שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם

    הזחילה של גנץ השאירה לחילונים ברירה אחת

    הדגל שמחליף את הימין והשמאל ומצליח לחבר ביניהם הוא לא מרכז חסר תוכן אלא החילוניות. דרושה התארגנות פוליטית חדשה בהובלת יאיר לפיד

     

    אביגדור ליברמן יאיר לפיד (צילום: אלכס קולומויסקי, אבי מועלם)
    אביגדור ליברמן ויאיר לפיד. דרושה דרך חדשה(צילום: אלכס קולומויסקי, אבי מועלם)

    מהו המנגנון האנושי שבגללו אנו הולכים שוב ושוב נגד הניתוח הרציונלי ונותנים אמון במי שאסור לעשות זאת? המנגנון הזה מאפשר עכשיו לבני גנץ ולגבי אשכנזי לבגוד במרבית תומכיהם ולתת אמון באיש שאף אחד לא מאמין לו. הרי ידענו שגנץ חלש ואפור, שהמטען שהנחנו על כתפיו גדול עליו, שהוא ואשכנזי נכנסו לפוליטיקה כדי לקבל ג'וב ולא כדי לעשות מהפכות, שאורלי לוי-אבוקסיס בוגדנית ולעולם לא תהיה חלק מהשמאל, ושיועז הנדל וצבי האוזר הם ימנים אידאולוגים שמקומם לא בגוש שלנו. הכתובת הייתה על הקיר. אבל בחרנו להתעלם ממנה. אולי פעם אחת נצליח ללמוד מטעויות העבר ולא נתלהב מגנרלים שמחפשים סידור עבודה רק כדי לפזול לבוחרים אחרים?

     

     

    אבל יש גם מקום לאופטימיות, כי היה קסם בשבועות האחרונים לפני שחוסל באבחת סכין כשגנץ זחל לממשלת נתניהו. עכשיו צריך להתאגד סביב יאיר לפיד. רבים מאיתנו, גם אני, היינו מסויגים ממנו, אבל הוא הוכיח שהוא קורץ מהחומר שלו אנחנו זקוקים – ביכולת לשרוד בתופת הפוליטית, לא לסטות מעקרונותיו ולדעת לשחק את המשחק הפוליטי.

     

    לפיד עשה צעד חשוב כשהתאחד עם בוגי יעלון. הצעד הבא שעליו לעשות הוא להתאחד גם עם אביגדור ליברמן כדי להקים מפלגה חילונית-ליברלית. כבר שנים אנחנו מחכים לחיבור בין החילונים הוותיקים הנוטים שמאלה לחילונים העולים הנוטים ימינה. ליברמן ידע לייצר את החיבור הזה. כשגנץ גמגם, ליברמן הציב מצפן חילוני מולו. גם את שרידי מפלגת העבודה על לפיד לאסוף תחת גלימתו. הרי לעמיר פרץ הם כבר לא יצביעו יותר.

     

    טורים נוספים בנושא:

     

    ובעיקר, לפיד צריך לשנות את הסיפור. הרצון להתנחמד לכולם במרכז הדביק לא יכול להביא ניצחון. הוא חייב להבין שהוא מייצג קבוצות גדולות שששות היום אלי קרב, אבל התמרכזות קיצונית לא תוביל אותם לשוחות. הדגל שמחליף את הימין והשמאל ומצליח לחבר ביניהם הוא לא מרכז חסר תוכן אלא החילוניות. ליברמן יכול להסביר לו את זה.

    וצריך לדבר על הרשימה המשותפת, שההישג שלה הוא שאפשר את רגעי התקווה. בראשה עומד איימן עודה, חילוני שחרת על דגלו חיבור של הציבור הערבי לתוך החברה הישראלית. המשותפת, אף שהיא כוללת קבוצה דתית חשוכה, הוכיחה פעמיים עד כמה היא מוכנה להיות שותפה אמיתית למפלגה החילונית: ראשית כשתמכה במתן המנדט לגנץ, ושנית כשהפרה ברית עם החרדים כדי להעניק את ראשות ועדת הכספים לנציגו של ליברמן, למרות עוינותם המוצדקת כלפיו.

     

     

    לפיד לא הצטיין ביחס חם לקולגות הערבים. אבל גם הוא, ואפילו ליברמן ויעלון, למדו שאפשר לשתף איתם פעולה. אחוז מצביעי כחול לבן שתמך בהליכה משותפת חייב להורות את הדרך. המפלגה החילונית חייבת לבנות ברית עם המשותפת: לסייע לה לקבל לגיטימציה, להילחם ברפש ששופך עליה נתניהו, ולחזק את הצד החילוני המעוניין בהשתלבות.

     

    מרצ תיאלץ כנראה להיקרע בין שתי המפלגות הללו. ייתכן שלניצן להורוביץ ותמר זנדברג יהיה נכון יותר לחבור ללפיד, ואנשים כדוגמת מוסי רז יעדיפו לחבור למשותפת ולחזק מבפנים את החיבור החילוני היהודי-ערבי.

     

    האופוזיציה שתתגבש תוכל להתקיל את ממשלת ה"אחדות" בעשרות חוקים בנושאים כמו קציבת כהונת ראש הממשלה, תחבורה ציבורית בשבת או תיקון חוק הלאום, תוך שהיא אורבת להזדמנות שמעבר לפינה. ביבי לא רק יסתבך במשפטו אלא גם ייאלץ לשלם על המדיניות שהוביל במאבק בקורונה שתוביל אותנו ללא הצדקה מספיקה למשבר כלכלי עמוק. אם נדע להסיק את המסקנות הנכונות, נוכל לנצל את שעת הכושר הבאה כדי לסיים בניצחון ולא בזחילה מבישה.

     

    • רם פרומן הוא יו"ר הפורום החילוני ומחבר הספר "הדרך החילונית"

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: יונתן בלום
    רם פרומן
    צילום: יונתן בלום
    מומלצים