תמיר ידעי (50) הוא אלוף פיקוד העורף. צמח בחטיבת גולני שם שירת בין היתר כמפקד גדוד 12, מפקד יחידת אגוז ומפקד החטיבה. בהמשך היה מפקד עוצבת אדום ומפקד אוגדת איו"ש. לפני שלוש שנים הפך לאלוף ולמפקד פיקוד העורף. במסגרת התפקיד הוא מוביל את ההתמודדות עם משבר הקורונה. נשוי ואב לשלושה.
את ליל הסדר בשנת 2002, מפקד פיקוד העורף, אלוף תמיר ידעי זוכר היטב. מחבל מתאבד פוצץ את עצמו בחדר האוכל במלון פארק בנתניה, רצח 30 ישראלים ופצע כ־160, וגרם לצה"ל לצאת למבצע "חומת מגן".
ידעי היה אז מפקד יחידת אגוז. "כשהודיעו לי שאמונה לתפקיד מג"ד אגוז, גדי איזנקוט שהיה מח"ט גולני, המליץ לי לשכור דירה בקיבוץ גשר הזיו, קרוב לבסיס של היחידה – מחנה שרגא ליד נהריה", נזכר ידעי. "אבל כשקיבלתי את הפיקוד על אגוז פרצה האינתיפאדה השנייה. מצאתי את עצמי רוב הזמן בשכם, בעזה, בקלקיליה. אולי פעמיים ישנתי בדירה בגשר הזיו. שים אותי היום בקיבוץ – אני אפילו לא זוכר איך להגיע אליה. לקראת סיום התפקיד שם – ב־2002 – התכוננו לליל הסדר. בדיוק כמו עכשיו – התקופה שלפני ערב פסח. החלטנו שנישאר את השבת לפני, אבל בחג כל היחידה תהיה בבית. הגעתי הביתה בשתיים או בשלוש בצהריים, ובערב תוך כדי הסדר כבר ניקרתי קצת, ואז הגיע טלפון מצ'יקו תמיר שהיה מח"ט גולני. 'מה אתה עושה?' הוא שאל אותי. 'ליל סדר', עניתי לו. 'היה פיגוע במלון פארק בנתניה', הוא אמר לי, 'תאסוף את היחידה ותגיעו לרמאללה'. ליל סדר, כל היחידה בבית, הציוד שלנו במוצב סופה בעזה, חלק בשרגא בצפון, וצריך להגיע לרמאללה. היערכות לא פשוטה, אבל עוד באותו לילה מצאנו את עצמנו לוחמים שם עד שכבשנו את המוקטעה".
את ליל הסדר הזה יעביר ידעי בהתמודדות אחרת לגמרי. שלוש שנים אחרי שנכנס ללשכת מפקד פיקוד העורף וחודש לפני שהוא אמור להיכנס ללשכת אלוף פיקוד מרכז, תפקידו המיועד, נחתה עליו הקורונה. עכשיו, כשהוא למעשה "מפקד המערכה" נגד הקורונה, לא ברור עדיין מתי הוא יגיע לפיקוד מרכז. בשבוע שעבר הוטלה על פיקוד העורף האחריות על הסיוע לעיר בני־ברק – אחד ממוקדי ההתפשטות המרכזיים של הנגיף בארץ – וגם ערים נוספות ביניהן בית־שמש, מודיעין־עילית, ביתר־עילית ועוד, צפויות להצטרף אליה. בראיון מיוחד ל"ידיעות אחרונות" מספר ידעי כיצד נערך פיקוד העורף למה שהוא מכנה "האתגר הגדול ביותר שעמד מולנו".
את עיקר דרכו הצבאית עשה ידעי בחטיבת גולני: מטירון בגדוד 51 ועד למפקד החטיבה. "כשמוניתי לפני שלוש שנים לאלוף פיקוד העורף הזהרתי שזה לא ייגמר טוב", נאנח ידעי. "לא היה לי אף תפקיד שעבר רגוע".
