גם צודקת וגם חכמה

ביום ראשון קיבלתי מסרון. ביטוח לאומי העביר לחשבוני 500 שקל. כן, מתנת פסח מהממשלה או וואט אבר. ישר עלה בדעתי לתרום אותם. 500 השקל האלה לא יעשו אותי עשירה יותר או יצילו אותי מהידרדרות סוציואקונומית, וחשבתי שתרומה יכולה להשפיע יותר.

ידעתי שהרשת מוצפת בבקשות לסיוע, במיוחד לקראת החג, אבל כל הדיבורים האחרים, שאינם קשורים לקורונה (יש כאלה, תתפלאו) הביאו אותי למסקנה שאני רוצה לתרום את הכסף לתנועה לאיכות השלטון, שנלחמת בשחיתות בפוליטיקה, המדירה שינה מעיניי ‑ ולו רק בגלל התעוזה של ראשי מדינתנו לחגוג את ליל הסדר עם הילדים שלהם (!) בזמן שאמא שלי, אלמנה בת 70, לבד בבית כבר שבוע שישי.

כשהייתי בכיתה ז' הייתה לי מורה דתייה מחנכת, שתלתה לנו על הקיר בכיתה את הפתגם: "נאה דורש נאה מקיים". כילדה כמובן לעגתי לזה, אבל המשפט נכח ונוכח בחיי והוא מתבטא יום־יום במעשיי, וכמו כן בדרישה שלי מאחרים. בבה"ד 1, בית הספר לקצונה, מופיע המשפט: "ממני תראו וכך תעשו". שני הערכים הללו כבר אבדו ודהו לחלוטין במציאות הישראלית ‑ יש חוק לחלקנו וחוק לאחרים. יש דרישות של ביטוח לאומי ומסים, ובעת צרה ‑ זימבור לפנים. אתם בסגר, אבל אנחנו ‑ איש הישר בעיניו יעשה: יאללה, חגגנו ליל סדר עם הילדים, מה כואב לך?!

מתוך התחושה הזאת בחרתי לתרום לאותה תנועה לאיכות השלטון, כי זה מה שחסר בשלטון בעיניי ‑ איכות, ואף כתבתי פוסט בנושא בפייסבוק. כעבור שעתיים חוויתי לא פחות מפיגוע פייסבוק, כולל איומים. 418 תגובות (!), 800 לייקים ורגשונים, המון אהבה, אבל גם מטח קללות מטונפות ומגעילות, הכוללות את שלל איברי גופי, עד כדי כך שחברים התקשרו לברר אם אני בסדר.

בחולשתי, לא הצלחתי להתאפק מלענות ל־400 המגיבים, כולל כ־80 תגובות למילים הדוחות, שבאמת עוברות כל גבול באלימות, למשל, "חכי שאני אפרסם את מה שכתבת בקבוצות שבהם אני חברה, תתחילי לפחד". גם הגברים היו בוטים, חלקם איחלו לי לתרום את התחת שלי לתנועה לאיכות השלטון (די יבאס אותי לתרום את התחת שלי, כי הוא פאקינג מושלם) ועוד שלל קללות שאני נבוכה לחזור עליהן פה. לא הצלחתי להירגע ועניתי בבוטות. המגיבים האוהבים והתומכים כמובן ניסו לעצור בעדי במילים כמו "מה את צריכה את זה", "סייג לחכמה שתיקה", אבל פשוט דיגדג לי באצבעות. ההגנה הכי טובה היא התקפה.

הייתי איזה שמונה שעות עם הטלפון, רק עונה ועונה. מנסה להפסיק, בעלי כבר מתחנן, "נלי תניחי לזה, חבל על האנרגיה", אבל כמו חיה משתוללת לא הפסקתי, לא שבעתי, לא נרגעתי. המשפט שהכי אני שונאת זה איזו מן הפלצה כזאת, "אל תהיה צודק, תהיה חכם", שכל מטרתה היא כניעה ומין משחק כזה של אני אוריד ראש ויהיה בסדר ‑ זו הסיבה שהמון דברים נראים כפי שהם.

אני אתלהם, אצרח כשנעשה לי עוול, כשמדברים אליי דוחה; אני מרביצה בחזרה כשפוגעים בי, לא יושבת וסופגת בשקט. תרימו ראש, אנשי הטוב ‑ כל מה שצריך זה לעשות קצת יותר רעש.