שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    סטריט פייטר: המאבק החברתי של לאון גורצקה

    קשר באיירן מינכן הפך לאחד הקולות הבולטים בהתגייסות של עולם הספורט במלחמה נגד הקורונה ומדובר כנראה בכדורגלן החברתי ביותר בגרמניה, אולי בעולם: "על המגרש אנחנו יכולים לנצח כל אחד, אבל את הווירוס ננצח רק ביחד"

    עד לפגרת הקורונה, קריירת הכדורגל של לאון גורצקה, קשר באיירן מינכן, הייתה דומה לזו של מריו גצה. שניהם כיכבו בקבוצות צמרת, שניהם נדדו בין מרכז המגרש לאיום על השער ושניהם גם סבלו מתסמונת החזירות של באיירן. מועדון הפאר לא רכש אותם בגלל שהיה צריך, אלא כדי להחליש את היריב. שניהם התייבשו דקות ארוכות על הספסל במקום לפרוח על המגרש. גצה נבל, שוחרר ולא הצליח לשקם את עצמו מאז. גורצקה הלך בתלם, אבל הצליח לבדל את עצמו דווקא מחוץ למגרש. מדובר כנראה בכדורגלן החברתי ביותר בגרמניה, אולי בעולם.

     

    גורצקה הוא אחד הספורטאים המובילים במלחמה נגד הקורונה. הוא דיבר בפומבי על החשיבות של תרומות דם ואירגן את שחקני נבחרת גרמניה שגייסו 2.5 מיליון אירו לטובת המלחמה בנגיף. יחד עם ג'ושוע קימיך הוא גם השיק קמפיין גיוס נוסף תחת ההשטאג "בועטים בקורונה", לו תרמו השניים מיליון אירו. אחריהם תרמו גם יוליאן דרקסלר, מאטס הומלס ולירוי סאנה, שהוסיף חצי מיליון אירו.

     

    המאמן האנזי פליק ולאון גורצקה מתעמתים עם האוהדים (צילום: EPA)
    לאון גורצקה מתעמת עם אוהדים. לא מפחד(צילום: EPA)
     

    ספורטאים רבים משתמשים ברשתות החברתיות כדי לנסות להשפיע, אבל רובם מתחבאים מאחורי חשבונות אינסטגרם או טוויטר. מעשיו של גורצקה שונים משום שהוא יוצא מגבולות הרשתות החברתיות, ודוחף את חבריו לתרום בחזרה לחברה. גורצקה לא היה צריך את הקורונה כדי להבין כמה השפעה יש למעמדו וכיצד ניתן לתעל זאת לטובת שינוי חברתי. הוא גדל בבוכום וכמו כל מי שגדל באיזור הרוהר הוא חזה מקרוב בתוצאות הכלכליות והחברתיות ההרסניות, שנפלו על חבל הארץ הזו לאחר התמוטטות תעשיות הפחם והפלדה.

     

    עוד לפני המשבר הוא נחשב לאחד הקולות הבולטים במאבק נגד גזענות במגרשים ואף קרא לרשויות החוק "להתחיל לפעול באופן מעשי נגד גזענים". שחקנה של באיירן גם טען שיש לשחקנים עצמם אחריות ואסור להם לשתוק יותר נוכח התופעה. בראיון למגזין "דר שפיגל" הסביר ששחקנים נמנעים מסוגיות רגישות בגלל החשש מפני היחס התקשורתי. גורצקה גם התבטא בלי פחד בסוגיות של הומופוביה וסקסיזם, התעסק בפומבי בשאלה "מה זה אומר להיות גרמני" והודה שבמהלך ביקור שערך לאחרונה במחנה ריכוז לא יכול היה להפסיק לבכות.

     

    גורצקה כמובן לא לבד. לספורטאים רבים יש ארגוני צדקה או שהם נותנים את שמם כדי לעזור בגיוס תרומות. גם המשבר הנוכחי הוציא את המיטב מלא מעט ספורטאים, שתרמו סכומים משמעותיים למלחמה בנגיף או כדי לעזור לעובדי המועדון בו הם משחקים. שחקני מנשנגלדבאך למשל ויתרו על משכורתם כדי שעובדי המועדון, בעיקר הצוות הרפואי, ימשיכו לקבל את שלהם. במקביל, רוברט לבנדובסקי ואשתו כבר הודיעו שיתרמו מיליון אירו למטרה דומה.

     

    שחקני באיירן חוגגים (צילום: EPA)
    ג'ושוע קימיך (במרכז). גם הוא מנסה לעזור(צילום: EPA)
      

     

    ועדיין, נדמה שגורצקה וקימיך לקחו את הפעלתנות ההתנדבותית שלהם צעד אחד קדימה. הקרן שלהם משכה ותמשיך למגנט כדורגלנים וספורטאים מגרמניה ומהעולם
    כולו לתרום כדי לעזור במלחמה נגד התפשטות הווירוס ולא בכדי הסיסמא של מסע גיוס הכספים היא "על המגרש אנחנו יכולים לנצח כל אחד, אבל את הקורונה ננצח רק ביחד".

      

    התרומות שתגייס הקרן לא ינותבו רק לכאלו שמקושרים לעולם הספורט או לקבוצות מסוימות, אלא למאמץ הכללי לטובת עובדי הרווחה והבריאות ולקניית ציוד. "אנחנו זקוקים עכשיו לבריאות, ואחריה הצורך הכי גדול שלנו הוא סולידריות חברתית", צייץ גורצקה. "כל תרומה, קטנה או גדולה, היא עוד שכבה של סולידריות ותורמת לכך שנוכל לעמוד מול הקורונה כחברה ונהיה חזקים יותר מהמגפה".

     

    בסוף הקורונה תחלוף, הכדורגל יחזור וכל שחקן ישוב לקבוצתו. האמירה של גורצקה לפיה "כולנו עכשיו בקבוצה אחת" תתאדה ברוח התחרותיות. גורצקה יחזור לאימונים במינכן וישוב לתהות למה בשיא היכולת הספורטיבית שלו הוא ממשיך לחמם את הספסל. אולי כשיעצום את העיניים הוא גם יראה את גצה. מחזור אחד הוא יבקיע שערים ושבוע אחר כלל לא יקבל דקות. למרות כל זה, הוא תמיד יישאר בן אדם.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים