"שלושה הורים על שני ילדים זה להיט"

שש בערב. זוהר ואמיר כבר אחרי מקלחת, לבושים בפיג'מות. לזוהר מכנסיים כחולים מעוטרים בחלליות וכוכבים, לאמיר חולצה כתומה עם דינוזאורים. הם מתיישבים סביב השולחן לארוחת הערב בבית־למטה. אמא גלי ואבא אור יושבים ליד זוהר ומולם יושב אבא גיל, לידו אמיר. "אני רוצה רק זיתים", אומר זוהר. "רק זיתים?" שואלת אמא, ואומרת: "יש פיצה עם זיתים". "לא, הוא רוצה רק זיתים", מבהיר אבא גיל, ומכין לו קערה עם זיתים ירוקים.

זוהר רץ לחדר ומביא מחזיק מפתחות שאליו מחוברת כרית ספוג קטנטנה חומה של אימוג'י בצורת קקי. "מי רוצה פשטידת קקי?" הוא שואל ומתפקע מצחוק. "אני!" מתנדב אבא גיל. "רק תחמם אותה... הו... איזה ריח נהדר". אמיר מחזיק טלפון מפלסטיק ומתקשר לאבא אור. "הלו, זה אמיר", הוא מזדהה. "איפה אתה?" שואל אבא אור. "אני בבית שלי", משיב הילד בחיוך. "אה!" אומר אבא אור בהפתעה. "מה אתה עושה בבית שלי, אה, שלך!" ואמיר צוחק. 

עוד מעט הם ישחקו, יצפו בפרק אחרון של "בלייז ומכוניות הענק" וייכנסו לחדר הילדים. גיל יכסה אותם ויקריא להם סיפור לפני השינה. מחר בערב הם ייפגשו שוב, חמישתם, לארוחת ערב משותפת – הפעם בבית־למעלה - של אמא גלי. 

כך הם חיים בהרמוניה גדושה בצחוק ובמשחק; שני אבות, אמא אחת, שני תאומים כמעט בני חמש. שני בתים מלאים בצעצועים ואהבה. ויש גם שרקנים, ומערכת תופים של אבא אור, שהילדים משאילים לו אותה כשהוא מבקש ממש יפה. כדי שלא יהיו לילדים שלושה שמות משפחה – הם אפילו בחרו יחד שם חדש למשפחה המשותפת שלהם: משפחת שלו. 

משפחה צעירה, שכבר עשתה היסטוריה קטנה: למרות התנגדות המדינה, בית המשפט לענייני משפחה בתל־אביב הכיר בהורות המשולשת שלהם – תא משפחתי חדש שכולל אמא, אבא ועוד אבא כאפוטרופוס נוסף לילד שלא הגיע לעולם מזרעו. לשלושתם מעמד שווה כלפי הילדים, שהפכו באופן רשמי לאחים.

אור וגיל, זוג האבות, נפגשו לפני 13 שנים. "גיל הוא קונדיטור. הוא היה שוקולטייר לפני שהכרנו. לדייט הראשון הוא הביא שלושה פרלינים שהוא הכין", מספר אור וצוחק, "קניתי מיד". את גלי הם פגשו שנה אחרי. "נפגשנו דרך חברה משותפת. תוך רגע נוצר קליק", משתפת גלי. "בפעם הראשונה שנפגשנו הצעתם לי הורות משותפת. נבהלתי".

"היא נעלמה לשנה", מהנהן גיל, וגלי משלימה: "אמרתי לעצמי, אני אתחתן, מה פתאום הורות משותפת". 

בשנה הזאת הכיר זוג הגברים אישה אחרת, עימה כמעט חתמו על חוזה של הורות משותפת, אבל היא מצאה בן זוג והתחתנה. "ברחה בזמן", צוחקת גלי. "אני קיבלתי שכל אחרי שנה. חשבתי שאמצא בן זוג ואקים משפחה רגילה. כששואלים אותי 'רגע, מה עם אהבה?' אני אומרת – אף פעם לא מאוחר לאהבה, ומי שאיחר לבוא יקבל תאומים חביבים פלוס שני הומואים חינם". 

גיל: "אם גלי תמצא זוגיות ועוד גבר ייכנס לתמונה? מצוין, יהיה עוד מישהו שיטפל ויאסוף את הילדים מהגן".

למה בעצם הורות משותפת ולא פונדקאות? 

גיל: "רצינו שתהיה לילדים שלנו דמות אימהית, חשבנו שזה יהיה יותר בריא לקשר שלנו שיהיה עוד הורה. ויחס של שלושה הורים על שני ילדים נשמע לנו להיט. רצינו להקים משפחה בהורות משותפת ולגור קרוב לאמא של הילדים, כמה שאפשר. שזה יהיה פורמט של פיפטי־פיפטי בגידול הילדים. זכינו להכיר את גלי. עשינו רשימה של דברים שאנחנו רוצים לעשות יחד איתה לפני שאנחנו חותמים על חוזה, כמו להיות בצימר שלושה ימים, להכיר את ההורים". 

אור: "היינו בצימר בים המלח והיה מדהים. כשהפגשנו את כל ההורים יחד, זה היה נהדר. אני חושב שמה שהכי הטריד את ההורים של גיל ושלי, וגם את ההורים של גלי, זה שלא יהיו לנו ילדים. כמו שאבא שלי אמר לי, 'רק תבטיח לי שיהיה לך ילד משלך'. החיבור שלנו איפשר לכולנו להיות הורים, וכולם קיבלו את זה בזרועות פתוחות. הייתה המון תמיכה במשפחה". 

במשך מספר שנים הם ניסו להיכנס להיריון, ועברו טיפולי פוריות וסבבים של הפריה חוץ־גופית. "עשינו מספר גדול של טיפולים שלא צלחו", מספר גיל, "בזמן הזה התפנתה הדירה מעלינו וגלי עברה לגור בה. הכל הסתדר. בשלב מסוים הבנו שגלי זקוקה לתרומת ביצית. 

"זה מסלול שאפשר לעשות אותו בחו"ל. שואבים את הביציות מהתורמת, מפרידים במעבדה לשתי קבוצות. כל קבוצה מפרים בזרע של אב אחר. בוחרים את העובר עם הסיכוי הכי טוב להשתרש מכל קבוצה ומחזירים. את התהליך עשינו עם ד"ר איליה בר, בלטביה. גלי נסעה לשם, עשתה החזרה של שני העוברים ושניהם השתרשו". תקוותם התממשה וכך התפתח היריון עם שני עוברים, תאומים שאינם זהים, אחד מזרעו של גיל והשני מזרעו של אור. 

איך עבר ההיריון?

"היה כיף", חיוך רחב ממלא את עיניה של גלי. "ירדה אבן גדולה מהלב, כי אחרי כל כך הרבה שנים של ניסיונות, את כבר לא בטוחה שזה יקרה, והפחדים ש'אולי לא יהיו לי ילדים?' 'אולי אור וגיל ירצו לחפש מישהי אחרת?' ברגע שהיה היריון, הלכנו כולנו מאושרים לבדיקות. בכל בדיקה אמרו לנו, כולם מגיעים לאולטראסאונד בחרדה וחשש, אתם כל כך רגועים. תמיד שמחנו להציץ פנימה ולראות אותם". 

פינקו אותך?

"בהתחלה לא היו לי חשקים, אחותי אמרה לי, 'יש לך שניים, מה אכפת לך שירוצו בשבילך?' אבל פינקו אותי בהחלט. הייתה תקופה ממש כיפית, לגיל היה הרבה זמן לאפות, לבשל. את רוב זמנו הוא בילה במטבח".

התאומים נולדו בשבוע 37, כל אחד מהם יותר משלושה קילו. לשלושת ההורים הייתה תוכנית שהאבות ילוו את גלי בחדר הלידה ("צחקנו שכמו שנשים צועקות בצירים, אני אצעק, 'מה עשיתם לי!' ברבים"), אבל בסופו של דבר נאלצו הרופאים לבצע ניתוח קיסרי. "המתנו מחוץ לחדר הניתוח והביאו אותם ישר לזרועותינו", מספר אור. 

תוכלו לחזור איתנו לרגע הזה?