ואכן, בתקופתו של ידעי כמח"ט גולני פרצה מלחמת לבנון השנייה שבה השתתפה החטיבה בקרבות הקשים ביותר ביניהם הקרב בבינת ג'ביל, ובמארון א־ראס. כשפיקד על עוצבת אדום אירעה מתקפת הטרור בדרום שבה חדרו מחבלים דרך סיני, וכשהיה מפקד אוגדת איו"ש נחטפו שלושת הנערים וניהל את מבצע "שובו אחים" לאיתורם. ידעי שכבר בגיל 32 מונה למח"ט, זכה אז לתואר "המח"ט הצעיר בצה"ל", וכיום הוא הגולנצ'יק היחידי במטכ"ל.
אחרי כל האירועים האלה, ההתמודדות הנוכחית היא האתגר המשמעותי ביותר שלך?
"איזו שאלה? כאן זה אתגר ארצי, אתגר עולמי. ואני מודה על כך שנפלה בחלקי הזכות להיות זה שמוביל אותה".
מתי התחלתם להבין שהקורונה היא משהו שגם אתם תצטרכו להתמודד איתו?
"כשהקורונה התחילה בסין, עקבנו מרחוק אחרי ההתפתחויות. בחודשיים האחרונים אנחנו כבר בתוך האירוע הזה בארץ. את מבצע 'משמרות הזהב', של חלוקת מזון לקשישים בכל רחבי הארץ, התחלנו כבר לפני שלושה שבועות. 125 אלף מנות מחולקות מדי יום. ביום שלפני החג, בגלל שאחריו יהיו ימי חג ללא חלוקה, אנחנו צריכים לחלק בערך פי חמישה, כ־660 אלף מנות. חלוקת המזון הזו, יחד עם האחריות על הטיפול בעיר בני־ברק, זה אחד המבצעים הלוגיסטיים המורכבים שיש. זה אתגר משמעותי שאני מקווה שנעמוד בו. בעצם, לא מקווה. נעמוד בו. אין לנו ברירה אחרת. אני בדיוק חוזר עכשיו מביקור במרלו"ג (מרכז לוגיסטי) במועצה אזורית גזר. זה מרכז תחמושת של אט"ל (אגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה) שהסבנו לטובת המבצע. חיילות מקורס מ"כיות מסדרות את המארזים לחלוקה ורמת הביצוע מדהימה. 43 שניות למארז".
פיקוד העורף ערוך לאתגר כזה?
"בשלוש השנים שאני מפקד על הפיקוד נעשו כאן מאמצים אדירים להביא את העורף לרמת המוכנות הכי גבוהה שניתן. היא לא מושלמת, אבל היא גבוהה מאוד. מבחינת אימונים, כשירויות, הממשקים עם הרשויות השונות, מערכות השליטה והבקרה. כל אלה ברמה טובה מאוד מבחינת מוכנות. אני דוגל בגישת 'כלל הסיכונים' – אם אתה ערוך היטב לתפקוד במצב קיצון של מלחמה, קל הרבה יותר לערוך התאמות למצבים של רעידת אדמה, צונאמי או פנדמיה".
ועכשיו, כשנתקלתם בפנדמיה, איך עשיתם את ההתאמה?
"קיימת בפיקוד פקודה כללית, שנקראת 'נחשול בריא', להתמודדות עם אירוע פנדמיה המוני. כמובן שהפקודה היא כללית, ושלכל פנדמיה יש את המאפיינים שלה. כמו למשל בקורונה, שפוגעת בצורה משמעותית יותר בזקנים, והאתגר הוא להגן עליהם – אם הם בריאים בבית, במוסדות או במסגרות שונות. על בסיס 'נחשול בריא' ופקודות נוספות, בנינו בצה״ל את פקודת 'קרן אור׳, שהיא האסטרטגיה להתמודדות צה"ל עם משבר הקורונה. הכנו את מערך הרפואה של הפיקוד, את יחידת שירותי הדם, את היחידות שלנו שצמודות לבתי החולים, את יחידות הטיהור. כל ארבעת גדודי המילואים עברו רענונים. קיבלנו תחתינו את חיילי אוגדה 98. ובמקביל בנינו גם את 'קרן שמש' שהיא תוכנית למקרה של החמרה נוספת, שאם נפעיל אותה נקבל אלינו חיילים מאוגדות נוספות".
