"מכסחי הנגיפים": חיטוי המוני עוזר או מזיק?
בכל העולם התרגלנו למראות של עובדים עם חליפות מגן ומכלים עם חומרים כימיים על גבם – המזכירים מעט את גיבורי הסרט "מכסחי השדים" – מרססים רחובות, כבישים ולעתים גם אנשים. מומחי בריאות טוענים: זה בזבוז זמן ומפגע בריאותי. "עדיף להשתמש בתותחי מים כדי לפזר אנשים הביתה"
השמיים בסורביה, העיר השנייה בגודלה באינדונזיה, כוסו היום (ג') בעננים של חומר חיטוי אותו פיזרו רחפנים, כחלק מהמאמץ להיאבק בהתפשטות נגיף הקורונה – למרות שמומחי בריאות מזהירים כי חומרי חיטוי מסוימים עלולים להזיק לבריאות.
משבר הקורונה – סיקור נרחב ב-ynet:
הכפר שניצל ממגפה מקווה שלמדנו לקח
עוד 849 מתו בספרד, בת 12 מתה בבלגיה
העולם בבית: חשש לעלייה במקרי האלימות במשפחה
מאז התפרצה המגפה ברחבי העולם, מראות של פיזור המוני של חומרי חיטוי במקומות ציבוריים, על-ידי עובדים עם חליפות מגן שנראים כאילו נלקחו מהסרט "מכסחי השדים", הפכו למוכרים למדי: מהגראנד בזאר באיסטנבול, דרך גשרים במקסיקו ואפילו חיטוי בעזרת זרנוקים שעברו פועלים בהודו.
אבל החיטויים הללו, שלעין אולי נראים מרשימים למדי, מעוררים ביקורת מצד מומחים למחלות, שטוענים כי לא רק שמדובר בצעד חסר תועלת שמבזבז משאבים וזמן יקרי-ערך, אלא מהווים מפגע בריאותי.
"זו תמונה מגוחכת במדינות רבות", אומר דייל פישר, מומחה למחלות מידבקות בסינגפור, שעומד בראשות רשת האזהרה והתגובה הגלובלית להתפרצויות, שמאורגנת על-ידי ארגון הבריאות העולמי. "אני לא מאמין שזה מוסיף דבר כלשהו לתגובה (נגד הנגיף) וזה עלול להיות רעיל. הנגיף לא שורד הרבה זמן בסביבה ואנשים בדרך כלל לא נוגעים בקרקע".
דוברו של ראש העיר סורביה באינדונזיה טען שהשימוש ברחפנים נחוץ כדי לחטא אזורים שבהם התגלו מקרי הידבקות מאומתים, בגלל שהנגיף לדבריו "יכול להיות בכל מקום". פבריאדהיטייה פרג'טרה השווה את החומר שבו נעשה שימוש בעיר האינדונזית, בנזלקוניום כלוריד – שעלול בריכוזים גבוהים לגרום לגירוי בעור – ל"סבון". הוא אמר כי הוא יעזור "להחליש את הנגיף כדי שהוא לא ייכנס לגוף שלנו".
פול טמבאייה, מהאגודה האסייתית-פסיפית למיקרוביולוגיה קלינית ולזיהומים, אומר כי שטיפת ידיים וניקוי שיטתי של משטחים שבהם נוגעים אנשים בשגרה, כמו למשל כפתורי מעליות, יספקו הגנה טובה יותר מאשר חיטויים המוניים.
על ריסוס חומרי החיטוי אמר טמבאייה: "זה כנראה דרך זולה ובולטת, אבל סביר להניח שתשומת לב זהירה ואישית, לצד היגיינה סביבתית, הן יותר אפקטיביות".
לאחרונה נרשמו כמה תקריות שעוררו זעם בעקבות שימוש לא זהיר, בלשון המעטה, בשיטה זו של חיטוי המוני. בהודו התעורר אתמול זעם רב בעקבות תיעוד של הרשויות במדינת המחוז אוטר פרדש מחטאים בזרנוקים עובדים שברחו מהערים הגדולות לכפרים, בעקבות הסגר שהוטל ברחבי המדינה למשך שלושה שבועות.
ביקורת על השיטה נשמעה גם במלזיה, שם הרשויות מחטאות את האזורים שנחשבים למוקדי הידבקות בנגיף. "ברור שלחיטוי כבישים לא תהיה השפעה", אמר כריסטופר לי, לשעבר סגן מנכ"ל משרד הבריאות המלזי, ומומחה למחלות מידבקות. "זה בזבוז של משאבים וכוח אדם". ראש שירותי הבריאות של מלזיה, נור הישאם עבדוללה, אמר היום כי הממשלה שם תפרסם הנחיות לרשויות המקומיות על מנת לוודא שהחיטוי נעשה באופן ראוי.
במסגרת המאבק בנגיף, צצו לאחרונה גם יוזמות פרטיות שנועדו להרגיע תושבים מודאגים. באינדונזיה, למשל, הוקמו ברחובות "חדרי חיטוי" המזכירים עמדות טלפון, שבהם יכולים עוברי אורח לנקות את עצמם ואת בגדיהם מחיידקים או נגיפים פוטנציאליים. "אני חושבת שזה טוב. אני מרגישה נקייה אחרי שנגעתי בהמון דברים באוטובוס. אני מרגישה מוגנת", אמרה תושבת ג'קרטה פאני אניסה, לאחר שיצאה מאחת מעמדות החיטוי הללו, סמוך לתחנת אוטובוס במרכז הבירה האינדונזית.
גם על היוזמה הזו, שזוכה לחסות הרשויות המקומיות, נמתחת ביקורת. "זה לא טוב לעור, לפה ולעיניים, זה גורם לגירויים", אומר וויקו אדיססמיטו, פרופסור באוניברסיטה של אינדונזיה שמתמחה בבריאות הציבור, ומייעץ לממשלה בג'קרטה במסגרת מאבקה בנגיף.
לאונג הואה נאם, מומחה למחלות מידבקות מבית החולים מאונט אליזבת בסינגפור, מסכים גם הוא שחיטויים בשטחים ציבוריים הם אולי מראה שתופס את העין, אך לא יעיל במיוחד. "יהיה יותר יעיל אם נשתמש בתותח מים כדי לפזר אנשים ונגרום להם ללכת הביתה", הוא אמר.
לפנייה לכתב/ת 