"וואו, זה היה מהיר מאוד", הוא אומר בחיוך. "חיכינו בחדר ההמתנה. אחות של גלי נכנסה איתה לניתוח הקיסרי, ואחרי שלוש או ארבע דקות אחד הרופאים מגיע לחדר עם תינוק צורח, ואומר: 'תזוזו, אני צריך לטפל בו', הרופא מנקה את התינוק, ומסדר אותו. לא הבנו בכלל שזה תינוק שלנו, כי רק לפני שלוש דקות הם נכנסו לניתוח. רק אמרו לנו שהוא שלנו, וכבר יצא השני. זאת הייתה הרגשה מטורפת. קשה להאמין שזה שלך, שזה באמת קורה.

"כשהעלנו לפייסבוק את התמונה הראשונה שבה אנחנו אוחזים בתינוקות, לא היינו עסוקים במי מהם של מי – שניהם של שלושתנו – אבל אנשים בתגובות כבר כתבו: 'איזה קטע כל אחד מחזיק את הביולוגי שלו', או 'את מי שדומה לו'. לא התעסקנו בכלל במי דומה למי, לא היינו במקום הזה. היינו בהיי מטורף, ואנשים מיד התחילו לעשות את ההבחנה הזאת. בדיעבד מתברר שהם צדקו. היום כשמסתכלים על התמונה, אפשר בקלות לראות מי של מי. 

"גם הילדים שואלים, 'אבא נכון אתה דומה יותר לי ואני דומה לך?' אני אומר לזוהר, 'בחלק מהדברים אתה דומה לי, בחלק מהדברים אתה דומה לאמא, בדברים אחרים אתה דומה לאבא גיל'. אנחנו מנסים להבהיר שמה שאתה לוקח מההורים שלך מורכב מכל מיני דברים, לא רק מביולוגיה, יש גם התנהגות, אופי. 

"אנחנו מנסים לנטרל כמה שיותר את השיח הביולוגי הזה. היום כששואלים אותי, 'איך אתם יודעים מי של מי', אני תמיד אומר, 'תסתכל ותדע'. זה היה חמוד כשיום אחד זוהר אמר, 'אבל אני רציתי להיות מאבא גיל'". 

גלי: "זה כל כך מובהק, מי של מי. למרות שיש דברים אישיותיים שבהם אמיר מזכיר את אור וזוהר דומה לגיל".

אור: "אמא של גלי אמרה פעם משפט יפה, כששאלו אותה את מי מהבנים היא מעדיפה". 

גלי: "שאלו אותה: 'את מי את הכי אוהבת', והיא ענתה: את זה שאצלי כרגע בידיים'". 

"תכף יש לי יומולדת", נזכר פתאום זוהר. "בפסח!"

ומה ביקשת מתנה?

"כל יום הוא מבקש מתנה", צוחק גיל. "זה מצטבר כבר ל־365 מתנות. כל דבר שהוא מבקש אנחנו אומרים, ביומולדת. אמיר, איזו מתנה אתה הכי רוצה ליומולדת? הכי־הכי?" "סקייטבורד", זוהר משיב במקומו. ואמיר נזכר: "אני רוצה רולר בלייד". 

"יש לנו צעצועים גם בבית פה וגם בבית למעלה", צוחק זוהר. 

"כמה זה נוח", אומרת גלי, "שאת שולחת את הילדים לאבות שלהם. כמה זה כיף כשלפעמים אור מפרגן ולוקח את הילדים בשבת לספארי, ואני וגיל מתפנים לכביסות, לניקיונות ולמנוחה. ולאור יש זמן איכות איתם". וכשגלי מדברת על כביסות, היא מדברת על ערימות של כביסה. "למרות שזה מתחלק בין שני בתים, יש לנו כמות כפולה של בגדים, ספרים, מיטות, ארונות, הכל כפול ארבע. ובגלל שאנחנו הבאנו אחרונים ילדים למשפחה, קיבלנו הרבה יד שנייה מהדודים". 

