שתף קטע נבחר

בין היערכות שקולה לפאניקה מזיקה

לוועדת החקירה יהיו מסקנות, אבל ההיסטוריונים לא יצליחו להבין איך העם היהודי החכם עבר מדמוקרטיה לדיקטטורה - ללא שציפור שרקה

המת הוא תמיד האחרון לדעת. כמותו, האזרח ההופך לנתין, על ידי שליט מומחה בטשטוש הגבולות שבין היערכות שקולה לפאניקה מיותרת ומזיקה.

 

ועדת החקירה שתקום לאחר המגיפה, בהנחה שהמנהיג העליון יאשר את פעולתה, ואם יישאר כסף למדפסות ולניירות, תדון בהליך הפרוצדורלי, בסבירות ובשאלת המחיר. מסקנותיה יהיו חמורות. אך ספק אם אישיות.

 

לעומת זאת, ההיסטוריונים לעולם לא יצליחו להבין, איך העם היהודי החכם - זה שהוציא מתוכו את שיעור בעלי פרס הנובל הגדול ביותר – עבר מדמוקרטיה לדיקטטורה, ללא שציפור שרקה. האם משום שנלחם על שרידותו? האם שקע בפוסט טראומה חברתית? האם הפאניקה גברה על הזהירות הטבעית מהסכנה?

בנימין נתניהו יעקב ליצמן מאיר בן שבת משה בר סימן טוב (צילום: שלו שלום)
ראש המל"ל בן שבת, שר הבריאות ליצמן, מנכ"ל משרדו בר סימן טוב וראש הממשלה נתניהו(צילום: שלו שלום)
 

איך התקבלה החלטה אחר החלט על ידי כמה פקידים מבוהלים וחסרי ניסיון רפואי, כיצד שיחקו בטבלאות ובעיקר בנו - כחומר ביד היוצר. ברצותם האירו נתונים המאדירים את השלטון: "ישראל דורגה במקום הראשון בעולם כמדינה הבטוחה ביותר מפני קורונה". וברצותם הלכי אימים על חברי 'ועדת השרים לחותמת גומי': "בין התאריכים 11/03/2020-10/04/2020 – מספר המקרים בישראל הכפיל את עצמו ביותר מפי מאה" – נכתב בנייר עמדה רשמי השבוע.

 

כשהמדינה מודיעה לבג"ץ (2345/20) כי היא מבססת את החלטותיה בהתאם לשיעור התחלואה בסין, ומפנה את בג"ץ לנספח שבו נכתב כי המדינה מקבלת את החלטותיה על סמך התפתחות התחלואה ברחבי העולם ולאו דווקא סין, ואיש אינו שואל שאלות, אתה מפנים שהקורונה פגעה בנו אנושות.

 

כשראש הממשלה מפקיד את הרכש בידי המוסד (שבדרך כלל מתחפש לחברה מסחרית ולא להיפך), בהיותו הגוף היחידי הפועל בזירה הבינלאומית וכפוף אליו ישירות, ומטבע קיומו, אינו חייב (או יכול) לתת דו"ח: אזי אתה יודע שמישהו שהחליט שהוא יישאר האחרון לכבות את האור. אבל רק שכבר לא נשים לב.

 

כשהמדינה אינה מאפשרת לאזרחיה שווי הזכויות לקבל טיפול רפואי הולם בבית החולים ומודיעה לך אילו מחלות "זכאיות" לטיפול ואלו לא – אז אתה הופך לנתין שמדינתו אינה חבה לו מאומה. כשפקידים מחליטים על קריטריונים שרירותיים ועלומים לאישור קבלת בדיקה לחשיפה, או ההחלטה שרק בנק הדם של מד"א יעסוק באיסוף פלזמות מתרומות המחלימים – אז אתה מבין ש"הנתין" מוזמן במתק שפתיים לתרום, והשליט ברוחב ליבו יחליט מי מבין רכזי הנתינים יקבל - את הדם שלנו. עבור חוליו כמובן.

 

הנתין - באיראן כמו בישראל, יכול להתעודד מכך שמדינתו בטוחה מפני הקורונה (אחוז התמותה באיראן נמוך מזה שבישראל). האזרח מדואג ממדינתו המסוכנת לחולים האחרים, מהבריאים שיהיו חולים, מהחברים הכואבים והדואבים שאינם מאובחנים, ממיליוני הנתינים שיהיו עניים, ממיליון הקשישים שעליהם מתאכזרים ומנסה לחפש את אסטרטגיית הכניסה לחיי השגרה המתרחקת בהתמדה. האסטרטגיה המרשימה מוצגת אך השגרה הופכת לעובדה מוגמרת.

 

הנתין צוהל אלי שקפים. לעומתו, פני האזרח מתוסכלים. מחיר החשיפה לקורונה ידוע. למרבה האבסורד הוא זול בהרבה מכל קורונה אליה לא נחשפנו.

 

בשם הקטסטרופה - דאגו בראש ובראשונה לטבלה. זו שבוועדת החקירה תתנוסס לתפארה. לנתינים הציגו שקפים. ובכדי להעפיל על המחסנים הריקים, רוקנו לנו גם את המקררים ומהדמוקרטיה נשללה גם האקרדיטציה.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: שלו שלום
ליצמן, בר סימן טוב ונתניהו
צילום: שלו שלום
מומלצים