לראות דרך קירות? העניין בטיפול
הנערות של קבוצה 5 בפרויקט "מהנדסות העתיד" עמלות בימים אלה על פיתוח פתרון לבעיית החנייה בערים חכמות. קבוצה 10 מנסה לפתח כלי ל"ראייה דרך קירות" שישמש חיילים בלוחמה בשטח בנוי. כדי שיקבלו השראה, הן השתתפו לפני כמה ימים בסיור במחלקת הסבת המטוסים ובמחלקת הרכבים האוטונומיים בתעשייה האווירית
בשיתוף תעשייה אווירית
סיור במחלקת הסבת מטוסים שבו הופכים מטוסי נוסעים ישנים למטוסי מטען, הזדמנות לבחון מקרוב רכבים אוטונומיים המפותחים על ידי התעשייה האווירית, וכמובן עבודה מאומצת בקבוצות על הפרויקטים הטכנולוגיים שהן מפתחות - כל אלו ועוד היו לפני מספר ימים מנת חלקן של הנערות המשתתפות בפרויקט "מהנדסות העתיד 5", שיתוף פעולה בין "ידיעות אחרונות", ynet והתעשייה האווירית, אשר מטרתו לעודד נערות לבחור במסלולי המדעים כקריירה.
בהאנגר הענק של התעשייה האווירית קיבלו הנערות אפשרות להציץ בעשייה בשטח, וזכו להדרכה מדיאנה פן, מנהלת פרויקט הסבה בואינג 767 בתעשייה האווירית. "כך הופכים מטוס ישן בן 20 למטוס תובלה חדש", היא מסבירה לנערות, "התהליך כולל פינוי של כל תכולת המטוס, התקנה של מסועים מיוחדים, דלת גדולה לפריקה וטעינה, ומחסום מיוחד להגנה על תא הטייס. בעידן שבו אנחנו קונים הכל באינטרנט ומצפים לקבל חבילות במהירות וביעילות, חברות השילוח הגדולות בעולם צריכות עוד ועוד מטוסי מטען".
על פי ההערכות, כך היא מגלה להן, 80% מצי מטוסי המטען של ענקית הקמעונאות אמזון עברו הסבה ממש כאן, בהאנגרים של התעשייה האווירית.
כשהיא נשאלת האם לדעתה הנערות התלהבו מהסיור, פן אומרת: "איך אפשר שלא להתלהב? עובדים כאן מהנדסים ומהנדסות, הנדסאים והנדסאיות, טכנאים וטכנאיות, מנהלי ומנהלות פרויקטים כמוני. מדובר בתחום מרתק".
הנערות סקרו גם רכבים רובוטיים בפיתוח התעשייה האווירית, והצטלמו למזכרת עם ה-RoBattle ("רובאטל"), רכב אוטונומי לא מאויש, שמציג יכולת תמרון גבוהה. בסיור הן שמעו על הייעודים של הכלי המרשים: משימות לחימה, איסוף מידע, גילוי מטענים, הגנת שיירות, הטעיית אויב ועוד. ב"רובוטאל" ניתן לנהוג באמצעות מערכת שליטה ובקרה מרחוק, אבל הוא גם יכול להחליט באופן אוטונומי איך לבצע כל פעולה בשטח.
לאחר הסיור וההדרכות הגיעו הנערות לכיתות שלהן, על מנת לקדם פרויקטים המנסים למצוא פתרונות טכנולוגיים חדשניים לבעיות מגוונות. קבוצה 5 קיבלה אתגר שמתסכל רשויות בכל העולם: איך פותרים את מצוקת החניה בעיר חכמה.
"אנחנו עובדים על פתרון למציאת חניה בערים גדולות כמו תל-אביב או לונדון. אבא שלי היה נהג מונית, כך שמדובר בבעיה שהייתה רלוונטית למשפחה שלי. אני מצפה בסוף התהליך לדעת לאפיין דרישות, להבין איך מנהלים ומבצעים פרויקט בצורה נכונה, ואולי גם ליצור קשרים שיועילו לי בעתיד", אומרת אליזבט זונשטיין (16) מגבעתיים.
