שתף קטע נבחר

ימינה יכולה ללמוד מהרשימה המשותפת

שיעור ההצבעה המתרחב של האזרחים הערבים הוא מבורך. הם כבר לא מדברים על עצמם כמגזר, כלומר, כמי שגזורים משאר החברה הישראלית

 

איימן עודה (צילום: AFP)
הרשימה המשותפת בערב הבחירות(צילום: AFP)

הזינוק של הרשימה המשותפת בחירות אחרי בחירות מרתיע רבים. הוא לוחץ לנו על כל כפתורי הפחד שהורגלנו אליהם. אבל אם נחשוב לרגע לעומק על המשמעות של התרחבות ההצבעה בציבור הערבי – בלי ספק מדובר בבשורות טובות מאוד.

 

 

במשך שנים אזרחים ערבים לא הצביעו כלל מתוך ייאוש. הניכור שלהם מהמדינה ומוסדותיה גבר, וכך גם מהחברה הישראלית כולה. אבל למעשה, ככל שיותר אזרחים ערבים בוחרים להצביע, הם מאותתים לנו: אנחנו חלק מהמשחק. לא עוד פלג שקוף וחצר אחורית.

 

ככל שיותר מערביי ישראל יצביעו, כך נזכה לשמוע קולות יותר מגוונים מתוך החברה הערבית. יש לנו הרבה מאוד במשותף, וראוי להתחיל משם. עלייה בהצבעה פירושה גם עלייה בתחושת האחריות – של הרוב היהודי כלפי המיעוט, ושל המיעוט הערבי כלפי הרוב שהוא חי בתוכו. אם המגמה תימשך, גם ממשלות ימין מובהקות יצטרכו לחשב מסלול מחדש ולחשוב איך הן יכולות לייצר שותפויות חדשות.

 

הבחירה של ערביי ישראל לרוץ בגוש אתני ולא במפלגות אידיאולוגיות היא לחלוטין בזכות השניים שבנו קריירה על הסתה נגדם: אביגדור ליברמן ובנימין נתניהו. ליברמן התעקש על העלאת אחוז החסימה על מנת למחוק את המפלגות הערביות – וגרם לאיחודן תחת רשימה אחת. הוא שדחף את היבא יזבק לזרועות איימן עודה, ובכוונת-מכוון רצה לצבוע את כל הערבים כתומכי טרור.

 

נתניהו טען שהמצביעים הערבים נוהרים לקלפיות ובנה את המשוואה "ביבי או טיבי", והציבור הערבי בסך הכול הגשים אותו מודל בדיוק. אם ראש הממשלה בכבודו ובעצמו מכתיר אותנו כמי שיכולים לשנות את התמונה – אז אנחנו נתייצב.

 

נסו לחשוב כמה אפשרויות היו נפתחות בפנינו אם הייתה רשימה ערבית שמתנערת מטרור, ואולי אפילו מכירה במדינה יהודית? כמה אפשרויות טמונות בשר בריאות ערבי (שמעתי שיש אחד שהוא אפילו רופא) או בשר רווחה ערבי. האם יש הבדל דרמטי בין אמא לשמונה מבני ברק לאמא לשמונה מרהט? בין רופא מתמחה ערבי בבית החולים זיו בצפת לרופא מתמחה יהודי בבית החולים בילינסון?

 

הערבים ישראל שינו את המוזיקה. הם לא מדברים על עצמם עוד כמגזר, כמי שגזורים מהחברה הישראלית, אלא כ"חברה הערבית". שווים בין שווים. ואת הנקודה הזו צריך לעודד ולחזק. הם גם יכולים ללמד שיעור חשוב מאוד מפלגה אחת קטנטנה, ימינה שמה. המפלגה של הציונות הדתית, שהשיגה שישה מנדטים בדחילו ורחימו וכל עניינה היה קרבות פנים-מגזריים. מפלגה שלא השכילה לדבר אל הציבור הישראלי כולו אלא התמקדה בלהיות גזורה.

 

פעם בחור מבטיח בשם נפתלי בנט הצליח להביא 12 מנדטים למפלגה הסרוגה כיוון שנע בדיוק בשני הערוצים הללו: איחוד השורות בתוך המגזר הסרוג, והצבת אלטרנטיבה לחברה הישראלית כולה. בשנה האחרונה נכנסה המפלגה לסחרחרה שפוררה אותה לגזרים, ולבסוף גם האיחוד של הרגע האחרון סיפק תוצאה מאכזבת.

 

האינטרס של כולנו הוא שהאזרחים הערבים ינהרו בהמוניהם לקלפיות. שיקימו מפלגות מגוונות וישתלבו במפלגות קיימות. שלא יישארו מסוגרים אלא יהפכו לחלק מהנוף. הבחירות האחרונות מלמדות שזה לחלוטין אפשרי.

 

  • חן ארצי סרור היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"

 

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים