זהבה בן לא הספיקה להיפרד מאבא שלה. "הוא עבר שני התקפי לב ויצא מהם, אז לא האמנתי שהוא לא ייצא מהניתוח השלישי. כשקיבלתי טלפון רצתי לבית החולים, אבל איחרתי. כשהגעתי כבר כיסו אותו בסדין. אפילו לא הספקתי לראות אותו, רק בכיתי. הוא היה בן 52 כשהוא נפטר. אני בת 51 עכשיו, ואני חושבת הרבה איפה זה שם אותי".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
איפה זה שם אותך?
"אובדן של אבא זה מאוד קשה, בטח בשביל ילדה בת 16. זה היה נורא. ואבא שלי היה איש מאוד חזק. מאוד פרימיטיבי. מאוד שמר אותנו הבנות בצמר גפן. בחיים לא הסתכלנו לו בעיניים. תמיד עם ראש למטה, ובכבוד גדול. בחיים לא ענינו לו. תמיד מה שהוא ביקש, אמרנו לו אמן. כשאיבדתי אותו הרגשתי שאני לבד בעולם. הקרקע נשמטה לי מתחת לרגליים. הוא היה חסר לי נורא. האהבה למוזיקה זה ממנו. היה בונה כלי נגינה, שר. הייתי שומעת אותו שר והייתי בוכה מהתרגשות. מתחבאת מתחת למיטה שחס וחלילה הוא לא יראה אותי ערה בשתיים בלילה, אוי ואבוי לי".
מה אבא שלך חשב על איך שאת שרה?
"הוא אף פעם לא שמע אותי שרה".
למה?
"הייתי קטנה. אני לא יודעת. פחדתי. הבנתי את הפספוס רק אחרי שהוא נפטר. הרבה זמן לא ידעתי אם הוא שמח או לא שנהייתי זמרת, אבל שנתיים אחרי שהוא נפטר קיבלתי את התשובה. חלמתי שיש שטיח אדום ומסביב יושבים אנשים והוא מושיט לי יד ואומר, 'תשירי. אל תפחדי'. מאז, בכל השנים שאני זמרת, אני מרגישה שהוא לידי. שמישהו עוזר לי".מי שעזר לבן בחיים עצמם היה האמרגן אלי בנאי, ששמע אותה שרה בטורקית בפאב בשדרות ונדלק. בנאי, אמרגן מהדור הישן, הרבה יותר ממנהל. הוא היה סגנון חיים: אבא, מנהל, יועץ, פטרון, מאבטח, פסיכולוג, המוציא והמביא.
מה שבן הייתה צריכה בשביל להרגיש מוגנת. "אלי נכנס לחלל שנשאר אחרי שאבא נפטר. הוא היה דמות אבהית. ידע לתת לי עצה. מילה טובה. הערכה. היה אומר לי כמה אני טובה ושיש לי מוסר עבודה גבוה. הוא נתן לי ביטחון".
היא בדיוק התחילה להתפרסם כנסיכה של המוזיקה המזרחית כשעוד מכה נחתה על המשפחה. אחת מאחיותיה הגדולות נפטרה בעקבות שימוש בסמים. "היא הייתה יפהפייה", בן משתנקת. "עם עיניים ירוקות, לבנה, נראתה אשכנזייה. אני זוכרת שהיא באה באותו לילה עם תמונה של צדיק, הבאבא סאלי. והיא ישנה עם אמא שלי במיטה בחדר, ראש וזנב, אנחנו כולנו ישנו בסלון. כשאמא שלי קמה בבוקר אחותי לא התעוררה. אמא לא הבינה מה קורה, היא נתנה לאחותי סטירות שתקום. כשבן־אדם נפטר יש לו פס כחול מסביב לעיניים. אחותי הייתה כחולה כולה, ככה אמא הבינה שהיא לא בחיים. זה היה נורא".
מה זה עשה למשפחה?
"עברנו שנים קשות מאוד. מכות אחת אחרי השנייה. כולנו נרתמנו לעזור. האחיות שלי הביאו לאמא את המשכורת מהצבא. אני שרתי והבאתי לאמא את הכסף. זה מטען כבד. כל הזמן היה חסר בי משהו. הרגשתי ריקה. נהייתי יותר סגורה. יותר ביישנית. מה שעזר היה המוזיקה. הופעתי חמש הופעות ביום. אני זוכרת שהגעתי הביתה וישבתי במדרגות כי אפילו לא היה לי כוח לעלות מרוב עייפות. אני ואלי התחלנו לעבוד על האלבום 'טיפת מזל'".
