"שמה מייק אפ ויורדת לסופר": מסע בין העסקים שעדיין פתוחים
אן מתייחסת אל הסופרמרקט בחולון כאל מקום בילוי, רינת וערן מתחזקים חיי נישואין בין מדפי חנות הפרחים וזהר הוא מטפל מוסמך שעבר לעבוד במינימרקט ונזקק שם לכל כישוריו המקצועיים. יצאנו לשוחח עם העובדים והלקוחות האמיצים בתקופה ההזויה בתולדות המשק הישראלי
שעת צהריים מאוחרת ברחוב קוגל בחולון, בימי שגרה קשה למצוא חנייה ויש קצת פקקים, אבל עכשיו בימים של סגר ונגיף קורונה - הרחובות התרוקנו מתושבים, החנויות סגורות ויש ברחוב אווירה מחניקה של מועקה ופחד. ב"פרחי רינת" אנחנו פוגשים את הבעלים - רינת וערן בן אמנון, בני זוג נשואים שעובדים ביחד. "רוב הזמן אני איתו", היא מספרת. "אני באה בבוקר לחנות להתאוורר עם בעלי וחוזרת הבית, מזל שיש חג ואנשים קונים קצת פרחים". הבעל נראה רגוע, ואנחנו מבקשים ממנו טיפ לנישואים מאושרים. "לשמור על מה שקיים ולא להיכנס לפאניקה", הוא אומר. "צריך לתמוך בכל מצב".
התפשטות הקורונה
- סיקור נרחב ב-ynet
אנחנו מתעניינים אם אפשר להרוויח כסף ממכירת פרחים כיום, ומתברר שנגענו בנקודה רגישה. רינת מסתכלת על בעלה במבט מודאג והשניים מספרים כי "כרגע יש לנו רק שלושים אחוז הכנסות, ביקשנו עזרה מהמדינה, אבל לא קיבלנו כזאת, בגלל שאנחנו עצמאים רק מתחילת 2019".
בחנות הירקות הסמוכה "קוגל פירות וירקות" אנחנו פוגשים את אילן אמוייל שעובד על משלוח של ארגז ירקות. "יש לי עסק בשוק הפשפשים של ציוד למסעדות וסגרתי אותו כי אין עבודה. במקום לשבת בבית - באתי לעזור לאח שלי עם המשלוחים. אני חושש בעיקר לא לשלוח את העובדת שלנו לחל"ת".
שירן חדד, העובדת בחנות הירקות, לא נראית מודאגת מהאמירה המלחיצה של הבוס והיא משיכה לסדר ארגזים באדישות. "אני לא חוששת מכלום, לא מפחדת, לא חושבת על זה, אני אופטימית". גם אמוייל מחליט לשנות אווירה ולשדר לנו אופטימיות: "אני סומך על ביבי בעיניים עצומות, כל ערב שהוא מופיע בטלוויזיה - אני רואה עם המשפחה שלי, כשהוא לא מופיע זה ממש חסר למשפחה. אין כמו ביבי הוא מספר 1!".
בכניסה לשופרסל בשדרות קוגל יש תור קטן, אחת הנשים שעומדות בתור מבקשת להתראיין, שמה אן והיא טוענת שבגלל הקורונה ביקור בסופר זה ממש חגיגה. "אני אוהבת לבוא לסופר, זה מקום הבילוי שלי בתקופה האחרונה, אני משקיעה בלבוש, מתגנדרת עם מייק אפ ובושם, מטפחת את עצמי ואז יורדת למטה".
אן מתייחסת לעובדה שהסדרן של התור הוא אדם מבוגר שנמצא בקבוצת סיכון ומציינת ש"העובדים בסופר הם גיבורים, אבל אין להם הרבה ברירה כי הם צריכים להתפרנס". הסדרן, אזרח עובד צה"ל לשעבר, מסדר את המסכה, ומסביר לנו את הסיטואציה: "במשטרה ובצבא עובדים בזמן הקורונה כי אין ברירה - וגם אני עובד כמו בצבא".
