מסך שחור / טור
המהות של ספורט מקצועי היא השואו. אנדי רם על חשיבות הקהל, הנזק המנטלי והפיזי שנגרם לספורטאים, והחשש ממה שהקורונה תשאיר אחריה
אם תשאלו את רוב האנשים בעולם, הם יגידו לכם שספורט הוא מעל הכל - דעות פוליטיות, יחסים בין מדינות, מגזרים, צבעים, מינים, דתות. אבל יש דבר אחד לצערי שהספורט לא יכול לנצח - מחלות. אף ספורטאי, מקצוען ומנוסה ככל שיהיה, לא יכול להתכונן ליום שבו מגפה עולמית תאיים להשבית את הכל ותקבע סדר יום ציבורי חדש. או במילה אחת - קורונה.
השמיים סגורים, הכוכבים מרותקים לאדמה. אין יוצא ואין בא ברוב המדינות. אין תחרויות, אין שואו ואין ביזנס. המשחקים האולימפיים בסימן שאלה, כולם מורידים הילוך, שחקנים מכל הענפים יושבים בבית, לוח השידורים בערוצי הספורט השונים מתרוקן. מסך שחור ירד על הספורט העולמי. ועדיין – את ההשפעה האמיתית וההשלכות מרחיקות הלכת של וירוס הקורונה על עולם הספורט נוכל לאמוד רק בעוד מספר שנים, בתקווה שהמגפה תהיה מאחורינו.
אי אפשר בלי קהל
השבוע פירסם “הסאן” כי חלק מהתוכניות להצלת העונה הנוכחית בפרמייר-ליג, הוא לקיים את כל המשחקים הנותרים ללא קהל, בשלושה עד ארבעה מגרשים ניטרליים, במטרה להגביל עד כמה שניתן את המגע בין השחקנים לקהל. מדובר בהצעת אין-ברירה שעומדת בניגוד מוחלט למה שהספורט המקצועני מייצג היום. מהותו של הספורט המקצועני הוא השואו. הספורטאים כיום הם הגלדיאטורים של ימים עברו – הם מגיעים לתת את הלב והנשמה על המגרש כדי להלהיב את הקהל. מדובר בחלק בלתי נפרד מהמהות של להיות ספורטאי. גם הקהל ניזון באותה המידה מהכוכבים האהובים עליו. הוא מוכן לשלם הרבה מאוד כסף כדי לשבת ביציעים, לראות את הכוכבים שלו, לצלם, לעודד, לגנוב איזה סלפי באמצע.
מדובר בבידור במיטבו. במהלך הקריירה שלי אמרתי בכל הזדמנות שאין כמו להופיע בפני הקהל הישראלי בבית. משהו באהדה והפרגון האמיתי של האוהדים, האהבה שהרעיפו עלינו, "אנדיוני", גרם לנו לרצות לתת את ההופעה הכי טובה שלנו. העידוד, הרצון לראות אותנו מנצחים, הגאווה הלאומית הזאת שממלאה את המגרש, מוסיפים עוד כל כך הרבה סיבות לרצות לנצח. זה כבר לא רק אתה והדירוג שלך – זה הרצון לתת להם סיבה להתגאות ולהיות חלק מההישג. לקיים משחקים ללא קהל זו החלטה שהמציאות אולי מחייבת, אבל ברור לכולנו שהרוח הספורטיבית לא תהיה אותו דבר על המגרש. כבר עדיף לדחות או לבטל את המשחקים. כי אחרת בשביל מה משחקים?
שעת מבחן לכל ספורטאי
מרגע התפשטות המגפה בעולם, היה ברור שזה רק עניין של זמן עד שיתחילו להתבטל אירועי הספורט. אפילו מעל קיום אולימפיאדת טוקיו מרחף סימן שאלה גדול. והשחקנים? הם מחכים על הספסל. ההפסקה שנכפתה עליהם היא שעת מבחן לכל אחת ואחד מהם. הם יידרשו לפתח חוסן נפשי להתמודדות עם עצירה לא צפויה בקריירה, לנהוג במשמעת עצמית גבוהה יותר ובעיקר להחליט איך הם רואים את עצמם חוזרים למגרש ביום שאחרי.
מדובר בדבר שהכי קרוב לפציעה לא צפויה בקריירה של שחקן מקצוען. גם במקרה הזה, אין לאף אחד מושג מה יהיו ההשפעות הישירות והעקיפות שלה על הקריירה, וכמה זמן היא תשאיר אותך מחוץ למשחק. אז עצה לכל אחיי ואחיותיי הספורטאים: בשביל להפוך את המשבר הזה להזדמנות, שווה לתעל את הזמן לטובת חיזוק מנטלי, פיזי, לעבוד על דברים שבשגרת האימונים והליגה הפעילה קשה יותר לפנות להם זמן.
שחקנים גדולים במהלך ההיסטוריה ספגו הפסדים, יצאו לפציעות ארוכות ועדיין שבו. גם אם הם ירדו בדירוג, הם חזרו עם הרבה יותר רעב ורצון לכבוש מחדש את המטרות שלהם.
אל תשכחו את זה בזמן שנכפה עליכם להישאר בבתים ולנסות להקפיץ ניירות טואלט באמצעות הרגליים. אתם עוד תחזרו למגרש. לטובתכם ולטובת כל האנשים שמחכים לראות אתכם חוזרים ומחזירים לחיים את הדבר הכי מרגש, דרמטי, מענג ומשכר – הספורט המקצועני העולמי.
לפנייה לכתב/ת 
