מירה הקטנה הפכה לשיר-עדות. הרב קרליבך ודודו פישר הנציחו
בדצמבר 1939 הסתיימו חייה של מירה ביק כפי שהכירה אותם. היא נשלחה לגטו לודז' עם הוריה, אחיה ואחותה. בגיל 12 גורשה לאושוויץ עם משפחתה. רק האחות הגדולה שרדה. בתה כתבה שיר-עדות על המסע האחרון ברכבת, הרב קרליבך התרגש ושר אותו - ושנים אחרי נמצאה ההקלטה האבודה, שהפכה לקליפ בכיכובו של דודו פישר. צפו בבכורה
מירה ביק הייתה רק בת 12 כשנשלחה עם משפחתה לתאי הגזים באושוויץ. סיפורה המצמרר הונצח בשיר בקולו של רבי שלמה קרליבך, אדמו"ר הניגונים, שנמלט עם משפחתו מגרמניה רגע לפני שהשערים ננעלו על יהדות אירופה. חצי יובל לאחר פטירתו, גילתה אחייניתה של מירה הקטנה, במקרה לחלוטין, הקלטה נדירה של קרליבך עם השיר "מירה" שאותו חיברה. דודו פישר התרגש, והקליט דואט עם הרב המנוח, שמנציח בצבע מעט מהסיפור של מירה ביק, כאן בבכורה לגולשי ynet.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>
מירה היתה ילדה צחקנית שהצטיינה בריקוד ושירה. "בכל הזדמנות היא רקדה", סיפרה עליה אחותה הגדולה, שרה. "היא הייתה מופיעה קבוע בבית הספר היהודי בלודז', ותמיד היתה הבוגרת יותר מבין האחים, אף שהייתה האחות הצעירה".
קראו עוד בערוץ היהדות:
- הרגעים האחרונים: כך חיסלו את משפחתי בגטו ורשה
- "שאלתי איפה אמא, והסוהרת אמרה לי: תביטי בארובות"
- יהודים עם עיניים כבויות: המסע לטרנסניסטריה
בדצמבר 1939 הסתיימו חייה של מירה כפי שהכירה אותם. היא נשלחה לגטו עם הוריה ציפה ושלמה, אחיה יענקל'ה ואחותה שרה. גטו לודז' היה אחד הסגורים ונוקשים ביותר מבין הגטאות בפולין. רק כחמישה אחוזים מהיהודים ששהו בו שרדו את השואה. למירה לא היה המזל הזה.
האחות סיפרה וסיפרה
בשנת 1943, שיא הגירושים מהגטו, נשלחו בני המשפחה בטרנספורט לאושוויץ, ממנו חזרה בתום המלחמה רק שרה ביק. היא היגרה לניו-יורק והקימה שם משפחה. שלא כניצולי שואה רבים שביכרו את השתיקה בשנים הראשונות שלאחר המלחמה, שרה חשבה שחובה לדבר ולהנציח. היא כתבה שני ספרים על השואה, והתעקשה לבקר בבתי ספר בניו-יורק, ולהרצות בפני ילדים יהודים ושאינם יהודים על מה שעוללו הנאצים ליהודים.
היא סיפרה כיצד ברחוב שבו גרו היה כנר שניגן בצורה מופלאה, כמה מירה הקטנה אהבה את צלילי הכינור, ואיך נשלחה אל תאי הגזים עם רוב משפחתה וחבריה. שרה האריכה ימים, עד שהלכה לפני כשנה לעולמה. בתה, ססיליה מרגוליס (72), מספרת שכבר כילדה ליוותה את האם באותן הרצאות מרגשות. מאז, הצורך להנציח את זכר השואה הפך למשימה חשובה גם עבורה.
לימים הפכה ססיליה למוזיקאית ומלחינה מצליחה. היא כתבה והלחינה שיר-עדות המתאר את המסע האחרון של אמה ודודתה ביחד, ברכבת לאושוויץ. בשנת 1984 סיפרה על השיר לרבי שלמה קרליבך שאיתו הייתה בקשרי עבודה. "כששלמה שמע את סיפורה של מירה, הוא רק רצה להשמיע אותו. הרגשת את זה כשהוא סיפר אותו", מרגוליס מספרת.
באותה שנה הופיע קרליבך בפני יהודים שנפשו בהרי קטסקיל בניו-יורק, והתעקש לשיר את השיר על מירה. הוא קרא למירה, אחייניתה של ססיליה שנקרא על שם הילדה המנוחה, לעלות עמו לבמה. האירוע המרגש הוקלט, אולם התיעוד נעלם.