עוד לפני שנכנסתם לתמונה, אתה כבר הוצאת מכתב התרעה לגבי המצב בבני־ברק.
"פיקוד העורף מרושת מאוד ב־257 הרשויות המקומיות. יש לנו יקל"רים ‑ יחידות קישור לרשות, שעובדות מול הרשות המקומית בשגרה, באופן קבוע. אז זה לא מפתיע שהתמונה אצלי תהיה מהירה יותר מאשר אצל כל גוף אחר. כשמפקד מחוז אצלי מתריע בפניי כמה פעמים שיש בעיה באחת הערים שלו, אני מבין שזה המצב. הוא שם בשטח, נפגש עם המציאות. וכשזה הגיע משם כתבתי – בואו נטפל בערים".
אולי הייתם צריכים לקבל את האחריות כבר מוקדם יותר?
"זה אירוע אזרחי, לא צבאי. וזה גם אירוע מקצועי ששייך בבסיסו לאנשי רפואה, מומחים לזיהומים ומגפות. ראש הממשלה, המל"ל ומשרד הבריאות מנהלים אותו, והשאר מונחים על ידם. אבל מאז שהייתי מפקד מחלקה בגולני, תמיד אמרתי לפקודים שלי: האחריות שלנו גדולה מהסמכות שלנו. אנחנו נענים לכל בקשת סיוע. מוקדי מד"א שצריכים תגבורים טלפוניים, הפעלת שמרטפיות לילדים של עובדי מערכת הבריאות, הקמת מתחמי בדיקות, הפעלת מערכי הסברה. קודם כל להיכנס מתחת לאלונקה ולסייע. דיונים נעשה אחר כך. אמנם אני לא יכול להביא יותר ידע מפרופסור במשרד הבריאות, אבל למערכת הביטחון יש בהחלט מה לתרום לאירוע הזה. היום אנשי 8200 מביאים את עיקר המידע בנושא הקורונה. הם אמנם לא אנשי רפואה, אבל הם מומחים בלהשיג מידע ולנתח נתונים. זה נעשה לא רע כעת. מרבית צה"ל מגויס לנושא הקורונה. כשצריך, כמו עכשיו, להביא ציוד בהספקים גבוהים, מי יותר מתאים מאשר אגף לוגיסטיקה?"
עלו טענות על זה שההסברה למגזר החרדי הייתה לקויה ושאולי זה מה שהביא למצב החמור דווקא בריכוזי האוכלוסייה האלה.
"אנחנו ביקשנו לקבל את האחריות על סוגיית ההסברה. משרד הבריאות החליט שהיא תהיה באחריותו, וזה לגיטימי. אנחנו לא יכולים לכפות סיוע, אבל הצענו את שירותינו בעזרה בהסברה. תירגלנו עבורם את המסבירים שהם בחרו. בחור חרדי משלנו, אפילו בלי לוגו של הפיקוד, עושה את ההסברה באתרים חרדיים כמו 'חדרי חרדים' ו'נייעס'. אנחנו מפעילים את קמפיין ההסברה 'חיים אחרת'. עושים את כל ההסברה שאינה משרד הבריאות".
העומס עליו הוא עצום. "איזה יום היום?" הוא תוהה לרגע במהלך השיחה, ומתנצל: "לא זוכר מתי בדיוק ישנתי. איבדתי לרגע את ספירת הימים. יש את פרויקט ההסעדה העצום של הקשישים בכל הארץ, הפעלה של 11 מלונות לבידוד, סיוע פיזי לבדיקות, הוצאת חולים מהערים, דאגה לבתי אבות. בשבת, בשמונה בבוקר, באתי ללשכה. אמרתי לאשתי שבטח אחזור תוך כמה שעות. התקשרתי אליה באחת לפנות בוקר ואמרתי לה שנראה לי שאני כבר אשאר לישון כאן בלשכה. יש לי כאן חדרון קטן עם מיטה. שנים לא ישנו בה. ממתי אלוף פיקוד העורף ישן בבסיס? עכשיו, נראה לי אחרי שנים, החליפו לי את המצעים", הוא מחייך בעייפות.
