שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    המאבק על הפיינל-פור בת"א / עושה היסטוריה

    רפאל נאה חוזר לסיפורים הגדולים משנות הסיקור שלו, ולאור פרשת באסקוניה ודחיית משחקי היורוליג, נזכר בקרב של מכבי ת"א לארח ביד-אליהו את האירוע הענק ב-2004, בתקופה בה הקבוצות לא רצו להגיע לארץ בגלל גל הפיגועים. על הלחץ שספג ברתומאו והשקר הקטן שהפך לאמת

    בימים בהם הכדורסל מושבת, כמו כל ענפי הספורט האחרים, כל סיפור מהעבר מעורר עוד יותר געגועים וציפייה לכך שנחזור במהרה לפעילות – שנראית בינתיים רחוקה מתמיד. רק לחשוב שכאשר באסקוניה כבר הייתה באוויר בדרך לת"א מוקדם יותר החודש, צילצל עיתונאי ספרדי ושאל אם לדעתי המשחק יתקיים.

     

    אמרתי לו שהיה צריך לדחות את כל המשחקים, ושזה מטורף לדרוש מהספרדים להיות בבידוד במלון וגם לשחק. "ג'ורדי ברתומאו והצוות השתגעו", אמרתי לו, כמה שעות לפני שהנהלת היורוליג ביטלה את המשחק.

     

      (מתוך מוסף הספורט של
    (מתוך מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות")

     

    אגב, אנשי ויטוריה בטוחים שאם היה מדובר במשחק של ריאל מדריד או ברצלונה, הנהלת הליגה הייתה מבטלת אותו מראש ולא מחייבת אותן לצאת לת"א ולחזור הביתה כלעומת שבאו.

     

    אשרי אלה המאמינים כי המשחקים יימשכו העונה. מכבי ת"א, שהבטיחה את עלייתה לפלייאוף וראתה כבר מול עיניה את הפיינל-פור בקלן, כנראה תיאלץ להמתין עונה נוספת בניסיון לשחזר את הזכייה האחרונה שלה ביורוליג, לפני שש שנים במילאנו. הבעיה טמונה גם במארחת עצמה: בקלן כבר הודיעו כי הם בספק שהאירוע יתקיים בעירם, אחרי שהקנצלרית אנגלה מרקל הכריזה כי הנגיף ידביק 70 אחוז מהאוכלוסיה הגרמנית.

     

    ובימים מטורפים כאלה נזכרתי בהחלטה הפוכה: למרות הכל, דווקא לקיים משחקים! הפיינל-פור בת"א, שנערך ב-1 במאי 2004, הסתיים בניצחון ענק של פיני גרשון ושחקניו, שבתצוגה הגדולה ביותר אי פעם בגמר היורוליג הביסו את סקיפר בולוניה 74:118.

     

      (מתוך
    (מתוך "ידיעות אחרונות")

     

    אבל למי ששכח, זו הייתה תקופה קשה במיוחד בישראל - אין ספור פיגועים, אוטובוסים שהתפוצצו, וקבוצות ביורוליג טענו כי "זו תהיה התאבדות לשלוח קבוצות, אוהדים ושופטים לת"א".

     

    בינתיים, מכבי ת"א, אנשי היכל יד-אליהו (היום מנורה מבטחים) ושאר הגורמים כבר השלימו את ההכנות שנמשכו תקופה ארוכה והכל היה מוכן לשריקת הפתיחה, אבל בולוניה, סיינה וצסק"א מוסקבה (אותה ניצחה מכבי בחצי הגמר) הגבירו את התנגדותן ככל שעבר הזמן וטענו כי לא מתאים לטוס ולשחק בת"א. התקשורת ברחבי אירופה כבר העבירה את הפיינל-פור לאיטליה, רוסיה, יוון, ספרד ועוד ועוד ועוד, ורק ברתומאו תמך באופן נחרץ בקיום המשחקים במועדם בישראל, למרות שהלחץ עליו היה עצום.

     

    לבסוף ברתומאו נאלץ לקיים דיון מכריע בברצלונה, מספר ימים לפני פתיחת האירוע. אני זוכר היטב את הלילה במלון בברצלונה, עם אנשי מכבי ת"א שהגיעו לפגישה. שמעון מזרחי, דייויד פדרמן ואמי אשל (אז מנכ"ל מכבי ת"א) היו דרוכים לקראת מה שעשוי לקרות בדיון הגורלי. קבלת הפנים מצד התקשורת הקטלאנית והספרדית בכלל הייתה צוננת מאוד, והכותרות ביום הדיון דיברו על העתקת המשחקים.

     

    אוטובוס קו 19 אחרי הפיגוע ב-2004 (צילום: עמית שאבי)
    תקופה קשה בישראל. אוטובוס קו 19 אחרי הפיגוע ב-2004(צילום: עמית שאבי)

     

    הדיון במשרדי היורוליג בברצלונה נמשך שעות, כשמחוץ להם המתינה סוללה גדולה של עיתונאים מכל אירופה. הספרדים, גם כמה מחבריי הטובים איתם הייתי בקשר שנים, נשמעו חד-צדדיים, התקיפו אותי כאילו הייתי ברתומאו ואמרו שאין כוח בעולם שיוכל לחייב את הקבוצות וכלל האורחים לצאת לת"א.

     

    באמצע הדיונים יצא פדרמן לכמה דקות ונשמע די פסימי. אחרי ששוחחתי איתו, התנפלו עליי העיתונאים וביקשו לדעת מה אמר.
    בגלל הדעה המוטה של רובם, לקחתי סיכון ואמרתי להם שיוחלט בדקות הקרובות לקיים את המשחקים כמתוכנן בת"א - מה שהתברר בהמשך כנכון... אני לא רוצה לחשוב מה היו עושים לי אם הייתה מתקבלת החלטה הפוכה.

     

    בסופו של דבר ברתומאו דאג שזה לא יקרה. אחרי שאנשי מכבי ת"א הציגו ערבות ממשלתית לאבטחת האורחים, המתנגדים נכשלו במשימתם. כל השאר, כולל התצוגה הגדולה בגמר, הם היסטוריה. התקשורת הספרדית (הפעם לא הקטלאנית) רתחה על ההחלטה ובעיקר גינתה את ג'ורדי, "שנטל סיכון שאולי לא יוכל לעמוד בו". בסופו של דבר הכל עבר בשלום, וברתומאו הפך ליקיר מכבי ת"א. הפיינל-פור ההוא עם שאראס ואנתוני פארקר וניקולה וויצ'יץ', טל בורשטיין, דרק שארפ, דייויד בלו, גור שלף וכל השאר לא יישכח לעד. אל תשכחו כמה זה היה קרוב להזזה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים