושקע ביותר מ־40 השקעות, הייתי מושקע בכל ההשקעות ההפסדיות, ומחזירים לי כל חודש 50,000־100,000 שקל. גם הפסדתי, אבל בשורה התחתונה הרווחתי.

"מספר המשקיעים הלא־מרוצים בקרן קטן. מי שמלהיטים את התקשורת הם שני משקיעים שלקחו להם כפרויקט לרדוף את הקרן. מעולם לא חשבתי שהקרן תגדל לממדים כאלו. חשבתי ש־500, מקסימום 2,000 איש, ישקיעו 100,000 שקל כל אחד, וזה נראה לי הרבה. הזהרתי שוב ושוב, אל תשקיעו את כספי הפנסיה, אל תמכרו דירות. אבל אנשים לא הסתפקו בהשקעה של 100,000 שקל. ומכל האימפריה הזאת, הוגשו נגדנו רק 4 תביעות, מתוכן אחת ייצוגית שלא אושרה, ואחת תביעה קטנה של משקיע שנדחתה. זה סביר לגמרי".

למה שקרה בקופיקס הוא מטיל את האחריות על יקי ודמני, שהיה מנכ"ל, על הזכיינים ועל השינויים בשוק. "אני לא ניהלתי את הרשת אפילו יום אחד. הסטטיסטיקה אומרת שכ־80% מעסקי המזון ייסגרו בשנתיים־שלוש הראשונות. בית קפה בזכיינות אינו תעודת ביטוח. הזכיינים שנכשלו, נכשלו לא רק באשמת הרשת".

ודמני בתגובה: "עזבתי את תפקיד מנכ"ל קופיקס ביוזמתי, אחרי מספר חודשים. לא אתייחס לדברים שמוטב שלא היו נאמרים. לפעמים שתיקה שווה הרבה יותר מאלף מילים".