שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    וירוס קורונה או הפיל הגדול שבחדר

    נגיף הקורונה הוא לא הדרך לווסת את כמות האוכלוסין בעולם, ומוות מוקדם הוא לא פתרון לריבוי הטבעי. אבל לפעמים צריך משהו שיזכיר לנו שגם האוכלוסייה בעולם גדלה באופן אקספוננציאלי, ויש לכך השלכות על האדם ועל הטבע

    כבר שלושה חודשים שכולנו מדברים רק על וירוס קורונה, וירוס כדורי בקוטר של כ-125 ננומטרים שמשגע את העולם כולו. רק לשם הפרופורציה, קוטרה של כדורית דם אדומה הוא כ-5,000 ננומטר, וקוטר שערה ממוצעת כ-100,000 ננומטר, אבל יחי ההבדל הקטן.

     

    האמת היא, שיותר מכל אנחנו מדברים על ההתפשטות או למעשה ההדבקה המעריכית (אקספוננציאלית) של הווירוס. כל נשא, גם אם אינו חולה, מדביק שני אנשים ואלה מדביקים שינים נוספים, כך שיש לנו כבר ארבעה, והדרך לאלפי נדבקים מהירה. ממספר הנדבקים גוזרים את אחוז האנשים שיזדקקו למכונות הנשמה, ולא עלינו את אחוזי התמותה, ושואלים מתי נגיע לנקודה שבה לא יהיו מספיק מכונות הנשמה ונצטרך להחליט מי לשבט ומי לחסד? והמספרים, חייבים להודות, מפחידים.

     

     

    יחד עם זאת, ועם כל הקושי שבעניין, זה הזמן לדבר על הפיל הגדול שבחדר: גידול האוכלוסין. שלא תטעו, לא מדובר על נבואות זעם או חלילה על עניינים של שכר ועונש, וירוס קורונה הוא לא הדרך לווסת את כמות האוכלוסין בעולם, ומוות מוקדם הוא לא פתרון לריבוי הטבעי. אבל לפעמים צריך משהו שיזכיר לנו שגם האוכלוסייה בעולם גדלה באופן אקספוננציאלי, ויש לכך השלכות על האדם ועל הטבע.

     

    אחד השינויים המשמעותיים שעברו על העולם ועל האנושות במאות האחרונות, וביתר שאת מאז החלה המהפכה המדעית-תעשייתית, הוא גידול אוכלוסין מואץ. משנת 8,000 לפנה"ס עד לשנת 1804 לספירה גדלה אוכלוסיית העולם במשך כ-10,000 שנים מ-5 מיליון למיליארד אחד.

     

    הגידול הגדול

    אבל הזמן שלקח לאוכלוסיית העולם להגיע ל-2, 3, 4, 5, 6 ו-7 מיליארד התקצר ל-123, 33, 14, 13, 12 ו-12 שנים בהתאמה, ובתחילת שנת 2020 הוערכה אוכלוסיית העולם בכ-7.8 מיליארד בני אדם, כשהצפי הוא שעד סוף המאה ה-21 יחיו על פני כדור הארץ יותר מ-10 מיליארד בני אדם.

     

    גידול האוכלוסין המואץ והעלייה ברמת החיים הובילו לעלייה בצריכה הגלובלית של משאבי הטבע ולעלייה בצריכה לנפש. כתוצאה מכך, צורכת החברה האנושית יותר משאבים מכפי שהטבע יכול לייצר, ולכן יש ירידה מתמדת בכמות המשאבים בטבע ובאיכות שלהם, וכן ביכולת של הטבע לחדש אותם.

     

      (צילום: AP)
    מודדים חום בארצות הברית(צילום: AP)

     

    התחזיות של ארגון המזון והחקלאות של האו"ם צופות שעד שנת 2025 כ-1.8 מיליארד בני אדם (כ-20-25% מהאוכלוסייה) יחיו באזורים שבהם יש מחסור במים שפירים. גם ההערכה של מאגרי הדלקים המאובנים בעולם מראה כי בהתחשב בצריכה הנוכחית ובגידול האוכלוסין הצפוי תספיק הכמות הדלקים לכ-100-150 שנים. זאת בעוד שמרבצי הזרחן, שחיוני לגידול צמחים ולתפקוד גוף האדם, צפויים להיגמר בפחות מ-100 שנים והדרישה לפלדה צפויה לגדול ב-80% עד לשנת 2030.