בפיצוציה המפורסמת "ממתקי בטי" ברחוב סוקולוב חולון, אנחנו פוגשים את מאיר ניאזר, על פניו יש סימנים אדומים של מסכה והוא נראה מודאג. "שורדים כמו כולם, מתפרנס בקושי. ביקשתי סיוע מהממשלה ולא קיבלתי".
אנחנו מתעניינים אם בגלל המצב אזרחי ישראל מעשנים יותר - ואנחנו מופתעים מהתשובה. הוא טוען כי "כולם מחפשים רק ביצים, מאז שהתחילה הקורונה אנשים מעשנים פחות ויש כאלה שהפסיקו לעשן בכלל - לאנשים אין כסף. אני סומך על הממשלה - בחרנו בהם 3 פעמים - נראה מה יהיה בסוף".
"המצב מוציא מאנשים צדדים קיצוניים"
בשכונת פלורנטין בתל אביב, מעוז הצעירים העירוני יש אווירה קצת יותר נינוחה. אמנם הרחובות כמעט ריקים וכל בתי הקפה והברים סגורים אבל יש אנשים במרפסות, שומעים מוזיקה ויש ריח חזק של מריחואנה באוויר.
צעירה עם תסרוקת מוהיקן פנקיסטית מאחת המרפסות צועקת לנו "הקורונה זה מחלה של זקנים ומי שמפיץ אותה זה הרשת הסלולרית החדשה G5 - אבל אסור להפגין!".
יעל חדד, שעומדת בתור עם מסכה תקנית, מספרת לנו על האווירה בשכונה: "אני טבעונית - אז לא מחפשת ביצים. אני לא מתלבשת באופן מיוחד כשאני הולכת לסופר ואני לא סומכת על הממשלה ולא סומכת על נתניהו",.
זהר, עובד בסופר פלורנטין שיצא להפסקת סיגריה, מחליט להוציא ספיקר החוצה ומשמיע לאנשים בתור מוזיקה. הוא משתף אותנו בחוויותיו בתקופת הקורונה ואומר: "המצב הזה מוציא מאנשים את הצד הקיצוני שלהם והלקוחות יכולים להתנהג בצורה קיצונית, הייתה לקוחה שבגלל הפחד מהקורונה היא לא רצתה להתקרב לקופה - וזרקה עלי כסף!".
אנחנו מתעניינים ביכולות הנפשיות שלו - לספוג את כל העצבים והכעסים של הלקוחות ומסתבר שהוא בעצם מטפל מוסמך שבגלל המצב נאלץ לחפש עבודה אחרת. "היה פה מישהו שצרח בהיסטריה בגלל שוקולד שעולה 10 שקל. יש לי הנחיות של כמה אנשים יכולים להיות בסופר בו זמנית, אבל תמיד יש סטיות, הוא ראה שמישהו יוצא אז הוא החליט להיכנס והייתי צריך להוציא אותו החוצה".
הוא ממשיך ומספר: "הוא היה בהיסטריה טוטאלית ובכלל כל הזמן יש מהומות ביצים, אולי צריך לאכול פחות ביצים?". נגה, קופאית צעירה במינימרקט הסמוך, מספרת לנו שיש להם "ביצי חופש" שהן יותר יקרות ומותר לקנות חבילה אחת בלבד, ואנחנו מתעניינים אם יש ביקוש יוצא דופן לנייר טואלט.
היא מציינת כי בשל חג הפסח "היה בלגן גם עם קמח המצות", ומוסיפה כי "יש כמה מוצרים בסיסיים שאנשים נלחצים עליהם. אנשים הרבה יותר עצבניים בתקופה הזאת, מצד שני אנשים מתלבשים יפה בשבילי ויוצאים לקניות - כמו לקלאב. אפילו מישהי ביקשה את המספר שלי - אבל אני לא במצב לדייטים במצב הזה".
לפנייה לכתב/ת 