"אנחנו רק במפגש השני, ולכן נמצאות בשלב התחלתי יחסית", אמרה דנה זיו, אחת משתי המנטוריות של הקבוצה, אשר עובדת בתכנון ובקרה של פרויקטים בתעשייה האווירית. "הגדרנו את הבעיה, ועכשיו נתחיל לדבר על הדרישות שאנחנו צריכות לעמוד בהן כדי לפתור את הבעיה. אנחנו לא בהכרח נגיע למוצר סופי, אבל הרעיון הוא לדעת איך להתמודד עם בעיה: איך ניגשים אליה, לאפיין את המוצר, לעשות חקר על הפתרונות הקיימים בשוק, ואז להציג פתרון ישים משלנו".
רוני ניצן (16) מכפר האורנים מספרת כי "כל אחת קיבלה נושא מסוים לעבוד עליו. אני, למשל, קיבלתי משימה לבדוק אילו טכנולוגיות רלוונטיות כבר נמצאות בפיתוח על מנת שנוכל להציע פתרון שייתן מענה בעתיד, ולא רק עכשיו".
לירון דיין (17 וחצי) מקריית-ביאליק, מוסיפה כי "מישהי קיבלה לחפש מידע על חיישנים, מישהי אחרת מחפשת על זווית אחרת - ובסוף אנחנו מחברות את הכל. אין ספק שמדובר בבעיה נפוצה וכואבת". באשר לציפיות שלה מהפרויקט אומרת דיין כי "אני מצפה לקבל תובנות על עבודה בקבוצות, וגם לפתח את החשיבה, את היצירתיות, להציע פתרון מעשי לבעיה הזו".
דבש לוסטיג (16) ממושב חמד, משתפת כי "מעבר לרצון למצוא פתרון לבעיה הספציפית והחשובה הזאת הייתי רוצה גם להרחיב את הידע בתחום של פיתוחים ופתרונות לבעיות באופן כללי, וגם ללמוד באווירה מהנה ולהכיר אנשים".
גם קבוצה 10 קיבלה אתגר לא פשוט, שמשפיע על ביטחון המדינה: "לראות מעבר" - כאשר היעד הוא לראות מעבר לקירות בלוחמה בשטח בנוי, לתת לחייל כלי שיאפשר לו לקלוט דברים שלא נמצאים בקו הראייה שלו.
סיגל ברגר דורון, אחת המנטוריות של הקבוצה ומהנדסת מערכות בתעשייה האווירית, אומרת כי "במפגש הראשון עשינו שיחת היכרות, הנערות הציגו את עצמן, מה הן לומדות, התחלנו להכיר להן את הפרויקט, והן קיבלו שיעורי בית: לחשוב על דרישות - מה צריך מהמערכת. במהלך הפרויקט נפגוש אנשי מקצוע רלוונטיים ונקדם את המוצר. השאיפה היא לגבש פתרון עבור חיילים שיהיה נגיש, נייד, עם יכולת ויזואלית לראות את המבנה דרך הקירות".
יובל בר (17) מקריית-ביאליק מספרת כי "הפתרון שלנו אמור לעזור בלוחמה בשטח בנוי, כי כיום החיילים לא יודעים לאן הם נכנסים, וצריך ליצור כלי שיעזור להם לראות. כרגע אנחנו נמצאות בשלב הדרישות לבניית המוצר. למדנו איך מתחילים לעבוד על פרויקט, להמשיך בדרישות, ובהמשך ננסה להביא לייצור של אב טיפוס. הייתי רוצה שזה יצליח ובסוף נגבש מוצר מוצלח. אבל הערך של התוכנית הוא הרבה מעבר לזה - הכרתי בנות מדהימות, וכבר במפגש השני אני מרגישה שהרווחתי המון מזה שאני פה".
הדר בזק (16 וחצי) מפתח-תקווה מסבירה כי המוצר שיפתחו בקבוצה "אמור לעזור גם במצבים של בני ערובה, למשל. נכון לעכשיו החלטנו על הדרישות ומה צריך להיכלל במתקן, שאלנו שאלות כמו 'האם הכלי צריך להיות על החייל או לא?', 'איך יעבור השידור?' ועוד".
כשהיא נשאלת מה התקוות שלה מהחוויה כולה, אומרת בזק: "אני שואפת לעסוק בתחום המחשבים, אולי אפילו פה בתעשייה האווירית. זה תמיד עניין אותי, רק שלא חשבתי שאגיע לפרויקט כזה ואתחיל את החוויה הזו כבר בגיל כל כך צעיר".
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף תעשייה אווירית
לפנייה לכתב/ת 