30 שנה אחרי הפריצה, בן נמצאת שוב בתקופת פריחה, בעוד פחות מחודשיים תופיע בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל, מעט אחר כך יעלה מופע חדש שלה בליווי חמישה נגנים, אחרי יותר מעשור - במקביל להופעות הרצות שלה עם זאב נחמה - ובשבועות הקרובים ייצא גם סינגל חדש.
לפני שנתיים כבר נראה היה שהיא עולה שוב על הסוס. אחרי עשור מחוץ לפלייליסט, היא חזרה אליו עם השיר ''יש מי שאוהב אותי''. הדואט ''אהבה כזו'' עם עידן רייכל הפך גם הוא ללהיט גלגלצי. במקביל בן חזרה לשורשים והופיעה עם התזמורת האנדלוסית אשדוד. ועדיין זה לא הספיק. ביום העצמאות הקודם התברר שבן לא הוזמנה להופיע באף במה. הזמרת שהייתה תופרת חמש במות בערב, נשארה בבית עם העלבון, עד שהגיע הטלפון ממשה פרץ שהזמין אותה להצטרף אליו להופעות.
"האמת? כשמשה צילצל בהתחלה לא האמנתי לו שזה משה פרץ", היא מספרת, "חשבתי שסתם מטרידים אותי. עובדים עליי. אני בדרך כלל לא עונה לחסוי. משה מהאמנים של הדור החדש שמעריכים את הדור הבוגר. רוב הדור הצעיר הזה עם הרשתות והאינסטגרם לא תמיד זוכרים מאיפה הם באו. את יכולה להיות הזמרת הכי גדולה במדינה, אבל אם אין לך אנשים שמשווקים אותך ומערכת מטורפת שעומדת מאחורייך שעושה מו"מ וחותמת חוזים וסוגרת במות - אף אמן לא יופיע. לא היה מאחוריי אף אחד שיניע לפעולה. ניהל אותי אז אריק לוי וזה לא עבד".
לפני שבועיים הגיע הפיצוי על עוגמת הנפש ההיא, כשבן הוזמנה להופיע בטקס הדלקת המשואות, פלוס הופעות בראשון־לציון, לוד וחדרה. "טקס המשואות זה כבוד גדול", היא מתרגשת. "זה מעמד. זה מרגש. זה מדינה. שרת התרבות מירי רגב חיפשה זמרת שפונה לקהל רחב ומייצרת חיבורים בחברה הישראלית, ולצידי יופיע גם אברהם טל. מאוד הוחמאתי מהבחירה וכמובן שהשבתי בחיוב. אני מתכננת לחזור עכשיו לאיפה שמגיע לי. ואני אגיע רחוק, אני מבטיחה לך".
אז נגמרו השנים הרעות?
"אינשאללה".
''טיפת מזל'' יצא לפני שלושה עשורים, בשיאו של עידן הקסטות, ובן מכרה מספר דמיוני שמוערך במאות אלפי עותקים. כל שיר מתוך האלבום הפך ללהיט, ומעל כולם התנוסס שיר הנושא שהפך למזוהה עם דמותה. במקביל הוא גם קיעקע את הדימוי הציבורי שהולך איתה עד היום. הרבה לפני הריאליטי באותו שם, המהות של בן הייתה כוכב נולד: הנערה מהפריפריה שבזכות ''טיפת מזל'' הגיעה ממצוקות להצלחה אדירה, רק כדי לחטוף כאפה מהאנשים הקרובים אליה ולהסתבך כלכלית עד זוב דם. בן היא מקרה קלאסי שבו השיר שאיתו היא מזוהה הפך להיות סיפור חייה, קורבן של תעשייה אכזרית ומנהלים בעייתיים. זה לא לגמרי מנותק מהמציאות, אבל החיים הם לא סרט טורקי. ובן היא דמות יותר מורכבת, ורוקסטאר לא פחות ממה שהיא קורבן. "בהתחלה בכלל לא רציתי את השיר 'טיפת מזל' כי המילים נורא עצובות", היא מספרת. "לקח זמן אבל שיכנעו אותי. היום? זה השיר של הקריירה שלי, אבל תמיד רציתי שירים שמחים".
