חולמות בגדול: "מהנדסות העתיד" משנות את העתיד שלנו
הנערות מקבוצה 8 של פרויקט "מהנדסות העתיד 5" מחפשות פתרונות לניווט אווירי של רחפנים ללא GPS, מה שיהפוך אותם לחסינים ממתקפות סייבר. חברות קבוצה 9 מנסות לייצר פיתוח שימנע מקרי מוות באתר בנייה. ולשם כך, כל האמצעים כשרים: מניסיון לחקות את תפיסת המרחב של עטלפים ועד רשתות נוירונים, שדות מגנטיים ובינה מלאכותית
בשיתוף תעשייה אווירית
בכניסה למרכז פרס ושלום וחדשנות מקדמות את פני הנכנסים אותיות מתכת גדולות המרכיבות את המילים "DERAM BIG", "תחלמו בגדול", על רקע ימה הכחול והיפה של יפו.
ביום חמישי שעבר הנכנסים היו בעצם נכנסות – התלמידות של "מהנדסות העתיד 5", שהגיעו למפגשן השבועי במסגרת הפרויקט, והמילים בכניסה היו כל כך רלוונטיות עבורן. מדובר במאה תלמידות כיתה י"א שנבחרו בקפידה מתיכונים בכל רחבי הארץ, כולן מצטיינות בתחומי המדעים המדויקים, עתודת חוד ההנדסה הנשי הבא של ישראל, אם תרצו.
את סיורן במרכז החלו הבנות ב"היכל ההשראה", שבו הן צפו במיצג וידיאו אשר סקר את הפיתוחים הישראליים המפורסמים דוגמת וויז ומובילאיי, שחולקו לארבע קטגוריות שונות: סייבר, ICT, חקלאות-מזון ורפואה. הסיור המשיך בחדר הולוגרמות שבו התוודעו הבנות לפנים שמאחורי החדשנות. הדבר נעשה באמצעות הולוגרמות בגודל טבעי של יזמים וחוקרים ובניהם פרופ' אמנון שעשוע, ד"ר קירה רדינסקי, גיל שוויד, דב מורן, זיו אבירם, פרופסור מרסל מכלוף, עזיז קעדאן, יסמין אבו פריחה ויובי תשומה כץ, אשר סיפרו על דרכם האישית והמקצועית. בסך הכל כללה התחנה ספקטרום מגוון של 18 דמויות יזמיות – גברים, נשים, צעירים, מבוגרים, ערבים ויהודים.
התחנה הבאה בסיור הביאה את סיפורו של היזם והחולם, הנשיא לשעבר שמעון פרס ז"ל. הבנות נכנסו לחדר שנבנה כהעתק זהה של משרדו וצפו בסרטון הכולל נקודות ציון בחייו של המדינאי, שהיה גורם משמעותי בסיפור החדשנות הישראלית.
התחנה האחרונה בסיור, שבה חוו הבנות בצורה ממשית את פירות החדשנות הישראלית, הייתה "קפסולת הזמן"- מתקן דמוי קפסולה המעניק באמצעות משקפי VR טעימה חווייתית מהאתגרים שבפניהם עומדת האנושות. בין השאר ניתן להתוודע בקפסולה בצורה משחקית לפיתוחים ישראליים בתחומים כגון מסע לחלל, הדפסת מזון ו"טיול" כננו־רובוט בתוככי גוף האדם.
לאחר שלב הסיור וההרצאות התפזרו הבנות לעשר קבוצות לכיתות הלימוד שבהן הן עמלות על פיתוחם של מיזמים מתקדמים. אחד מהנושאים האלו נוגע לסוגיה אקטואלית מאין כמותה: צמצום מקרי המוות והפציעות באתרי הבנייה בישראל. "תופעת הנפילות באתרי הבנייה היא תופעה כאובה, שעולה לעיתים קרובות מדי לכותרות, ונכון להיום אין מספיק פתרונות יעילים הנותנים לה מענה", הסבירה מורן שוהם, אחת משתי המנטוריות של קבוצה מספר 9, "במסגרת הקבוצה הבנות העלו רעיונות מקוריים להתמודדות עם הבעיה על פי קריטריונים כמו נוחות לעובדים, עלות לא גבוהה ופרקטיות, ואנו בוחנות את הדברים בכיתה".
התלמידות מרותקות מהנושא וכבר החלו להעלות רעיונות יצירתיים במיוחד. "במסגרת הפעילות הקבוצתית זיהינו כי נקודת הכשל בעניין היא הגורם האנושי. לכן, אנחנו מתמקדות בפיתוח פתרון שהוא אוטומטי לחלוטין ולא נסמך על פועלי הבניין עצמם או על הקבלנים", סיפרה סיוון קופמן (15) מבת־ים, "כחלק מהפגישות בכיתה ביצענו אפיונים לפועלי הבניין שלהם המוצר צריך להתאים. מדובר בגברים, בני 18־65, שחלקם עובדים זרים, כך שהמוצר צריך להתאים למספר שפות. צריך גם שהעלות שלו לא תהיה יקרה מדי על מנת שהחברות יסכימו להשקיע בכך כסף".
לדברי תמר עדני (16) ממודיעין, "חילקנו בין חברות הקבוצה את המטלות ואני התבקשתי להתמקד בעמידות של המוצר שאנו רוצות לפתח. מדובר על אתר בנייה אז אנחנו צריכות מוצר שיהיה מתאים לתנאי שטח פתוח ויעמוד באבק, גשם, חול, שמש חזקה או רוחות סוערות - גם על מנת להגן על אנשים וגם למנוע בלאי מוגבר של המוצר. באופן אישי חשבתי על רעיון שאותו אני עומדת להציג בכיתה: רשת עם חיישנים מיוחדים שתיפתח בעת נפילה ותתפוס את הפועלים הנופלים".
מיכל חי (16) מפתח־תקווה סיפרה כי "שיעורי הבית" שלה היו "הבנת הדרישות ממוצרי בנייה והתקנים שבהם הם צריכים לעמוד. הרעיון שהעליתי, די בדומה לתמר, הוא שימוש ברתמה הקיימת, אבל להוסיף לה חיישנים שיזהו את התאוצה של הנפילה והחיכוך עם האוויר ויפתחו במקרה כזה רשת שתזוז ממקום למקום לתפיסת הפועלים הנופלים".
נושא אקטואלי נוסף, שבו עוסקת קבוצה 8, הוא פיתוח מערכת לניווט אווירי ללא GPS. "הבנות החליטו להתמקד בניווט אווירי לרחפנים בלבד", סיפרה אורית, אחת משתי המנטוריות של הקבוצה, "נכון להיום רחפנים מנווטים אך ורק על ידי GPS וזהו עקב אכילס שחושף אותם לשיבושים מצד גורמים עוינים, כמו גם לתקיפות סייבר, ולכן קיים צורך ממשי למצוא אלטרנטיבת ניווט עבורם".
הבנות כבר החלו לחשוב על פתרונות יצירתיים. "העלינו בכיתה רעיונות כמו ניווט דמוי עטלפים, שנעשה באמצעות תהודת קול ושדות מגנטיים. היו גם הצעות מתחומי הבינה המלאכותית. אנחנו מפתחות כעת את הרעיונות האלו קדימה עד לבחירת הפיתרון המועדף על כל הקבוצה", סיפרה הילה זיגדון (17) מפתח־תקווה.
נועה ברודל (16) מהוד־השרון הוסיפה כי "כל אחת לקחה לעצמה מטלה, לקרוא בבית על נושא אחר הקשור לנושא הפיתוח. אני, למשל, קראתי על מצלמות מיוחדות המבוססות על רשתות נוירונים שאפשר לזהות באמצעותן עצמים בסביבה".
לשחר ליפשיץ (16) מכפר אורנים יש כיוון בכלל מרחיק לכת. "קראתי בבית על ניווט של צבי ים, שמזהים לא רק שדות מגנטיים, אלא גם את השינוי בכוח של כל שדה מגנטי. חשבתי על זה כפיתרון להתמצאות במרחב גם עבור הרחפנים. ברגע שתהיה מפה מקיפה של השדות המגנטיים במדינת ישראל נוכל לעשות שימוש במגנומטר מדויק, וכך לזהות היכן הרחפן ממוקם במרחב", היא מסבירה. בקיצור, לחלום בגדול.
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף התעשייה האווירית
לפנייה לכתב/ת 