     

    גידול האוכלוסין והעלייה באיכות החיים הובילו גם להפקעת קרקעות רבות לטובת שטחי מגורים, חקלאות ותעשייה ולזיהום של קרקעות אחרות, וכיום פחות מ-15% מהקרקעות בעולם ראויות לעיבוד. אם לפני כ-200 שנים היה לכל אדם בעולם קרקע חקלאית בשטח של כ-175 דונם לקיים את צרכיו (כ-24 מגרשי כדורגל), ב-1960 היה לכל אדם במדינות המפותחות כ-7 דונם לקיום צרכיו (כמגרש כדורגל אחד), כיום לכל אדם במדינות המפותחות יש כ-4.6 דונם לקיום צרכיו (כשני שליש מגרש כדורגל) ובשנת 2050 המספר צפוי להגיע לכ-4 דונם, בעוד שבמדינות מתפתחות נמוכים מספרים אלה בכ-60%.

     

    כל התהליכים שנמנו עד כה גרמו ליותר ויותר בני אדם לחיות ללא ביטחון באספקת משאבים, אפילו משאבים בסיסיים כמו מים ומזון, וזאת חרף היכולות הטכנולוגיות המרשימות שאליהן הגיעה החברה האנושית. מחסור זה גורם לעלייה במחיר של משאבים רבים, לרעב, לעוני ולחוסר יציבות חברתית ופוליטית, שעלולים להצית מאבקים על משאבים, ואף לחולל הפיכות ומלחמות. תרבות הצריכה בעולם שבו אנו חיים פגעה גם בערכים המרכזיים שעמדו לאורך דורות בבסיסה של החברה האנושית, ובהם צדק, שוויון ואחווה, ובמקומם היא מקדשת ערכים חומריים ושטחיים.

     

    פרופ' עדי וולפסון (צילום: דורית תבור)
    פרופ' עדי וולפסון(צילום: דורית תבור)

     

    בהתאם לחוקי השימור הבסיסיים של מסה ואנרגיה, ברור כי גידול האוכלוסין בעולם מטה את כמות המשאבים בטבע לטובת הקיום של בני האדם ובכך מקטין את המשאבים שנותרים חופשיים לטובת הקיום של המערכות האקולוגיות, כלומר הקיום של הטבע עצמו. לכן גידול האוכלוסין, הפגיעה המתמשכת במערכות האקולוגיות והמחסור במשאבים זמינים, פגעו גם במגוון הביולוגי. יתרה מכך, כפי שנוכחנו, השינויים בסביבה הטבעית ובמגוון הביולוגי עלולים גם לגרום להתפרצות של מגיפות עולמיות, שיפגעו בצמחים, בבעלי חיים ובאדם.

     

    השינויים הדמוגרפיים הגלובליים הובילו עם השנים גם לדיון, שהיה תמיד שנוי במחלוקת, בנושא הגבלה ופיקוח על הילודה, ואפילו לפעולה הממוסדת ביותר בעניין, שבאה לידי ביטוי בהגבלת הילודה בסין, שהחלה בשנת 1979. למדיניות כזאת יש כמובן היבטים תרבותיים-חברתיים ודתיים מורכבים, והיא קשורה גם לזכויות הפרט. יחד עם זאת, מעבר לשאלות אתיות ותיאולוגיות, בימים אלה של משבר אקלים אין מנוס מלהכניס שיקולים נוספים למשוואה.

     

    ביום שאחרי הקורונה, אי אפשר יהיה להתחמק יותר מלדבר על הפיל שבחדר ולפעול, פעולה גלובלית, אמנם מורכבת ולא פשוטה - אבל הכרחית. ולא, לא מדובר על לעשות מזבוב פיל.

     

    פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).

    http://www.pardes.co.il/?id=showbook&catnum=978-1-61838-274-0

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים