עשרת הרגעים הגדולים בג'ודו הישראלי
מיוחד לפסח: המדליה האולימפית הישראלית הראשונה שהביאה יעל ארד, הרגע המרגש של אריק זאבי באתונה וכמובן הזהב של שגיא מוקי באליפות העולם. סיכום עשרת הרגעים הגדולים של הענף הכי הישגי בישראל
עם בואו של חג הפסח, הגיע הזמן לעשות קצת סדר (תרתי משמע) ולסכם את עשרת הרגעים הכי זכורים של הג'ודו הישראלי.
יעל ארד (ברצלונה, 1992)
במשך 40 שנה, מאז שהשתתפה לראשונה במשחקים האולימפיים בהלסינקי 1952 - קיוותה ישראל להשתייך לרשימה המכובדת של המדינות שעמדו על הפודיום באולימפיאדה. מי ששברה את הבצורת והצליחה להגשים חלום של מדינה שלמה, הייתה יעל ארד, אז בת 25, באולם פלאו בלאוגרנה בברצלונה בקטגוריית המשקל עד 61 ק"ג.
ב-30 ביולי 1992, עברה ארד בסיבובים הראשונים יריבות מספרד וצ'כוסלובקיה. בחצי הגמר המתינה לה לא פחות ולא יותר אלופת העולם הבלתי מנוצחת עד אז, פארוקה אייקוף הגרמנייה. זה לא מנע מארד לנצח גם אותה, למרות שאייקוף הייתה בטוחה שניצחה, ולהבטיח מדליה. בגמר, שהיה צמוד לכל אורכו, הפסידה ארד לצרפתייה קתרין פלורי בהחלטת שופטים. ההיסטוריה בכל זאת נרשמה, כשארד זכתה במדליית הכסף, הראשונה של ספורטאי ישראלי במשחקים האולימפיים אי פעם.
צפו במסע של יעל ארד למדליית הכסף:
אורן סמדג'ה (ברצלונה, 1992)
בזמן שכולם היו באופוריה מהמדליה של יעל ארד, למחרת על אותו המזרן עלה בחור צעיר בן 22 מאופקים. אורן סמדג'ה, שלא ממש נלקח בחשבון למרות מדליית ארד באליפות אירופה, הראה לכולם מאיזה חומר הוא קורץ ובתום יום קרבות נהדר הכפיל את כמות המדליות של ישראל באותה אולימפיאדה.
זו הייתה תחרות מופתית מבחינת סמדג'ה. שהראה ישראלי מעולם אחר בקטגוריית המשקל עד 71 ק"ג. במפגן מרשים ובעידודה המלא של יעל ארד מהיציע, אורן העיף את המתחרים ההמומים שלו באיפון אחר איפון. הוא היה זקוק לתשע שניות כדי לנצח את טאהר מוחמד מג'יבוטי, ול-50 שניות נוספות כדי להזיז מדרכו את בילי גוסאק הבריטי. אחרי שנכנע לקוריאני הון צ'ונג, מצא את עצמו סמדג'ה בבית הניחומים - ואכן, הוא ומדינה שלמה מצאו שם נחמה.
הרגע המרגש של אורן סמדג'ה ומדליית הארד:
אורן גבר על האיטלקי מאסימו סולי באיפון תוך דקה ו-51 שניות, ואז נותר לו להשיג עוד ניצחון אחד לפני הקרב על הארד. הוא הגיע, איך לא, באיפון נוסף. הקורבן הפעם היה חליון בולדבאטאר ממונגוליה, תוך 3 דקות ו-8 שניות. משום מקום ישראל קיבלה הזדמנות לזכות במדליה אולימפית שנייה בתולדותיה, פחות מיממה לאחר הראשונה.
המכשול האחרון בדרך לארד היה אלוף אירופה מ-1991, הגרמני סטפן דוט, שנתפס לא מוכן ותוך 46 שניות סמדג'ה סיפק את האיפון החמישי שלו והדהים עם מדליית הארד. "המטרה שלי הייתה לבוא קטן ולצאת גדול", הסביר.
אריק זאבי (אתונה, 2004)
אחרי שהתאכזב עם המקום החמישי בסידני, זאבי בן ה-27 מפרדס כץ הגיע עם ציפיות מחודשות לאתונה, והיה נחוש לעמוד על הפודיום ויהי מה. עד אז הוא השיג כמעט כל מה שאפשר בעלם הג'ודו: שלוש מדליות זהב באליפויות אירופה במשקל החזק שלו (עד 100 ק"ג) ועוד מדליית כסף במשקל פתוח (מעל 100 ק"ג) באליפות העולם. לאתונה הגיע כאלוף אירופה המכהן, וכל מה שנותר הוא להוסיף לקריירה המפוארת מדליה אולימפית, כשהתקווה הייתה לזהב ישראלי ראשון.