מה את זוכרת מהכוכבוּת בהתחלה?
"לא יכולתי להוציא את הראש החוצה. בקושי הייתי יוצאת מהבית. היו הופעות שהיו נתלים על האוטו. מעריצים היו קונים לי שרשראות, צמידים. ומעריצים שהכירו אותי טוב היו עושים לי מתנות כמו כרית עם צילום של אבא ואמא שלי, או צלון לאוטו עם התמונות של ההורים. זה היה טירוף. הייתי מסיימת הופעות ואחרי שמוחאים לך כפיים, אין לך איפה להיות. אני זוכרת פעם אחת שישנתי בים עד שיגיע האוטובוס הראשון. כשגרתי בתחנה מרכזית למשל, היה מישהו שהיה עומד בגג כל הלילה ומסתכל על החלון שלי, שם את המוזיקה שלי. הזמנתי לו משטרה ובאו ועצרו אותו. ואז הוא חזר. עצרו אותו שוב. והוא חזר".
מפחיד.
"מפחיד אבל התרגלתי. זה היה נורא מתיש. היום לא הייתי עושה את זה. אל תשכחי גם שהייתי נורא ילדה, לא הבנתי שום דבר. לא היו אומרים לי אפילו איפה אני מופיעה. היה בא ואן לוקח אותי לעפולה. לאן? לעפולה. לא יודעים בדיוק. נוסעים עפולה. נוסעים מגדל־העמק. נוסעים קריית־שמונה. רק אומרים לי מתי להיות מוכנה. לוקחים אותי. זהו".
"טיפת מזל"
הייתה תקופה שגרת אצל אלי בנאי בבית. הבן שלו היה בן הזוג שלך. עשית לעצמך משפחה אלטרנטיבית.
"הוא היה בשבילי הרבה מהתפקידים של אבא. מישהו שדואג לי, סוגר לי פינות, דחף אותי קדימה".
ומתי עלו לך שאלות לגבי ניהול הכסף? היו חובות? עיקולים?
"לא רוצה להיכנס לזה. הייתי ילדה, לא הבנתי כלום".
אולי בגלל זה נשארת איתו 18 שנה, נשארת גם כשידעת שזה פוגע בך.
"את מתחילה עם בן־אדם בגיל 18 ואת מתעצבת איתו. יש בי הרבה רצון לשקט נפשי ושלווה. זה האמרגן של פעם שעושה הכול ואת רק באה לשיר. לקח הרבה שנים עד שהבנתי שקורים הרבה דברים שאני לא מודעת אליהם, אבל עדיף מאוחר מאשר לעולם לא".
שנים הציגו אותך כקורבן. מה שלא הבינו זה שאחרי שאיבדת אבא ואחות, בנאי הפך למשפחה שלך. ומשפחה לא עוזבים גם כשרע. מתי כן עוזבים?
"עם הלידה התפכחתי ואמרתי, די. כשנהייתי אמא הבנתי שיש לי אחריות בחיים על עוד מישהו, שאני צריכה להתפרנס. חוץ מזה רציתי שינוי בגישה. בסופו של דבר מי שאמור להחליט זו אני. רציתי שישתפו אותי בהכול. לא שיעשו לי דברים מאחורי הגב. נפרדנו בצורה יפה".
עדיין, זו בטוח הייתה אכזבה ענקית.
"נכון. אבל שיחררתי. התפכחות זה לא רק ברמת כסף. אלי בסך הכול היה דמות. אין תחליף אמיתי לאבא. את זה לקח לי הרבה שנים להבין".
כשהוא נדקר השנה בדרום תל־אביב צילצלת אליו?
"בטח. זה היה מזעזע. הייתי בהלם. הלכתי לבקר אותו בבית. הוא ראה אותי וכאילו הוא ראה איזה מלאך מהשמיים נופל. מאוד העריך את זה שבאתי".
אחרי בנאי המשכת לעבור ממנהל למנהל, וכל פעם התאכזבת מחדש.
"נכון. לא הכרתי משהו אחר. ניסיתי. זה כמו שאת בזוגיות ולוקח לך זמן להבין שלא טוב לך - אותו דבר. ניסית. אם הייתי יודעת אז מה שאני יודעת היום הייתי נהיית עצמאית הרבה יותר מהר. אבל המקצוע הזה הוא כמו החיים, לומדים אותו רק תוך כדי. אז על מה יש לי להצטער? לא מצטערת על כלום".