אור בעל חברה לייעוץ ארגוני. "המצאתי לעצמי מקצוע, משחקולוג. אני משלב כלים מעולם הפסיכולוגיה החיובית ועולם המשחוק. עם הכלים האלה אני מוביל שינוי בארגונים גדולים כמו בנקים, משרד הבריאות. אם תשאלי את הילדים, אבא שלהם משחק בעבודה. גם אמא שלהם משחקת", הוא צוחק. גלי עובדת בבית ספר לילדים אוטיסטים בתפקוד נמוך. "אני מטפלת באמנות. כשאני חוזרת מהעבודה הם שואלים אותי אם צבעתי בגואש, אם שיחקתי בחול, אם יצאתי לחצר. הם משוכנעים שזה מה שמבוגרים עושים בעבודה, גם אבא גיל עובד בבית ספר, הוא מזכיר בתיכון הזדמנות אחרונה בתל־אביב". 

גיל וגלי הם ההורים שאוספים לרוב את הילדים מהגנים, "כי אנחנו חוזרים הביתה בשעות יותר סבירות. יש ימים שאור אוסף אותם ואז הם פה (בבית של האבות), בכל מקרה אנחנו נפגשים כולנו לארוחת ערב, מקלחת וסיפור, ואור מצטרף כשהוא מסיים לעבוד. בסופי שבוע אנחנו לרוב יחד, לפעמים אני נוסעת להורים שלי בירושלים, לפעמים האבות מצטרפים, ולפעמים נוסעים בשבתות לקיבוץ של גיל, ומדי פעם אני מצטרפת". 

איך שלושה הורים בוחרים שמות?

"קודם כל בחרנו שם משפחה. בהיריון אמרנו, אי־אפשר שהילדים יהיו הרוש־לוין־ברנט, צריך שם משפחה אחד. ודי מהר בחרנו את השמות אמיר וזוהר", מספרת גלי.

אור: "היה ברור שזוהר יהיה זוהר, לאבי קוראים זוהר. כשהעליתי את האפשרות בפני אבא שלי הוא כל כך התרגש מהמחווה שכבר לא יכולתי לחזור בי", הוא צוחק. "היה ברור שהגנטי שלי יקבל את השם זוהר".

גלי: "ולי היה ברור שאמיר הוא אמיר". 

החיים של משפחת שלו הרמוניים ויפים בבועה היפואית הליברלית. הילדים לומדים בגן הדו־לשוני, מתחברים לילדים בני גילם מכל מין, עדה, צבע ומוצא. בגן שלהם יש עוד זוג תאומים שלהם שתי אמהות, שאחת מהן ערבייה והשנייה יהודייה, וזוג תאומים נוסף עם שתי אמהות. "ההורים הגאים בגן זה כוח", מחייך גיל. 

"את יודעת מתי הבנתי שמה שאנחנו עושים הוא ממש טוב?" שואל אור, "כשאמיר שאל את גלי, תגידי אנחנו מוסלמים? זוהר ענה לו, 'לא, אנחנו יהודים'. ואמיר הסתכל עליו ושאל, 'אז מי זה בני אדם?' מגיל אפס הם עם ילדים כהי עור וילדים בהירי עור, עם עולים וילדי עובדים זרים, עם נוצרים, מוסלמים ויהודים. מבחינתם בני אדם הם בני אדם. זוהר מגיע אלינו למיטה, מסתכל ימינה ומחבק את גיל, מסתכל שמאלה ומחבק אותי ואומר, 'איזה כיף שיש לי שני אבא'ים'". 

אך האידיליה מופרת מדי פעם כשהיא מתנגשת במציאות הביורוקרטית והמשפטית. האתגרים החלו קצת לפני הלידה, בבית החולים איכילוב. "איך מחלקים צמידים כשיש שלושה הורים אבל יש בכל בית חולים רק סטים זוגיים? איך מחליטים מי יכול להוציא את איזה תינוק מחדר הלידה? כיוון שזה איכילוב, ובמדינת תל־אביב ברוב המקומות נוטים לאהוב את הסיפור שלנו ולהתחבר, עשו שם הכל כדי לעזור, אבל את חייבת לספר בכל פעם את הסיפור כדי שזה יקרה". 

"הביורוקרטיה מזמנת סיטואציות לא נעימות", אומר גיל, וגלי נותנת דוגמה: "אני ואור הלכנו לעשות רב קו לאמיר, וביקשו תעודת זהות וספח".

