חשיפה | תוכנית ה-50+1 של משה חוגג בבית"ר ירושלים

משה חוגג, הבעלים של בית"ר ירושלים, החליט להוציא לפועל תוכנית דרמטית לעתיד המועדון, שבמסגרתה לאוהדי הקבוצה תהיה השפעה ישירה על הניהול, ובכלל זה על התקציב. המטרה בסופו של דבר היא לאמץ את מודל הבעלות הנהוג בליגה הגרמנית, לפיו האוהדים מחזיקים ברוב מניות הבעלות.

לפי המודל, שנקרא 50+1, האוהדים יחזיקו ב-50 אחוזי בעלות פלוס מניה אחת, ואילו חוגג או כל בעלים אחר שיהיה בבית"ר יחזיקו ב-50 אחוז פחות מניה אחת. כלומר, לנציגי האוהדים בהנהלה יהיה יתרון קטן בהצבעות, מה שהופך את המועדון לקהילתי יותר ונותן לאוהדים תחושה של השפעה על הנעשה במועדון השייך להם, ומצד שני משלב את ההון הפרטי של הבעלים או חברות מסחריות. התוכנית תיחשף רשמית בימים הקרובים.

משה חוגג. מתכנן מהפכה(צילום: עוז מועלם)

בבית"ר חיפשו בחודשים האחרונים את הנוסחה הטובה ביותר שתוביל לשינוי ניהולי ותפיסתי אצל האוהדים, כדי שיבינו כי מעתה הם אחראים ישירות על מעמדה של הקבוצה. במועדון בחנו מספר מודלים, והמתאים ביותר לדעתם הוא זה של שאלקה, שיש לה 160 אלף חברים שרובם משלמים 50 יורו בשנה, כלומר הכנסה של שמונה מיליון יורו, אבל זה הדבר המשני. מדובר באחד מעשרת מועדוני האוהדים הגדולים בעולם, שנחשב למשפחתי וקהילתי מאוד.

על פי נתוני הרשות לבקרת תקציבים, בית"ר מדורגת אחרונה מבין הגדולות בכל הקשור להכנסות עונתיות (כרטיסים, מינויים, ספונסרים, זכויות שידור, מרצ'נדייז ועוד). מכבי ת"א מכניסה כ-70 מיליון שקל, מכבי חיפה 60, באר־שבע 45 ובית"ר רק 32 מיליון, פחות גם מהפועל ת"א.

שער מדור הספורט של "ידיעות אחרונות", הבוקר

בשנתיים האחרונות חוגג הוציא מכיסו 40 מיליון שקל בממוצע לעונה, סכומים שהוא אינו מתכוון להמשיך ולפזר החל מהעונה הבאה. תקציב בית"ר נושק ל-80 מיליון שקל, מתוכו 33 מיליון שכר שחקנים, מהגבוהים בליגה. אלא שלמרות ההשקעה הגדולה של חוגג, מעבר לכך שאין הישגיות, אוהדי בית"ר לא מגיעים למגרשים. מסקרים שהזמין המועדון עולה כי לבית"ר יש הכי הרבה אוהדים בישראל, כ-400 אלף, אבל הוא מייצר ההכנסות הנמוך ביותר מבין הקבוצות הגדולות. לבית"ר יש כמעט 9,000 מנויים וכ-16 אלף מחזיקי כרטיס בית"ריסט המקנה הטבות, אבל היא לא מתקרבת למספר המנויים של הגדולות.

חוגג סימן כמטרת-על את המודל הגרמני, אבל הוא מבין כי בית"ר בפרט והליגה הישראלית בכלל לא בשלים נכון לעכשיו ליישם אותו במלואו, ולכן ההגעה למודל צריכה להיות הדרגתית. בבית"ר מתכוונים ליצור שלבי ביניים עם אלמנטים רבים מהמודל כמו מעורבות כספית של הקהל לטובת הגדלת תקציב, מחירי כרטיסים נוחים ונציגות אוהדים בוועדה שתוקם. הכוונה היא גם להפוך את משחקי בית"ר לאירועים מושקעים.

אוהדי בית"ר ירושלים(צילום: ראובן שוורץ)

המטרה בסופו של דבר היא להגיע למודל, שבמסגרתו יהיו בחירות תקופתיות להנהלת המועדון, אסיפות חברים ופעילות קהילתית ענפה (מה שאמור להוביל לירידה באלימות ובגזענות מתוך הבנה כי מדובר בנכס של האוהדים עוד לפני הבעלים), וניהול מפוקח ומבוקר ללא השתוללויות כספיות שיובילו לקריסה.