בגיל 51, בן מנהלת את חייה בלי חרטות, לפחות כלפי חוץ. מה קורה לה בפנים זה כבר עניין אחר לגמרי. כאדם שמאמין שחולשה זה לחלשים, בן נראית רוב הזמן כאדם שנולד וימות עם פוקר־פייס, למרות שמדי פעם מבליח ממנה משפט ששותל אותך. הסיפור שלה סופַּר כל כך הרבה עד שנדמה לנו שאנחנו מכירים אותה. אנחנו לא.
"קטורנה מסאלה"
שנתיים אחרי ''טיפת מזל'' כבר הגיע ''קטורנה מסאלה'', הדואט שלה עם אתניקס, והפך אותה מזמרת נישה נערצת לנכס לאומי. ב־2020 של עומר אדם ועדן בן־זקן קשה לדמיין את הפסקול של הישראליות בלי המוזיקה הים־תיכונית, אבל ב־91' זו הייתה מהפכה. לראשונה מוזיקת מועדונים וזמרת מזרחית הארדקור שמו רגל בדלת של המיינסטרים. "וזהבה הייתה הכי הארדקור", נזכר זאב נחמה. "הגענו אליה במקרה, צילמנו קליפ באילת והלכנו לאכול. ניגש אליי הבעלים של המסעדה ואמר, 'תשמעו זמרת שתהיה הכי גדולה בארץ'. איך ששמענו את הקול שלה הסתכלנו תמיר ואני אחד על השני ולמחרת הפכנו את העולם כדי למצוא אותה. באותו יום היא הגיעה לאולפן מבאר־שבע. לא ידעה מי אנחנו. לא דיברה. ביקשה כוס מים. אז היו מקליטים עוד טייק ועוד טייק. הפעלנו את מכשיר ההקלטה ואמרתי לה, 'בואי תשמעי את השיר עוד פעם', היא אמרה רק, 'לא צריך. תקליטו'. היינו בשוק. לא היה מה לגעת. לא היה מה לתקן. הכול היא עשתה בטייק אחד. שם זה נגמר. 20 דקות באולפן. והיא לא דיברה. לא דיברה בכלל! כשהשמענו לחברת התקליטים, אף אחד לא האמין בזה. עלבונות היו כל הזמן. 'תחנה מרכזית'. 'זה לא מוזיקה ישראלית'. כאילו מאיפה אני באתי? גם אני חצי ספרדי. לא משנה שבדיעבד, שם המוזיקה הישראלית התעצבה".
למה לא המשכתם איתה את השת"פ מעבר לשיר אחד? למה לא הפכתם אותה לאייל גולן?
"היא לא הייתה צריכה אותנו. באנו לאייל גולן כי אני כל הזמן חיפשתי חומר גלם. אנחנו עשינו את אייל. עם אייל עשינו מה שהבנו ב'מסאלה'. במקרה של זהבה, היא לא הייתה צריכה את החיבור איתנו מבחינה כלכלית, וגם לא ככוכבת. היא הייתה בשיא שלה".
בן זוכרת גם היום את הרגע שבו הפכה לקולו של דור. "הלכתי ברחוב בתל־אביב ואין מכונית שלא שמעו את השיר מתוכה. היו מוציאים אותי מהופעות על סוסים, שומרי ראש, מאבטחים, משטרות. והייתי מאוד צעירה. זה משהו שלא היה בארץ. זה היה היסטריה".