אור: "אני מוציא תעודת זהות, אבל פתאום נזכר שהוא לא רשום כאן. והאיש אומר, 'רגע, אתה לא רשום, אתה לא אבא שלו'. וכאן אני צריך להתחיל להסביר לו את סיפור חיינו".

גלי: "מזל שיכולתי לשלוף את התעודה עם הספח שלי, אבל כל השיח... אין סיבה שהילד ישמע בכלל דיון כזה, הוא אבא שלו".

אור: "עד היום לא נתקלנו בהרבה מצבים כאלה, כי אנחנו מתנהלים עם זה נכון, אנחנו מודעים למקומות האלה, אבל שחררו אותנו". 

הורות של שלושה הורים לא הוסדרה עד היום בחוק ולא ניתנה פסיקה שמסדירה אפשרות כזאת. אבל אור, גיל וגלי לא היו מוכנים לוותר על הזכות שלהם לקבל הכרה מלאה במציאות החיים שלהם ושל ילדיהם, לפיה כל אחד מהם ושלושתם יחד הורים לזוג התאומים ולכל ילד יש שלושה הורים. הם פנו לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה למתן צו הורות פסיקתי לפיו ייקבע כי כל אחד מבני הזוג הוא הורה נוסף של הילד הביולוגי של בן זוגו, כך שלכל ילד יהיו שלושה הורים. 

עד לשלב זה כל אחד מהאבות רשום כהורה של הילד הביולוגי שלו בלבד, ביחד עם גלי, האם שנשאה את ההיריון. שלושת ההורים ביקשו להכיר בגיל כהורה נוסף של הילד הגנטי של אור, ובאור כהורה נוסף לילד הגנטי של גיל. היענות לבקשתם הייתה מביאה לכך שבתעודת הזהות של כל ילד היו רשומים שלושה הורים.

בקשתם נדחתה על ידי בית המשפט באוקטובר 2018. היועץ המשפטי לממשלה התנגד לבקשה בטענה שאין בחוק הישראלי אפשרות להכיר ביותר משני הורים, גם כאשר קיימת הסכמה בין ההורים. לטענתו של היועמ"ש, הכרה בהורה שלישי עלולה ליצור "מדרון חלקלק" ולהביא למצב של ריבוי הורים. 

השופט יהורם שקד נימק את דחיית בקשת ההורים בטענה שהחוק טרם הכיר באפשרות לרשום שלושה הורים. הוא קבע, כי בשאלות ערכיות ומורכבות, דוגמת הורות, למחוקק עדיפות ברורה על פני בית המשפט, וכי אין להקדים את ההליך החקיקתי בפסיקה. עוד קבע השופט, שעד היום הפסיקה הכירה במתן צו הורות פסיקתי רק במידה שלא היה קיים גורם שלישי שותף להולדה, ובמקרים שבהם היה גורם שלישי שותף – תורם זרע, תורמת ביצית או פונדקאית – הזיקה נותקה עם הגורם השלישי לאחר הלידה.

מצד שני הלך השופט לקראת שלושת ההורים ואמר, שאם שני בני הזוג, הגברים, רוצים להתמנות כאפוטרופוס, כל אחד לילדו הגנטי של השני, הרי מדובר בסעד פחות מרחיק לכת, שמהווה פשרה בין עמדת המדינה לבקשה שלהם, לצורך הבטחת טובת הילדים. ואכן חודשיים לאחר מכן פנו בני הזוג בבקשה חדשה למתן צו אפוטרופוס לכל אחד מבני הזוג על הילד שאינו רשום כילדו. 

טרם הדיון בבקשה הורה בית המשפט על עריכת תסקיר עובדת סוציאלית. "התסקיר מצא שהילדים במשפחה מטופלים בצורה טובה מאוד ושכל הצרכים שלהם מסופקים במלואם. שהיחס במשפחה מלא כבוד, הדדיות, והומור. שהשיח בבית פתוח וחופשי", מספר גיל. 

בסוף חודש דצמבר 2019, קיבל השופט את בקשת ההורים ופרקליטיהם, עורכי הדין חגי קלעי, דניאלה יעקובי, כרמל בן צור וכרמית מזרחי, חרף התנגדות המדינה, והורה על מתן צווי האפוטרופסות שהתבקשו על ידי ההורים. לפי ההחלטה אמנם לא יהיה רשום בתעודת הזהות של הילדים כי יש להם שלושה הורים, אבל כל אחד משלושת ההורים יוכל לפעול בשם כל אחד מהילדים מול המדינה על פי הצו שניתן.