קהל גדול, מחיר נמוך

חוגג מבין שככל שהאוהדים יהיו מעורבים יותר, מספרם יגדל וכך גם ההכנסות, והוא מתכוון גם להציע הטבות לטובת המהלך הזה. מחירי הכרטיסים יהיו פונקציה של כמויות הקהל שיגיעו למשחקים בטדי, כך שככל שהכמות תהיה גדולה יותר - המחיר יהיה נמוך יותר. אוהדי בית"ר ישפיעו גם על תקציב הקבוצה: ככל שהם ייצרו יותר הכנסות לסכום הבסיסי שיעמיד חוגג (ההערכה היא כי מדובר ב-35 מיליון שקל), כך הוא יהיה גבוה יותר ובית"ר תוכל להתמודד על תארים.

חוגג מצידו יתגמל את האוהדים ברמה הקהילתית, בין היתר במעורבות גדולה יותר בניהול, כשבכל מקרה השליטה תישאר בשלב זה בידיו. בבית"ר מבינים כי אין בשלב זה בשלות בתרבות הכדורגל בישראל שאוהדים יחזיקו במרבית המניות, גם אם הם לא אמורים לנהל ישירות את המועדון או לקבל החלטות מקצועיות.

אוחנה, בניון וחוגג ביציע. השליטה תישאר בידי הבעלים(צילום: עוז מועלם)

ביום הראשון שהוצג בכותל כבעלי בית"ר, חוגג אמר כי אידיאולוגית מבחינתו הבעלים הם האוהדים. "קבוצת כדורגל לא שייכת לאדם אחד", הוא הסביר. בימים הקרובים הוא מתכוון להציג את התוכנית המהפכנית שלו ולעשות צעד ראשון בדרך להגשמת האידיאולוגיה שלו.

הרוב בידיים של האוהדים

מודל ה-50+1 הוא מקור הגאווה של הכדורגל הגרמני, שאנשיו מתעקשים על החיבור למסורת ולקהילה. אך ככל שהשנים חולפות בעידן הכסף הגדול בענף, עולים יותר ויותר קולות הקוראים לבטל אותו כדי לאפשר לקבוצות הבונדסליגה יותר גמישות כלכלית, שתזרים סכומים גדולים למועדונים שיוכלו להילחם בשוק ההעברות מול השייחים והאוליגרכים.

מטרת המודל היא להשאיר את רוב מניות המועדון - כלומר, את הרוב בכל הצבעה - בידיים של האוהדים, מינימום 50 אחוז פלוס מניה אחת. לא מדובר בהמלצה, אלא בקריטריון מחייב לקבלת רישיון לשחק בבונדסליגה. בעבר המצב היה קיצוני יותר, כאשר כל הקבוצות בגרמניה היו בבעלות מלאה של ארגוני אוהדים, אך החל מ-1998 חל השינוי שאיפשר כניסה של משקיעים חיצוניים. ישנם מספר יוצאי דופן לכלל: וולפסבורג ולברקוזן, לדוגמה, נמצאות בבעלות פולקסווגן ובאייר, מאחר שחברות אלה מימנו באופן היסטורי את המועדון לאורך עשורים רבים.

אוהדי שאלקה. אחד מעשרת מועדוני האוהדים הגדולים בעולם(צילום: רויטרס)

כל אוהד בכל גיל יכול להיות חבר מועדון, ונציגי האוהדים משתתפים בקבלת החלטות - לא מקצועיות ויומיומיות, כמובן - אלא כאלו הנוגעות לתקציב, מחירי המינויים ועתיד הקבוצה. מחירי החברות משתנים מקבוצה לקבוצה ולפי הגילים השונים - בשאלקה, למשל, אוהד בן 60־30 משלם 50 יורו לשנה כדמי חברות.

מי שהצליחה לעקוף את השיטה היא לייפציג, שהסירה את השם "רד בול" למרות שברור שהחברה מממנת את פעילות המועדון, והחברות עולה כ-1,000 יורו לשנה. מספר החברים האמיתי קטן מאוד (עמד על 17 בלבד ב-2016) ורובם היו קשורים לחברת רד בול.

בהכנת הידיעה השתתף יאיר קטן