את ההיסטריה ההיא בן מנסה לשחזר עד היום. במוזיקה הישראלית שמור לה מקום של כבוד בשורה הראשונה, שלא תלוי בהצלחה או אי־הצלחה נוכחית. בעיני רבים היא נחשבת לגדולת המבצעות במוזיקה המזרחית. אחרים רואים בה תו תקן איכותי. אבל סמלים לחוד ומציאות לחוד. וב־15 השנה האחרונות נראה שקצת הלכה לאיבוד. זה התחיל ב־96', עם הצלחתה של הזמרת החדשה שרית חדד, שעשתה פופ מזרחי ומרים, וסימנה שינוי כיוון במוזיקה המזרחית. בן ניסתה להמציא את עצמה מחדש בלהיטים כ''אהבה אסורה'' ו''זמר שלוש התשובות'', וגם כששרה את ג'ינגל הבחירות של מרצ, יחד עם דנה ברגר. על המהלך הזה היא מתחרטת עד היום. "זה היה חרא", היא אומרת. "לא אהבתי את זה. לא הייתי שלמה עם זה. כי זה לא אני. זה נורא עיצבן אותי. עשיתי את זה כי אלי בנאי רצה. אני לא אוהבת להיות מקושרת למשהו פוליטי. אבל אם הליכוד היה מציע לי עכשיו נראה לי שכן הייתי עושה. מה לעשות, אני אוהבת את ביבי. לא יעזור. זאת אהבה שבאה מהבית".
ב־2000 הוציאה את ''מלך אמיתי'', הצלחה שמכרה מאה אלף עותקים, לא מעט בזכות ''חיים שלי'', המנון לא רשמי של אמהות ישראליות עד היום. ומתברר שהרבה לפני מיכל הקטנה בן התאבדה על הבמה, כולל תפרים. "הופעתי אחרי ניתוח קיסרי. כולי עם תפרים. בקושי יכולתי לעמוד על הרגליים. אבל היה לי מוסר עבודה. הכול כאב לי אבל סיימתי את ההופעה ואז אחד השומרים העמיס אותי על הכתף וככה הוריד אותי מהבמה. רץ. כי לא יכולתי ללכת".
משם היה מדובר במדרון חלקלק. האלבומים הבאים לא הצליחו. בהמשך בן נקלעה למשבר כלכלי, בשיאו כמעט פונתה מדירתה והקולגות הרימו ערב התרמה למענה. למרבה האירוניה, הכסף שנאסף באירוע נגנב. הקאמבק הראשון שלה היה הופעתה הלא־צפויה בריאליטי ''חי בלה לה לנד''. אבל מה שהיה חינני על המסך לא היתרגם להצלחה בחיים האמיתיים. בן, שלא הצליחה להתרומם מחדש, התחילה לירות לכל הכיוונים, מדואטים שוליים (דודו אהרון, מושיק עפיה וארקדי דוכין) ועד למופע משותף ומבטיח עם מרגול שהוקפא בשלב מסוים. ועל הדרך הייתה גם הפרידה הרועשת מבנאי, האמרגן המיתולוגי, וטענות על כסף שלא שולם לה, נישואי בזק וגירושים מהירים אפילו יותר לכדורגלן אסף רוזן, מהם יצאה עם בנה היחיד, בן.
היום בן בן 21, אבל בשביל אמא שלו הוא עדיין ילד. "הייתי שמה אותו לידי כתינוק ובודקת אם הוא נושם כל הלילה. עד כדי כך אני אובססיבית".
וכיום?
"אני אמא במשרה מלאה".
הוא בן 21!
"אז מה. אני עדיין דואגת לו. רוצה לוודא שהוא חזר מבילוי, שישי שעבר הייתי ערה עד שבע בבוקר. רואה טלוויזיה. כשהיה קטן והיה קם בוכה בלילה הייתי מתקשרת לאחיות שלי, 'תבואו, למה אם לא תבואו אני קורעת את כולכן! הוא לא מפסיק לבכות!' הייתי איתו בחוץ עם העגלה כשהיה מוציא שיניים, לילות שלמים. או באוטו שמה אותו בסלקל ומסתובבת. וזה אחרי ארבע הופעות. לא ישנתי, והייתי לבד, הכי לבד. במיוחד כשאין אבא בבית. אני אבא ואמא. מההתחלה זה רק שנינו. זאת ממש זוגיות. הוא מאהב שלי".
הוא כבר הביא חברה הביתה?
"קודם כל, הוא לא מביא חברה הביתה. לא מתוך פחד. אלא מתוך כבוד. ואם הוא יביא חברה אז הדלת שלו תהיה פתוחה. הבן שלי רוצה קודם כל אישה כמו אמא שלו. זה המאהב של אמא, אין מה לעשות. חברה הוא לא רוצה, יש לו ידידות".
אולי אם ירגיש שאמא מפרגנת הוא היה מביא מישהי.
"שיביא. מתוך כבוד הוא לא רוצה".