בהחלטה כתב השופט שקד כי, "הילדים נולדו אל תוך מצב של שלושה הורים. אם בית המשפט יתערב בהחלטה הסותרת את המציאות המשפחתית הקיימת, הרי תהיה בכך פגיעה באוטונומיה וברצון הפרטי. בפועל, כל אחד מבני הזוג, הגברים, פועל כלפי כל אחד מהקטינים כאילו הוא בנו, לפיכך דחיית הבקשה תגרור סחבת והתנהלות שאינה לטובת הקטינים או המשפחה כולה. מתן ההחלטה מבטיח שוויון ויחסי אחים בין הילדים, ומתן תוקף משפטי לאחאות. אם לא יינתן צו אפוטרופוס הדבר עלול לסכל את הקשר הרגשי התקין בין שני הילדים".

בסופו של פסק הדין כתב השופט שקד משהו אישי בעניין שלושת ההורים: "בטרם נעילה מן החובה לומר, להתרשמותי מדובר בהורים טובים ומטיבים ששיכנעו אותי בכנות כוונותיהם לגידול הילדים במשותף ולחינוכם כהלכה. לא מצאתי בהם כל פגם ולא הקל שבהם, שיש בו לגרום לחשש לפגיעה אפשרית בילדים". פסק הדין יוצא הדופן נחשף ב"ידיעות אחרונות" ועורר תגובות רבות.

בחיי היומיום המציאות חזקה יותר מכל פסיקה של בית משפט, מצליחה להתעלות על תחלואי הביורוקרטיה וההתערבות הבוטה והמיותרת של המדינה בחיי הפרט – אולי במקומות הכי פחות חיוניים; במקום שבו אנחנו בוחרים עם מי לחיות את חיינו ועם מי וכיצד להקים משפחה. "זאת המציאות שאליה זוהר ואמיר נולדו. זאת המציאות שיצרנו עבורם", אומר אור. "יש כל כך הרבה הורים שלא הייתי נותן להם את הזכות להיות הורה, אבל מתוקף היותם הורים ביולוגים הם משמשים בתפקיד הזה, ונושאים באחריות, ואנחנו צריכים להילחם על ההורות שלנו ולהוכיח אותה כל פעם מחדש", הוא אומר, והתסכול מתגנב לקולו. 

כרגע, המדינה עדיין לא החליטה אם לערער על ההחלטה. "בצד המשפטי אנחנו עדיין בהליכים. אנחנו רוצים להילחם על צו הורות. אפוטרופסות זה נחמד, אבל זאת רק ההתחלה", אומר גיל. "אני רוצה שהילדים יהיו רשומים בספח שלי בתעודת הזהות. אני לא רוצה להתחיל לפתוח מול כל פקיד את הסיפור ולהסביר מי אבא ביולוגי ומי לא. הורה זה תפקיד ואת התפקיד הזה אני ממלא. המדינה צריכה להכיר במציאות", אומר אור. 

"הבקשה שלנו היא לא לקבל זכויות אלא להכיר בחובות. אנחנו שלושה הורים וכולנו מחויבים", אומרת גלי. 

אור: "ההבדל בין אפוטרופסות לבין צו הורות (שלא אושר על ידי בית המשפט), זה שאפוטרופוס זה מעמד שניתן לביטול. זה גם לא נותן את כל הזכויות לילד – כמו קצבת שארים, ירושה וזכויות אחרות. את כל החובות שלי כהורה, המדינה לא מוכנה לתת לי. אני אומר, אני רוצה הכרה בחובה שלי להיות אחראי על הילד הזה עד סוף ימיו, אני לא רוצה להתנער מזה, גם אם חלילה החבילה מתפרקת, אני עדיין אבא שלו. אני לא מוכן להתכחש לזה ולא מוכן שהמדינה תיקח לי את האפוטרופסות. על זה הדיון האבסורדי, אנחנו דורשים חובות ולא זכויות".

וגלי מוסיפה: "כי זו טובת הילד". 

