בלי תאריך תפוגה

שלושה שבועות מאז התפרקה מפלגת כחול לבן בעקבות החלטתו של היו"ר בני גנץ לקדם אחדות, וממשלה עדיין אין. ביום הפירוק, היו משוכנעים אנשי כחול לבן שמצבם אחר. "תוך 24 שעות תקום ממשלה", אמרו בחדרים הסגורים רגע לפני הפירוק וכדי להצדיק אותו. ממשלת חירום, קראו לזה.

אבל משאלות לב לחוד, ומציאות לחוד. ההבטחות הפומביות של ראש הממשלה בנימין נתניהו, לסיים את הסיפור כמה שיותר מהר, בלי טריקים ובלי שטיקים, מתעכבות עכשיו בחסות סעיף יחיד בהסכם: סעיף הרוטציה.

מהשיחות האחרונות עולה שעל עצם הרעיון יש הסכמה עקרונית, אבל על נספחי החקיקה של ההסכם, פחות. מנגנוני ההגנה שדורש כל צד בעניין קיום הרוטציה הם שמעכבים את החתימה ומעלים כל פעם מחדש את השאלה אם הפרטים הקטנים הם הבעייתיים, או הרעיון הכללי של הסעיף.

הרוטציה שתיכנס לתוקף באופן אוטומטי מסמנת למעשה את תאריך התפוגה הפוליטי של נתניהו. והוא לא רק תאריך תפוגה פוליטי, שמעכשיו ועד אליו ידעו כל השחקנים  שבעוד זמן קצר יהפוך ללשעבר, מדובר גם בתאריך תפוגה עם משמעות משפטית. ופה המצב מורכב בהרבה.

במילים אחרות, אומרים גורמים פוליטיים בכירים, הסיכוי שנתניהו יאותת למערכת המשפט, לשרי הליכוד, ליורשיו בליכוד ולשותפיו בגוש בימין מה תאריך התפוגה שלו ומתי הוא מתכוון לרדת מהבמה הציבורית - קלוש עד לא קיים. כי לא רק שאסטרטגית, לטווח הארוך הסיפור הזה חסר היגיון, גם לטווח הקצר הוא בעייתי.

גנץ ונתניהו אצל הנשיא ריבלין. 20 יום נשארו לפני עוד הכרזה על בחירות(צילום: קובי גדעון לע"מ)

אחת הסיבות לשקט המדהים בליכוד ולהתיישרות של כולם אחריו נעוצה בכך שאיש לא יודע מתי יפגוש את נתניהו בסיבוב. האיש שגם כשהוא נחלש, בסוף תמיד חוזר. האם נתניהו ינדב להם מיוזמתו את המידע שייתן עכשיו לכל ממורמרי הליכוד והגוש את כל הסיבות להתעלל בו? לא בטוח.

אם בסוף יחתום נתניהו על ההסכם כפי שהוא, כי ישתכנע שלא ניתן להביא עריקים וכי כמות המובטלים ומשבר הקורונה לא מאפשרים משהו אחר, אומרים הגורמים, אפשר להיות בטוחים שתוכנית המגירה שלו להשתחרר מההסכם מבלי לפנות את בלפור כבר מוכנה ומגובשת - והיא תצא לפועל זמן קצר אחרי ההסכם. הוא לא היה מעלה על דעתו הימצאות של סעיף רוטציה כזה, בנקודת הזמן הזאת, מבלי שהתכונן לכך היטב.

עוד לפני "חוקי נתניהו"

עד כה, הסברה הייתה שנתניהו מורח את הזמן וחושש שגנץ יפתח את שערי הגיהנום לחקיקה פרסונלית שתמנע ממנו להרכיב ממשלה. נדמה שגם זה נכנס השבוע לפרופורציה הנכונה.

יאיר לפיד ואביגדור ליברמן הם הרבה דברים, אבל הם לא סטטיסטים במשחק של גנץ, ולא יאפשרו לו להפעיל חקיקה נגד נתניהו כמנוף לחץ לחתימה על אחדות. סביר יותר שידרשו ממנו התחייבות פומבית לכך שהוא את הפרק הזה עם נתניהו סיים, לפני שייצאו איתו לטיול מכל סוג שהוא.

ולא רק משום שלפיד וליברמן אינם צפויים לשתף פעולה בכל מקרה, "חוקי נתניהו" לא ממש אמורים להטריד את מושאם. גם גנץ, אף על פי שבכל יום שעובר נחבט עוד קצת, עדיין לא מוכן בעצמו לקדם חוקים כאלה. הוא אכן מתלבט סביב השאלה אם לקדם חוקים שיבהירו לנתניהו שהמצב בכנסת יוצא משליטתו - למשל חוקים הנוגעים למשבר הקורונה וענייניים כלכליים אחרים. סביר להניח, אם כבר, שזה יהיה מנוף הלחץ הראשון שלו. אם בכלל יחליט להפעיל כזה.

ובשעה שהכול שוב תקוע ואולי אפילו מאיים להתפוצץ - עולה מחדש השאלה איפה ממוקמים עכשיו שלושת אנשי המפתח של רעיון האחדות: יועז הנדל, צביקה האוזר ואריה דרעי, שהיו מי שדחפו את גנץ לתוך גיגית הבוץ הזאת. האם יקחו על עצמם אחריות במקרה שיתברר שממשלת החירום לאיחוי וריפוי החברה הישראלית הייתה רק בדמיונם?