אמרת פעם שהוא קנאי ולא מסוגל שמישהו ייגע בך.
"כשהוא היה יותר קטן. היום לא. אני אמא שלו. הוא תמיד שומר עליי".
אולי זו הסיבה שאת לא בזוגיות?
"לא־לא, אני כל החיים שלי אהבתי את הבית".
את יודעת כמה גברים אמרו לי לשאול אותך מה העניינים?
"תגידי להם בונים בניינים כפרה, יאללה, תתקדמו. אני לא מחפשת, מאמא. אני ישנה טוב באלכסון".
במהלך השנים נשאלה לא פעם למה היא לא מצליחה לחזור למרכז הבמה. יש הסכמה גורפת שהבעיה של בן לא טמונה בחוסר כישרון. את זה יש לה בגלונים. מה כן? בן עצמה תולה את האשם בהתנהלות המנהלים שלה ובה עצמה, שלא ידעה ולא רצתה להיות מעורבת. לאחרים יש הסברים ממוקדים יותר: "המנהלים גנבו לה את הצורה", אומר גורם במוזיקה המזרחית. "בז'אנר הזה מי שנופל על נוכל גומר על הקרשים. יש עוד הרבה כאלה. מי שמנוהל נכון יכול לפתוח פער עם הרבה כסף. את זהבה פשוט זימברו".
"הטענות על הניהול וזה שעשקו אותה לא מדויקות", מתנגד מוזיקאי שמכיר את הסיפור של בן שנים. "זהבה בעצמה הייתה בזבזנית מטורפת. ההתנהלות הכספית שלה הייתה איומה. אגב, המשפחה שלה שתתה ממנה ים כסף. מצטער לבאס את כל אלה שאמרו שאלי בנאי האיש הרע. הסיבה היא זהבה עצמה. היא גמרה לעצמה את הכסף. ועדיין היא ההוכחה שמרצדס לא נוסעת לבד - כלומר, כמה כוח יש בניהול. יש לה יכולות מטורפות, אבל הניהול הביא אותה לנקודה שאף אחד לא ידע מה לעשות איתה. כולם חשבו על כאן ועכשיו ועל מזומן. הקריירה שלה התנהלה ולא נוהלה. לכן היא נתקעה. כבר עשר שנים הז'אנר הזה עושה היכלי תרבות, נוקיה, מנורה, והיא בקושי מצליח לגרד מופע בצוותא. זה פספוס אדיר".
ברגע של ההצלחה הראשונית, של הבום של הכסף, מה עשית?
"קניתי נעליים. בשיא היו לי מאה זוגות. הרוב כבר לא אצלי".
שמעתי שקנית סלון נורא יפה ויקר ואחותך באה ואמרה שהיא לא אוהבת. וזה הספיק בשביל שתזרקי אותו. אפילו לא החזרת לחנות.
"יש לי טעם יקר, מה אני אעשה. אבל את רוב הכסף שהיה לי נתתי לאמא. לאחיות".
גם קנית סוס.
"סוסה, מסוג ת'ורוברד. זה מה שהבן שלי רצה, הוא היה בן ארבע. אולי חמש. קראו לה 'מיכל' כבר כשקניתי ונשארנו עם השם. לא היה לי ממש זמן לטפל בה ומכרתי אותה כי כל יום ללכת להאכיל אותה ולטפל בה לא היה קל".
יש גם מי שטוען שחוסר היכולת של בן להמציא את עצמה מחדש בהצלחה נעוץ בזה שהיא לא אימצה את כללי המשחק הנוכחיים. "היא לא עושה סלף־פרומוטינג ברשת. מתעלמת לגמרי מהמציאות", אומר איש יחסי ציבור שעובד עם מוזיקאים. "היא עדיין חושבת על כאן ועכשיו - עשתה דואט עם עידן רייכל אבל לא מצליחה לתרגם אותו לשטח. יותר מזה, נראה שחסרה שם שאפתנות. היא לא חיה רעה כמו שרית או אייל. זהבה פסיבית. היא תצליח אם היא תבין שיש כאן משהו מעבר לקול הגדול. אותה ילדה ששרה 'טיפת מזל', על אלוהים שיעזור, בעצם לא שולחת בעצמה את הטופס. היא לא קמה בבוקר ומגרדת את הכרטיס".