אמיר וזוהר רצים לבית־למעלה, של אמא גלי. הבית חמים ונעים. חדר השינה גדול ומרווח ובו מיטות מחוברות לילדים. דמויות כוח פי ג'י מככבות על המצעים. למרות שהלילה ישנו בבית־למטה, הם רוצים צעצוע מהבית־למעלה. "אני לא רוצה ללכת לישון עכשיו", אומר זוהר וכמעט בוכה. "רק כשיהיה לילה", מבטיח לו אבא אור. 

בעקבות המבנה הייחודי של המשפחה קרה לא פעם שהסיפור של השלווים תואר בצורה לא מדויקת, בלשון המעטה. "פעם קראו לי בתקשורת 'פונדקאית בהתנדבות'", אומרת גלי. "כשהייתי עייפה, הייתי אומרת בצחוק לגיל ואור, קחו אותם, אני רק בהתנדבות".

אור: "מיד לאחר הלידה, בלונדון וקירשנבאום הביאו מומחה למשפט רפואי שידבר על ההשלכות ומה יקרה עם התאומים כשאבותיהם ייפרדו וכל אחד מהם יצטרך לגור עם אביו הביולוגי. דיון של 20 דקות באולפן על משהו שמעולם לא קרה. אנשים לא יודעים איך לאכול את זה".

חשוב להם לשתף בסיפור שלהם, "להסביר לאחרים שזה אפשרי. כשאני הייתי הומו בארון, הדמות היחידה שראיתי בטלוויזיה מישהו מאוד מוקצן יושב מול דן שילון ואומר, 'אני הומו'. אמרתי לעצמי, 'אוי ואבוי, זה מה שנגזר עליי להיות'", אומר אור. "היום אני יכול לצאת עם סיפור כזה ולפתוח דלת להמון זוגות שלא יודעים שהאפשרות הזאת קיימת. לאמהות שלא רוצות להיות חד־הוריות, ולא בטוחות בתהליך, שלא יודעות שזה יכול לעבוד. לזוגות חד־מיניים שאין להם אפשרות לעשות פונדקאות".

ואיך באמת זה עובד? איך מקבלים החלטות בשלישייה? הרי גם בין שני הורים יש הרבה חילוקי דעות סביב גידול הילדים. 

גלי: "זה לא שאין לנו חיכוכים. יש לנו גישות שונות. במשך הזמן למדנו לבחור מלחמות. בהתחלה היינו מקפיצים אחד את השני, ישר היינו מתרגזים, אבל למדנו לדבר ולבחור על מה להתעקש ועל מה לא".

אור: "אני חושב שהיתרון אצלנו זה שהתכוננו להורות הרבה מאוד שנים. בניגוד להורים סטרייטים שמתחתנים ופתאום נהיה ילד, אנחנו דיברנו על ההורות, דיברנו על חינוך, כתבנו חוזה וחשבנו איך מקבלים החלטות ומה עושים אם החלטה לא מתקבלת".

עד כמה אתם פועלים לפי החוזה?

אור: "אנחנו בכלל לא פותחים אותו". 

ילדי משפחת שלו זכו לא רק בשלושה הורים אלא גם בסבים וסבתות רבים. "הם זוכים לגיוון גם בסביבה שלנו פה ביפו, וגם במשפחה הקרובה", אומר אור. "יש להם משפחה קיבוצניקית מובהקת – המשפחה של גיל מקיבוץ אפיקים בעמק הירדן, משפחה מזרחית שמחה ומסורתית – של גלי, וגם את המשפחה שלי שמתגוררת ברמת־גן". 

הבנים עצמם יודעים שכל אחד מהם נוצר מאבא אחר?

"בטח", משיבים שלושתם. 

גלי: "דיברנו על זה. אני מציגה את זה מאוד בפשטות. אבא אור נתן לי זרע, ואבא גיל נתן לי זרע. והרופא שתל כמו ששותלים זרע באדמה, ומזרע אחד יצא זוהר ומהזרע השני נוצר אמיר. זה נון־אישיו. הם שאלו, קיבלו תשובה ומיד עברו הלאה. זוהר מרחם על מי שיש לו רק אבא אחד. הוא מבין את היתרון".