שתף קטע נבחר

אחרי גיל 50: זו הסיבה שהבריאות הגניטלית חשובה

צריבה, יובש, גירוד, כאבים בעת קיום יחסי מין - לפני שאת פונה לרופא לקבל מרשם לאנטיביוטיקה, עצרי רגע: אם את מעל גיל 50, יכול מאוד להיות שלא מדובר בדלקת, אלא בתסמונת במערכת הרבייה והשתן של גיל המעבר. מה זה אומר ואיך ניתן לטפל?

בשיתוף עמותת נשים לגופן ונובו נורדיסק

 

הגעת לגיל 50 ואת עושה משתדלת לשמור על גוף בריא וחיוני: את מקפידה על פעילות גופנית אכילה בריאה, אבל יש עוד אזור בגוף, שאולי לא תמיד נעים לדבר עליו, מדובר באזור רגיש במיוחד אצל נשים בגיל המעבר, וניתן להקל על תסמינים שעלולים לפגום באיכות החיים.

 

"בגיל המעבר השחלות מפסיקות לפעול ולהפריש את הורמון המין העיקרי שנקרא אסטרוגן", מסביר פרופ' ברי קפלן, מנהל יולדות א' בבית החולים מעייני הישועה ונשיא האגודה הישראלית לגיל המעבר ורכז רפואת נשים מחוז דן-פ"ת שירותי בריאות כללית. "האסטרוגן משפיע כמעט על כל האיברים בגוף, בין השאר גם על השליש החיצוני של הנרתיק ועל צינור השתן. ההשפעה באה לידי ביטוי בין היתר בהצטמצמות של תאי הנרתיק. אם בגיל הפוריות היו לאשה 30 או 40 שכבות של תאים רירית בנרתיק, עכשיו הן יורדות ל-3 או 4 שכבות. הרקמה נעשית דקה מאוד וכתוצאה מכך יש שינויים בהפרשות, בחומציות של הנרתיק, ברגישות וביובש".

 

"כל אזור הגניטליה - הפות, הנרתיק, השפתיים, הדגדגן והשופכה (מוצא שלפוחית השתן) - מאוד רגיש לאסטרוגן", מוסיף פרופ' יואב פלד, מנהל מרפאת גיל מעבר בבית החולים בילינסון ומנהל מרכז בריאות האישה של שירותי בריאות כללית בהוד השרון. "לאסטרוגן יש השפעה על הרקמות הגניטליות ועל שימור מבנה התא. הוא משפיע על הפרשות תקינות, יכולת ריפוי, עמידה בטראומה ואספקת דם וחמצן. ברגע שיש ירידה ברמת האסטרוגן בגיל המעבר, הרקמות מתחילות לסבול, וזה בא לידי ביטוי בין היתר בהפיכת התאים לדקים ובלתי מפותחים".

 

 (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)

 

כתוצאה מהירידה בהפרשה ובייצור של הורמוני האסטרוגן נשים עלולות לחוות שלל תסמינים באזור הגניטליה, שהספרות הרפואית קיבצה לפני מספר שנים תחת השם GSM (Genitourinary Syndrome of Menopause), או בעברית: תסמונת מערכת המין והשתן בגיל המעבר. "התלונות העיקריות סובבות סביב החלק החיצוני של הנרתיק והפות, בדרכי השתן התחתונים ובהפרעות ביחסי מין. נשים סובלות בין היתר מכאבים, מאיבוד שתן במאמץ, מיובש או תחושת עקצוץ, מתכיפות ודחיפות במתן שתן, מגירוד, מזיהומים חוזרים ומאודם", מציין פרופ' קפלן.