"אמָּן, כמה שהוא זמר הכי גדול בעולם, חייב שהניהול מאחוריו יהיה לפחות ברמה הזאת בליגות האלו", מסביר נחמה. "לצערי הרב זהבה לא נוהלה ברמות שהייתה צריכה. בניהול הנכון תוך שנתיים־שלוש היא תהיה על הבמות שמגיעות לה".
מה הייתה הבעיה בניהול?
"חלק מניהול זה לדאוג לאמן שיחיה ברוגע כלכלי מסוים ויוכל להמשיך ליצור ולהופיע ולא להיות בלחץ מהקיום היומיומי שלו. בכל תחנה שזהבה נוהלה בה היו בעיות שלא קשורות אליה. היא אישה טובה וזמרת גדולה. אני גם לא חושב שהיא פגשה אנשים רעים בדרך, אבל לא כל אחד צריך לנהל כמו שלא כל אחד יודע לשיר. כשהצעתי לה לעשות את המופע הנוכחי אמרתי לה, תקשיבי יש כאן קריירה מפוארת. עכשיו צריך לדאוג לך שתהיי מסודרת, שיהיה לך רכוש, בית מסודר, חיים טובים".
בשנה האחרונה בשקט־בשקט היא ממציאה את עצמה מחדש. לראשונה בחייה התנהלה בלי מנהל אישי, עד שאתניקס שידכו לה את יוני דרפנר, המנהל הנוכחי שלה מטעם חברת הליקון. "שנה ניהלתי את עצמי. זה הגיע לזה כי לא סמכתי על אף אחד. אמרתי, זהו, אני רוצה להיות לבד, לא סמכתי על אף אחד. זה סיוט. אם לא הייתי פוגשת את יוני הייתי באיזשהו שלב עוצרת ופורשת מהמקצוע, זה משהו שחשבתי עליו", היא נאנחת.
5 צפייה בגלריה
''בניהול הנכון, תוך שנתיים-שלוש היא על הבמות שמגיעות לה''. זאב נחמה
(צילום: ירון ברנר)
מערכת היחסים הרומנטית המשמעותית בחייה, הזוגיות עם בעלה לשעבר הכדורגלן אסף רוזן, נפלה עליה בלי כוונה יתרה. "בדיוק נחתתי מצרפת מהופעה וחברה רצתה שנצא. בבית קפה שנפגשנו הוא ישב. האדון. ראיתי בחור צעיר, עם שיער שטני, אבל לא ייחסתי לו חשיבות. כשהלכתי לשירותים הוא נתן לחברה שלי את הטלפון שלו. הוא עבד מהר. מזל דלי! אמר לה שתגיד לי להתקשר. שמתי את הפתק בכיס ושכחתי מזה. אחרי שלושה חודשים מצאתי את הפתק".
לא.
"זה אמיתי! הוא חיכה לי ארבעה חודשים. חמוד".
התקשרת ומה אמרת? היי זאת אני מלפני ארבה חודשים?
"לא. 'היי, זאת זהבה בן'. יצאנו חצי שנה. וכל הזמן הזה משהו אצלי לא היה שלם. היו לנו כמה פרידות ועוד פעם ועוד פעם. יום אחד הוא לקח אותי למסעדה והציע לי נישואים. הייתי בשוק. קודם כל לא הסכמתי".
אמרת לו לא?
"כן. הוא היה בהלם. בפעם השנייה הסכמתי. הדבר הכי טוב שיצא מזה זה הבן שלי. ביום של החתונה הרגשתי שזה לא יחזיק. התחתנתי בהיריון. כל החתונה אני רק מקיאה ובא לי למות ובא לי לברוח. מיליון אנשים. שמלות. זה היה נורא. נפרדנו כשהייתי בחודש שמיני. כשבן היה בן חודשיים התגרשנו. לא מצאתי את עצמי. רציתי להיות לבד".
אמרת פעם שאת לא מפחדת מהמוות, אלא להזדקן לבד ושלא יהיה מישהו שיטפל בך. והיום?
"אני עדיין חושבת ככה. הבן שלי אמר לי, אמא, יום אחד אני אתחתן. את חייבת להכיר מישהו כי אם אני לא אהיה פה לפחות שמישהו יהיה איתך".
מה ענית לו?
"שיאללה, כפרה. ביי".
פורסם לראשונה: 07:54, 06.03.20