בדומה לסמדג'ה, גם הדרך של זאבי למדליה עברה בבית הניחומים. ריו סאבינו הברזילאי ומיקלה מונטי האיטלקי נכנעו לו בשני הסיבובים הראשונים, וקהל ישראלי אדיר שדחף ביציעים עזר לזאבי לעלות חדור מוטיבציה לרבע הגמר מול הקוריאני ג'אנג סונג-הו. 53 שניות לסיום, זאבי הפסיד באיפון, וההלם ניכר עליו כשירד בוכה מהמזרן.
אבל זאבי עשוי מחומר אחר, הוא אסף את עצמו וניגש לעבודה. פרנק מוסימה מקמרון היה הראשון ברשימה, ואחריו זאבי ניצח גם את ז'סלן למר הצרפתי. היריב בקרב על הארד היה מוכר מאוד - אלקו ואן דר חסט, שהפסיד לזאבי בגמר אליפות אירופה 2003. ההולנדי אולי בנה על נקמה, אבל זאבי כבר היה על טייס אוטומטי, וניצח בצורה היפה ביותר שאפשר - איפון שהרטיט את מאות הישראלים באולם והצופים בבית. בפרץ ספונטניות פצח הקהל בשירת ההמנון. "מעולם לא נתקלתי בדבר כזה", אמר זאבי בדמעות, "הקהל הכניס בי טירוף והיה שותף בכיר בזכייה".
הישג יוצא דופן – נבחרת ישראל (דברצן, 2005)
בעוד שישראל לא ידועה כמעצמת תחרויות קבוצתיות, נבחרת הג'ודו של ישראל בהדרכת שוקי קואז רשמה ב-2005 את אחד ההישגים הגדולים של הג'ודו הישראלי, כשניצחה 3:4 בגמר טורניר הפיינל פור את נבחרת הונגריה וזכתה באליפות אירופה לקבוצות.
גל יקותיאל (עד 60 ק"ג) פתח בניצחון, אך צביקה שפרן (עד 66 ק"ג) נוצח, ויואל רזבוזוב הפסיד בנקודות לאקוש בראון ההונגרי (אלוף אירופה ואלוף העולם). אבישר שיינמן (עד 81 ק"ג) ואלון ששון (עד 90 ק"ג) החזירו את היתרון לנבחרת והעלו אותה ל-2:3. אחרי שרוסטיק ליס הצעיר (עד 100 ק"ג) נוצח, עלה אנדריאן קורדון (100+), מחזיק מדליית הארד מאליפות אירופה 2005, לקרב מכריע אותו ניצח והעניק לישראל זכייה מפתיעה באליפות.
גל יקותיאל (בייג'ינג, 2008)
זה אמנם לא נגמר במדליה, אך מדליסט הארד מאליפות אירופה ב-2007 שהגיע לאולימפיאדה בסין כשהוא מדורג עשירי בקטגוריית המשקל שלו, עד 60 ק"ג, סיפק יום קרבות מפתיע ומרשים ביותר. יקותיאל פתח עם ניצחון על יריב מונגולי, אך בשלב הבא הפסיד לצרפתי דימיטרי חרגיאני ונשאר לבית הניחומים, שם חלף בין היתר על נסטור חרגיאני הגיאורגי - מדליסט הארד מאתונה 2004.
בסופו של דבר, נכנע גל יקותיאל בקרב על הארד מול רובן הוקס ההולנדי, והסתפק במקום החמישי המכובד. יקותיאל הגיע להישג גבוה מזה שחזו לו וכמעט הגיע למדליה היוקרתית.
גולן פולק (אסטנה, 2015)
אליפות העולם בג'ודו באסטנה, בירת קזחסטן ב-2015 לא הייתה מוצלחת עבור הישראלים. אבל עבור פולק המתחרה בקטגורית משקל של עד 66 ק"ג, היא הייתה מתוקה במיוחד, לאחר שזכה במדליית ארד בצורה דרמטית.
בקרב המכריע כשנותרו חמש שניות בלבד על השעון, פולק ניצח את המונגולי טומורקהולג דבאדורז', לאחר שהג'ודוקא הישראלי היה בפיגור לאורך כל הקרב מול היריב המנוסה מאוד. שהטלה גורלית בשניות הסיום זיכתה אותו ביוקו ונתנה לו את המדליה.
ירדן ג'רבי (ריו, 2016)
הג'ודוקא בת ה-27 ואלופת העולם ב-2013, החזירה את החיוך לספורט האולימפי הישראלי כשקטפה את מדליית הארד באולימפיאדת ריו 2016, והפכה לספורטאית השביעית בכחול לבן שזוכה לעמוד על הפודיום האולימפי. ג'רבי דמעה על הפודים, נישקה את המדליה שקיבלה מחבר הוועד האולימפי הבינלאומי אלכס גלעדי ולבקשת הצלמים נגסה בה בחיוך.
ג'רבי אמנם הפסידה ברבע-הגמר למריאנה סילבה הברזילאית, אך עברה לבית הניחומים וניצחה פעמיים בדרך להפוך לאישה השנייה שמביאה לישראל מדליה אולימפית. בקרב על המקום השלישי מול מיקו טאשירו היפנית, ג'רבי נתנה את ההופעה הטובה ביותר שלה באולימפיאדה. ג'רבי זרקה פעמיים, בפעם הראשונה ביוקו ולאחר מכן בווזארי. טשירו לא הצליחה להגיב ועם סיום הזמן החוקי, כשהובטח ניצחונה של ג'רבי, היא עלתה אל היציע הישראלי והתחבקה עם הקהל שתמך בה לכל אורך היום. אחר כך ניגשה ג'רבי אל מאמנה מילדות, שני הרשקו וזכתה ממנו לחיבוק ארוך - חיבוק של ניצחון.
אורי ששון (ריו, 2016)
מספר ימים לאחר ההישג של ג'רבי, הגיע תורו של אורי ששון (100+ ק"ג) לזכות במדליית הארד באולימפיאדת ריו, אחרי יום הרואי במהלכו ניצח בארבעה קרבות.
ששון היה חד מהפתיחה ובמהלך יום הקרבות נתן פייט רציני בחצי הגמר, והפסיד רק בשנייה האחרונה לג'ודוקא הטוב בעולם, הצרפתי טדי רינר שזכה בסופו של דבר בזהב אולימפי שני ברציפות.
הקרב על מדליית הארד היה שקול אבל עונש אחד יותר שספג יריבו אלכס גרסיה מנדוסה הקובני, העניק לששון את הניצחון היקר. עם סיום הקרב פרץ ששון בבכי, העניק חיבוק חם לאורן סמדג'ה, מאמן הנבחרת, ומיד חגג עם החברים שתמכו בו מהיציע וקראו קריאות "אל אל ישראל".
טל פליקר (בודפשט, 2017)
כשהוא מדורג ראשון בעולם בג'ודו במשקל עד 66 ק"ג, הגיע פליקר לתחרות הכי חשובה בשנה ועשה את העבודה. הוא עבר את הסיבובים הראשונים ללא כל בעיה וברבע הגמר פגש את דמיטרי מינקו הבלארוסי, אלוף אירופה לנוער. הישראלי ספג עונש אחד והבלארוסי שניים, מה שהביא את שניהם לניקוד זהב. דקה ו-43 שניות הספיקו לפליקר כדי להשיג את הוואזארי ולעלות לחצי הגמר.
בארבעת האחרונים, פגש הישראלי את מיכאיל פולאייב, שהדיח קודם לכן את ברוך שמאילוב בשמינית. גם פליקר ירד מנוצח מול הג'ודוקא הרוסי, והתייצב לקרב המכריע עם האוקראיני גאורגי זנטריה, אלוף אירופה המכהן. הקרב היה ארוך והגיע לניקוד זהב. פליקר הטיל את זנטריה למזרן, השיג וואזארי, וסיים במקום השלישי.
שגיא מוקי (טוקיו, 2019)
לראשונה זכה נציג ישראלי במדליית זהב באליפות העולם לגברים. שגיא מוקי, המתחרה במשקל עד 81 ק"ג, זכה במקום הראשון בתחרות שהתקיימת באולם "ניופן בודוקאן" בטוקיו, אותו אולם שיארח את המשחקים האולימפיים בשנה הבאה.
מוקי ניצח בגמר את אלוף אירופה הבלגי מתיאס קאסה, לאחר שהשיג איפון חמישי בשישה קרבות, כשנותרו דקה ו-21 שניות לסיום הקרב. מוקי בכה כשהשופט הכריז עליו כמנצח ומאוחר יותר עלה ליציע והתחבק עם הישראלים שהגיעו לעודד אותו. כעבור מספר דקות, כשדגל ישראל הונף ו"התקווה" נוגנה באולם, שר מוקי את ההמנון כשעמד על ראש הפודיום.
לפנייה לכתב/ת 