קשוח.
"זה רק העומס הפיזי. הקושי הנפשי, הרגשי, הוא מורכב הרבה יותר. אני נתקל במקרים שבהם אני פשוט מוצא את עצמי עם דמעות בעיניים. ביום שישי בבוקר קיבלתי טלפון מראש אכ"א האלוף מוטי אלמוז. הוא בדרך צפונה לבית אבות, שהעובדת הסוציאלית שם נותרה לבדה. כולם נבהלו מהקורונה וברחו. היא לא יודעת מי חי שם ומי מת. למי לא החליפו חיתול כבר יומיים. זה נורא. בשישי בערב שיחה נוספת: בית אבות במרכז הארץ, שאחת מעובדותיו חלתה בקורונה ונפטרה. כל העובדים ברחו. העובד שנשאר אומר לי – 'אני לבד כאן. אין לי אוכל לתת להם'. שלחתי לשם באותו רגע את מפקד המחוז שלי. אמרתי לו: תן להם כל מה שהם צריכים. אם יש חלק קשה באירוע הזה ‑ זה זה. כפיקוד העורף, אני לא מערך רפואי. אני לא יודע לתת תרופות לקשישים חולים בבתי אבות ולא יודע כל כמה זמן צריך להפוך אותם במיטה שלא יהיו להם פצעי לחץ. אבל את כל הסיוע הלוגיסטי אני יכול לתת. לקחתי אלוף משנה מהפיקוד, עם חפ"ק , והפכתי אותו לחברת השמה - תשיג לי את מי שצריך כדי שיעבדו שם. יש 456 מוסדות כאלה בארץ, כל בעיה, תמצא לה פתרון. יש מיליון מובטלים, לא יהיו מאה איש שירצו לעבוד? ויש גם את הסיפורים האישיים. הנה הודעה שקיבלתי" – הוא מציג את הנייד שלו – "אנחנו זוג חולים מאומתים. יש לנו שני ילדים קטנים. דיברו איתנו על זה שיפנו אותנו ולא חזרו אלינו בינתיים, ממחר בבוקר אין לנו מה לאכול ואין לנו גם אוכל לחג. תחזור אלינו דחוף".
ידעי מדפדף בנייד ושולף הודעה נוספת. "אמא ואבא, ארבעה ילדים חולים, ועוד שבעה שלא. צריכים לצאת לקנות אוכל. אמרתי להם: 'שבו בבית, אני מביא לכם הכל'. זו הצלת חיים".
***
איש של אנשים, ידעי. קפדן מאוד מבחינה מקצועית, אבל יודע גם לפרגן ולהסתחבק. במטבחון בלשכתו, ליד הקפה והתה, יש גם את הקופסה הביתית שלו – תבלין החוואייג' המפורסם שבלעדיו הוא לא מסוגל לשתות את הקפה.
התכונות האלה, המקצועיות, השלווה, הצניעות ויחסי החברות שהוא יודע היטב לבנות, עוזרות לו מאוד בניהול המשבר הנוכחי, שעליו הוא זוכה להערכה. באוהל החמ"ל הענק שהוקם בבסיס פיקוד העורף ברמלה, פזורות עשרות רבות של עמדות מחשב. "כאן יושבים למעשה נציגי כל הארגונים", מסביר ידעי. "אמרתי להם ‑ האגו נשאר בחוץ. הלוגו של כולם מופיע על השלט וכולם שותפים מלאים. זה עובד למופת. סך הכל מבחינת היקף כוח שהארגונים האלה כוללים, מדובר בכ־130 אלף איש. אתמול הצטרפו אלינו כ־30 אלף איש מהצופים. מכיתה י"ב ומעלה, שיסייעו באריזה או בחלוקת מזון. אשתי גייסה את הבנות של מאמאנט כפר־סבא. באותו אוהל, לצד ארגוני המתנדבים יושבים נציגי הצבא, נציגי משרדי הממשלה. הם הבק־אופיס שלי".
