מחדל ההסברה שבגללו אתם לא מבינים כלום
דברור המאבק בקורונה מורכב מבליל רעשים, הערכות סותרות, הוראות משתנות, מלחמות יהודים, תחזיות אפוקליפטיות וזריקות הרגעה. התוצאה: כאוס
(צילום: שלו שלום)
מלחמת לבנון השנייה הייתה מהמוצלחות במערכות ישראל, והביאה הישגים אסטרטגיים חסרי תקדים שנשמרו לאורך זמן, בוודאי בהשוואה לסבבים שמתנהלים ב-11 השנים האחרונות ברצועת עזה. ולמרות זאת, היא מעולם לא התקבעה ככזו, ועד היום מלווה אותה תחושת חמיצות ותדמית של כשלון. אחת הסיבות לכך נעוצה בהסברה שליוותה אותה.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
הפער בין התוצאה לבין התדמית הביא בשנים 2008-2007 להקמת מערך ההסברה הלאומי. ראש הממשלה אהוד אולמרט יזם, מזכיר הממשלה ישראל מימון הוביל, הממשלה הצביעה פה אחד בעד הקמתו, ואני מוניתי לעמוד בראשו. בתקופתי הוא הופעל בהצלחה בשני מגה אירועים.
המטרה העליונה בכל פעולת הסברה היא יצירת מסר אפקטיבי שייקלט ויאומץ על ידי מספר מקסימלי של אנשים מקרב קהל היעד שאליו הוא מכוון. ככל שקהל היעד גדול ומגוון, והמסר יותר מורכב, ההסברה נעשית מסובכת יותר. לכן, בחלוקה גסה, היא מתפצלת לניסוח מסר שיהיה אחיד וצלול עד כמה שניתן, ובמקביל לקביעת כלי הטמעתו האפקטיביים ביותר בקרב קהלים שונים.
את כל הפעולות הללו אמור לרכז בעת חירום מטה ההסברה הלאומי. בכך הושקעו עשרות מיליונים מכספי הציבור ב-12 השנים האחרונות, וזו דרך המלך שבה היה על הממשלה לצעוד גם בימים אלה. אבל זה לא קרה.
מחדל ההסברה של ממשלת ישראל בטיפולה במגפת הקורונה רחב הרבה מעבר לשאלת יחסי ציבור או תדמיתו של אדם זה או אחר. הציבור בישראל מקבל אפס תשואה על השקעתו במערך ההסברה הלאומי.
מזה יותר משנתיים אין ראש למערך ההסברה הלאומי; ראש המטה הודיע על סיום תפקידו לפני כשנה ופרש; לא נראה שיש מי ששולט בעניינים ומכנס את דוברי הגופים השונים הלוקחים חלק במאבק בנגיף תחת קורת גג אחת; אני בספק אם מתקיימים צוותי חשיבה משותפים; בוודאי שאין מי שמנסה לזקק מסרים אחידים שייצאו מטעם משרדי הממשלה ויועברו על ידי דוברים מקצועיים ומקובלים בקרב קהלים ומגזרים שונים באופן אפקטיבי.
נדמה שבנימין נתניהו מינה את עצמו, נוסף על תפקידו, לראש מערך ההסברה הלאומי והוא זה שמנסה לזקק מסרים ולהביאם אישית לכל אזרח ואזרח. ראש ממשלה הוא כלי רב עוצמה בהעברת מסרים לציבור, אבל הוא לא יכול ולא צריך להיות מערך הסברה לאומי של איש אחד. בכל הכבוד, ההופעות מדי ערב, מלוות בסרטוני אפצ'י ובניירות טישיו, הסברים איך להשתעל למרפק, "ועכשיו יעלה שר הבריאות..", לא עושים את העבודה.
התוצאה שנגלית למול ההופעות הטלוויזיוניות מורכבת מבליל של רעשים, הערכות סותרות, הוראות שמשתנות, מלחמות היהודים, תחזיות אפוקליפטיות לצד זריקות הרגעה, ותחושה של כאוס מוחלט בניהול העניין.
כאמור, ההשלכות הן הרבה מעבר לענייני יחסי ציבור ותדמית. הנזק הבסיסי ביותר ניכר בקרב מגזרים שלמים, שיש דרך להגיע אליהם, אך המסר לא עובר באופן אפקטיבי ולא נקלט, מה שמביא לסיכון חיי אדם.
מעבר לכך ישנה פגיעה אנושה בחוסן הלאומי – בביטחון האזרחים שיש מי שיודע לאן הוא מוביל; שיש לכל הצעדים הלא ייאמנו שבהם אנו מצווים איזשהו "אנד גיים"; שהכלכלה בידיים בטוחות; שיש אופק ותקווה מעבר להפחדה ולהיסטריה.
אם אין מי שמוביל, ואין "אנד גיים", ואין מי שדואג לכלכלה, ואין אופק ותקווה - אז בהכרח אין מה להסביר. אבל אם כל אלו מתקיימים – וכולי תקווה שכך הדבר - אז יש כאן מחדל עצום בהעברת המסר לאזרחי ישראל. עוד סעיף חשוב לתשומת לב חברי ועדת החקירה הממלכתית לעניין הטיפול במגפת הקורונה 2020.
- ינקי גלנטי היה דובר משרד ראש הממשלה וראש מערך ההסברה הלאומי בתקופת אהוד אולמרט
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
ינקי גלנטי
צילום: אלכס קולומויסקי
מומלצים
