ניצחון לתושבי מזרח י-ם על לשכת האוכלוסין

עתירה שהגישו עשרה תושבים, על רקע הסחבת בטיפול בבקשות אזרחות שהגישו, הובילה לשורת פעולות התייעלות של הלשכה בעיר

מערכת פסקדיןפורסם: 06.04.20 , 07:22

בעקבות עתירה שהגישו עשרה תושבי מזרח ירושלים להקדמת התורים לבקשות האזרחות שלהם, שנקבעו בטווח שנתיים-שלוש, נקטה לשכת האוכלוסין פעולות התייעלות שהובילו להקדמת יותר מ-1,500 תורים. כתוצאה מכך הדיון בעתירה התייתר והשופטת תמר בזק רפפורט מבית המשפט לעניינים מנהליים בעיר נענתה לבקשת העותרים למחוק אותה.

העותרים הם תושבי קבע שהגישו בקשות להתאזרחות. שלושה מהם פנו ללשכת האוכלוסין במזרח העיר ונקבעו להם תורים בתוך שנתיים-שלוש. שבעת האחרים פנו ללשכה במרכז העיר, שאליה הם משויכים, אך סירבו לקבוע להם שם תור והפנו אותם ללשכה שבמזרח למרות העומס והמועדים הלא הגיוניים שנקבעו לחבריהם.

בעתירה שהגישו בשנה שעברה באמצעות עו"ד נחמה עובדיה, הם ביקשו להקדים את התורים הלא סבירים כך שיעמדו על 90 יום מיום הגשת הבקשה או לאפשר להם לפנות ללשכה שבמרכז העיר. הם טענו שסירוב הלשכה להעניק לחלקם שירות בלשכה זו מהווה הפליה פסולה על רקע מוצאם.

בדיונים בעתירה פירטה רשות האוכלוסין באמצעות עו"ד ענבל וילנר מפרקליטות מחוז ירושלים את הצעדים שנקטה לצורך ייעול מערכת התורים בלשכה שבמזרח העיר: נשכרה חברת ייעוץ ארגוני שהגדירה לוחות זמנים לצמצום הפערים בטיפול בבקשות האזרחות, אולם קבלת הקהל הורחב, נוספו תקנים ואויש כוח אדם, הוקמה לשכת משנה, מספר התורים ביום הוגדלו והתווספו אפשרויות שירות באינטרנט.

משרד הפנים בירושלים(צילום: עפר מאיר)

בדיון האחרון ציינה הרשות כי בעקבות הפעולות הוקדמו בחודשים האחרונים יותר מ-1,500 תורים, כולל של העותרים, שתשעה מהם זכו בהקדמה של חמישה חודשים ואחד מהם בשנה. הרשות ציינה כי בנסיבות אלה אין מקום להקדמה נוספת לתשעה שלא קיבלו תור במועד שדרשו בעתירה. היא הבהירה כי פעולותיה בוצעו למען כלל המבקשים ולעותרים אין עדיפות על פני מי שלא הגיש עתירה.

עמדה זו זכתה לגיבוי של השופטת בזק רפפורט, ולכן העותרים ביקשו למחוק את העתירה. הם טענו שבזכות ההליך, שהפך למעין עתירה ייצוגית, הם הביאו תועלת לאלפי אנשים שזכו בהקדמת תור משמעותית, בעוד שהתור של רובם הוקדם בחודשים ספורים בלבד.

העותרים ציינו כי העתירה עלתה להם עשרות אלפי שקלים ופסיקת הוצאות תגלם פיצוי חלקי על הנזק שנגרם להם לעומת התועלת שהסבו לאלפי אנשים שלא נאלצו לפנות לבית המשפט. רשות האוכלוסין התנגדה לפסיקת ההוצאות, וטענה כי פעולותיה להקדמת התורים החלו עוד לפני הגשת העתירה, וכי העותרים לא הציגו אסמכתאות להוצאותיהם או לנזקים שלכאורה נגרמו להם.

אך השופטת נענתה לבקשת העותרים והורתה על מחיקת התביעה תוך חיוב הרשות בהוצאות. היא ציינה כי העתירה הייתה בעלת חשיבות ציבורית והביאה תועלת לאנשים רבים, ולכן מוצדק לזכות את לפחות את תשעת העותרים שלא זכו בסעד המלא בגמול.

השופטת העמידה את סכום ההוצאות על 7,500 שקל לעותר, ובסך הכול חויבה רשות האוכלוסין בתשלום של 67,500 שקל.