"אין מתאים מר' שלמה לספר את סיפורה"
לפני כשנתיים, ממש במקרה, גילתה מרגוליס את ההקלטה האבודה שניזוקה עם הזמן. "היכולת לשמוע את רבי שלמה מדבר ושר, אחרי שכל כך הרבה מההקלטה נהרס, פשוט מדהימה", היא מספרת. "אפילו עכשיו, 25 שנה אחרי שעזב אותנו, אין מתאים מר' שלמה, שהיה בעל הקשר כה עמוק לשואה, לספר את סיפורה".
מרגוליס פנתה לבמאי והמפיק המוערך, דניאל פינקלמן (42), מי שחתום על סרט הקולנוע "מנשה" ומשתתף בהפקת סדרה לרשת HBO, ששלח את ההצעה מיד לדודו פישר. "שניהם הופיעו יחד בעבר והיו מיודדים", מסביר פינקלמן. "לכן חשבנו ליצור דואט שבו שומעים את שניהם. לצורך הפקת הקליפ, טסנו לפני כחודשיים לברדיצ'ב שבאוקראינה כדי לצלם מקום שמזכיר במראהו את לודז'. בקליפ מגלם פישר את אותו נגן הכינור שמירה ואחותה שרה הכירו היטב.
"בקליפ מופיע כניצב ניצול שואה בן 96, תושב ברדיצ'ב, שבזמן המלחמה ראה כיצד הנאצים רוצחים את משפחתו, ובחר למרות הכול לשוב ולגור בעיירת הולדתו מאז ועד היום".
לזכר הילדים
הקליפ המיוחד נפתח בשחזור ההופעה של קרליבך ב-1984, אבל הקול שמספר על מירה הקטנה, הוא של שלמה קרליבך ז"ל. "הקשר שלי עם ר' שלמה החל בשנות ה-80", מספר פישר. "היו לנו הופעות משותפות בארץ ובחו"ל. היה לנו קשר מיוחד והוא היה צדיק אמיתי. כך למשל, הוא היה נוסע להיפגש עם יהודים בברה"מ, בתקופה שבה נאסר עליהם לשמור תורה ומצוות. הם התחננו והוא נתן במתנה את הכיפה, את הסידור ואפילו את התפילין שלו. בדרך חזור הוא פגש יהודי דתי בנמל התעופה, וביקש ממנו להניח תפילין. האיש העיף בו מבט מזלזל ואמר: 'תראה מה נהיה ממך - נשארת בלי כיפה ובלי תפילין'".
"המפגש האחרון שלנו היה באוקטובר 1994. אני הופעתי ב'עלובי החיים' בלונדון, וקיבלתי טלפון מפיליפ דולברג, שיחד עם קבוצה של בריטים היו מביאים מדי שנה כ-20 נכי צה"ל, לחופשה מיוחדת שכוללת ארוחות, טיולים והופעות. הוא ביקש שאשיר להם כמה שירים, ואחרי שהסתיימה ההצגה נסעתי ושרתי להם. זמן קצר לאחר מכן נכנס קרליבך, וכמובן התחבקנו והצטלמנו.
"לאחר מכן, במשך שעות ארוכות, הוא הרעיף אהבה על האורחים מישראל. הוא שר להם ואמר איזו זכות יש לו להיות עם לוחמים שנתנו הכול למען מדינת ישראל. שעות ספורות לאחר מכן הגיע לנמל התעופה, ובטיסה הוא נפטר באופן פתאומי. לכן אין תאר את ההלם שלי כאשר 25 שנים לאחר מכן, השמיעו לי את השיר שלו על מירה והציעו לי להשתתף בקליפ. קודם כל, ר' שלמה העדיף לשיר שירים שכתב והלחין בעצמו, ולכן זה היה יוצא דופן. הופתעתי גם מהסגנון, זה כמו סיפור ושיר בתוך מחזמר".
פינקלמן מספר כי הייתה התלבטות קשה מה להראות בקליפ. השיר משחזר במדויק את הסע של האחיות ומשפחתן למחנה המוות, אך הוא אמור להיות מונגש לכל גיל. "היינו צריכים לרכז לתוך דקות ספורות את תחילת המסע הנורא לאושוויץ, והשיר הזה מוקדש לזכרם של יותר ממיליון ילדים יהודים שנרצחו בשואה".