אבל למרות שביעות הרצון מהתפקוד הנוכחי, ידעי לא מסתיר את דאגתו מהמצב. "ככל שנתקדם גם לחג, וגם אחריו, אני מניח שהעומס ילך ויגבר", הוא מסביר. "המתנדבים בארגונים השונים יצטרכו לדאוג גם לחג בבתיהם הפרטיים, מספר התרומות – בגלל המצב הכלכלי – ילך ויירד עוד. אני רואה את האירוע הזה נמשך, בקלות, לפחות עוד שנה קדימה. זה לא שנלחמת חודש, ונגמר. זה מחייב השתנות מהיסוד. כל המציאות תשתנה. ובעוד שלושה שבועות, או חודש, בלי שום שינוי, אז בגלל ההיבט הכלכלי גם החוסן האישי של האזרחים יתערער".
איך אתה רואה את היציאה מהמצב הזה?
"הרכיבים של המצב דומים למלחמה, למרות שזה אירוע אחר. אין לך כלים להשיב אש, ואתה צריך בעיקר להתגונן. למרות זאת, אפשר ללמוד ממודלים של לחימה. כמו כשיש הסלמה בדרום אז עובדים בצורה מדורגת, ואומרים לתושבי העוטף להישאר במקלטים, לתושבי תל־אביב לצאת רק אם יש להם מרחב מוגן קרוב ולתושבי חיפה מאפשרים להסתובב חופשי. יצטרכו לעשות הערכות סיכון גם כאן ולהתחיל לשחרר את המשק. אין ברירה. עם מיליון מובטלים אי־אפשר להמשיך לאורך זמן. חייבים שמרבית המקומות יהיו פתוחים, עם טיפול נקודתי, ממוקד ויסודי ביותר היכן שצריך, שכולל בדיקות נרחבות, תשתית, מידע, אכיפה נוקשה.
"גם הצבא כבר בוחן היערכות מחדש למצב. איך שומרים על כושר מבצעי בתקופה כזו? הרי אם יחידות שלמות יידבקו, זה יוציא מכשירות. בודקים את שינוי שיטת היציאות הביתה. שזה יהיה חודש בבסיס, ושבועיים בבית. כך שאם חייל נדבק, יהיו לו שבועיים להתנתקות. הסיכוי להתפרצות מחלה אחרי עשרה או 11 יום בלי תסמינים הוא כמעט אפסי. נמדוד חום לכל חייל שיחזור לבסיס אחרי שבועיים, ונכניס רק את מי שלא יהיה לו. בתקופה הזו, בניגוד לשגרה הקודמת, גם לא יהיה יותר מדי לאן לצאת ולהידבק בחופשות. ייקח זמן עד שכל מוקדי הבילוי ההמוניים ייפתחו מחדש".
מה המצב בחברה הערבית מבחינת הקורונה והטיפול בה? אתם פעילים גם שם?
"בהחלט. יש לנו יקל"רים גם ברשויות המקומיות הערביות ואני בשגרה מקיים ישיבות סדורות עם ראשי הרשויות שם. רק לאחרונה הייתי בסכנין, בעראבה, בטירה, בטייבה. הם מאוד נשמעים להנחיות. אני חושב שמשבר הקורונה הוא גם סוג של גשר עבורנו, צה"ל, מול החברה החרדית והחברה הערבית. המחיצות נשברות. כשאנחנו מביאים באתר פיקוד העורף את נועה קירל, אנחנו מביאים גם את מקבילתה בעולם הילדים בערבית".
על אף הקשיים הרבים, ידעי יודע לראות גם יתרונות שמשבר הקורונה, לכשיחלוף, יותיר אחריו. "אני חושב שהאירוע הזה יקפיץ אותנו מהרבה בחינות לפחות חמש שנים קדימה", הוא אומר. "פתאום אפשר לעשות מרחוק דיונים עם 40 איש במקביל, כל נושא הלמידה מרחוק מתפתח במהירות שיא, אנחנו מגלים שלפחות חצי מהדברים אפשר לעשות מהבית. גם מבחינת הצבא/מדינה זו הזדמנות מעולה ללמוד מהאירוע הזה. לסדר את המדינה על גופיה ורשויותיה למצב החירום הבא. מבחינתי, אורי גורדין, שיחליף אותי בפיקוד העורף, זכה. הוא יקבל מערכת סופר־מתורגלת אחרי הקייס־סטאדי הזה. מערכת משומנת לשנים קדימה. הביאו לי כ־250 חבר'ה מאגף התקשוב ומאמ"ן, שתומכים בי טכנולוגית ומפתחים לי כל אפליקציית שליטה שאני חולם עליה. מפות, מערכות נתונים, מעקב. מערכת פיקוד ושליטה לאומית. עם מערכת כזו אפשר לעבוד לא רק כשיש קורונה וצריך לחלק מזון בבני־ברק, אלא גם חלילה במלחמה בקריית־שמונה או בנתיב העשרה".
מלבד המקרים הקשים שהוא נתקל בהם במסגרת ההתמודדות בימים האחרונים, ידעי מוצא עצמו דומע לעיתים גם מהתרגשות. "כשאני רואה איך החיילים פועלים בבני־ברק, עוברים בין הדירות של הקשישים ועוזרים להם, אין בעיניי משהו מרגש מזה. מידת ההזדהות של החיילים עם המשימה היא מוחלטת. הם מאחלים לקשיש או לקשישה שבוע טוב וחג שמח, נותנים להם את חבילת המזון, מרגיעים אותם ושואלים מה עוד חסר להם, מה הם צריכים. מבטיחים להם לטפל בכל בעיה. יש בבני־ברק 4,600 איש מעל גיל 75, והם בסכנה מטורפת. כל אחד כזה שנגיע אליו, ניתן לו אוכל ותרופות ונמנע ממנו את הצורך לצאת – זו הצלת חיים. יש מעט מאוד מדינות וצבאות שלמושג 'צבא העם' יש משמעות. בעיניי זו תעודת כבוד. וגם זה" ‑ הוא שוב שולף את הטלפון שלו ומציג טבלה ‑ "7 טון גמבה", הוא מקריא. "טון תפוחי אדמה, 8 טון מלפפונים, 10 טון קלמנטינות. אלה תרומות מחקלאים. שולחים לי לכאן את הסחורה, לחלק לאזרחים שצריכים. יש משהו יותר מרגש מזה?"
בשבוע שעבר, אחרי שהשתתף בדיון שבו נכח חולה קורונה מאומת, נאלץ ידעי להיכנס לשלושה ימי בידוד בלשכתו, בדיוק כמו הרמטכ"ל אביב כוכבי וראש אגף המבצעים, אלוף אהרון חליוה, שנכחו אף הם באותו דיון. "סיוט", הוא מגדיר את ימי הבידוד שלו. "גם קודם הקפדתי על ההנחיות, אבל עכשיו אני ממש היסטרי. בבית אפשר לראות טלוויזיה, לקרוא, לנוח. כאן הייתי נעול שלושה ימים בלשכה, כל הזמן עבדתי דרך המערכות השונות, השאירו לי אוכל ליד הדלת. טיפסתי על הקירות. מאז אני כמעט לא מכניס אף אחד לחדר שלי, בניתי קיר הפרדה ביני לבין לשכת ראש המטה שלי ואנחנו אף פעם לא נמצאים יחד באותו מקום, כדי שאם אחד מאיתנו חלילה יצטרך בידוד, שהשני יוכל להמשיך לנהל את הפיקוד בחופשיות. גם כשאני מגיע הביתה אני מקפיד להתרחק שני מטרים מהאישה ומהילדים. אני מת מפחד להדביק אותם".
את ליל הסדר הערב אתה כבר יודע היכן תחגוג?
"השאיפה והתקווה שלי הן לחגוג אותו עם אשתי וילדיי, אבל איך כתוב בהגדה, על החכמים שהיו מסובים כל אותו הלילה בבני־ברק? אז, יש סיכוי גבוה שגם אני אהיה באותו לילה בבני־ברק. אבל לא כחכם, אלא רק כפועל".