 

נשים רבות לא מקשרות בין התסמינים שהן חוות בנרתיק לבין גיל המעבר ("מה פתאום גיל המעבר? אני בת 49 ומרגישה כמו בת 25!"). רבות מאובחנות או מאבחנות את עצמן באופן שגוי עם דלקת בדרכי השתן, מקבלות מרשם לאנטיביוטיקה ועלולות להביא להחמרה של המצב. אמנם אחד התסמינים של ה-GSM הוא דלקות בדרכי השתן, אך הדלקות הן לא הבעיה אלא הסימפטום. "חוסר האסטרוגן גורם לחיידקים לחדור ביתר קלות לשלפוחית ושכיחות הדלקות עולה, אבל הבעיה היא בבריאות של הנרתיק והשופכה", אומר פרופ' פלד.

 

פרופ' קפלן ופרופ' פלד מדגישים שניהם כי השינויים עצמם באיברים הגניטליים, כתוצאה מהירידה בהפרשת האסטרוגן, עוברים על כל אישה בגיל המעבר - תקופה שמתחילה כשנה לאחר הווסת האחרונה, בממוצע בישראל בסביבות גיל ה-50. "כל אישה חווה את התסמונת אחרת", מבהיר פרופ' פלד. "סבל ואי נוחות הם ספקטרום רחב: חלק מהנשים לא יסבלו, חלקן תסבולנה ולא תקשרנה את הסבל לחסר אסטרוגן וחלקן יסבלו קשות. מגיעות אליי נשים שהמצב פגע להן בזוגיות ובחיי המין".

 

למרבה הצער, נשים רבות מקבלות בהכנעה את השינויים באזור הגניטליה, ומדווחות שהן "חיות עם זה" ולומדות לחיות עם התסמינים. כאן המקום לציין שיש מספר פתרונות לבעיה, חלקן פשוטות מאוד ולא כרוכות בתופעות לוואי. "בשורה התחתונה - טיפול יכול לתת לכל אישה נרתיק בריא ותפקודי כפי שהיה לה בעבר". מסכם פרופ' קפלן.

 

פרופ' פלד מונה שתי שיטות עיקריות לטיפול בתסמונת ה-GSM: השיטה ההורמונלית ושיטת הלייזר. "השיטה ההורמונלית נחלקת: לטיפול מערכתי בכל הגוף על ידי כדורים, מדבקה או קרם; וטיפול מקומי בנרתיק. היתרון של הטיפול המקומי הוא ביעילותו מחד והעדר תופעות לוואי מאידך. טיפול מקומי ניתן ללא מרשם רופא, ואינו מסוכן, כיוון שמדובר במינונים מאוד נמוכים ומקומיים בנרתיק. כאשר נשים סובלות מתסמינים נוספים של גיל המעבר, כמו גלי חום, אז משלבים בין שתי השיטות (טיפול הורמונלי היקפי וטיפו מקומי בנרתיק) לפי הצורך", אומר פרופ' פלד.

 

"הטיפול המקומי לנרתיק ניתן בשני אופנים: בכדורים או במשחה, לשניהם יש את היכולת לבנות תוך שבועיים את רירית הנרתיק והשופכה", מציין פרופ' קפלן ומדגיש כי יש להתמיד בטיפול מקומי ולהשתמש בכדורים או במשחות באופן סדיר וקבוע.

 

מה לגבי החשש של נשים רבות מטיפול הורמונלי?

"הכמות שנספגת בדם בטיפול המקומי היא מזערית. אונקולוגים מאשרים לנשים אחרי סרטן שד להשתמש בטיפול הזה. אין בטיפול המקומי שום סכנה, רק עזרה. לצערי הרב, מסקר שערכתי, רק 13% מהנשים בגילאי 74-50 נוטלות את הטיפול וגם הן לא מתמידות, וזה חבל, כי אם לא מתמידים התסמינים חוזרים ולפעמים מחמירים. הטיפול מצריך רק שבועיים של שימוש יומיומי ואחר כך רק פעמיים בשבוע. אני יכול לספר שהמטופלות שלי חוזרות אליי ומבקשות את זה, כי זה עוזר להן בצורה דרמטית גם עם בעיות בדרכי השתן וגם עם כאבים ביחסי המין".

 

ולמי שבכל זאת לא מעוניינת בטיפול הורמונלי - מה יש להציע לשיטת הלייזר?

פרופ' פלד שמבצע את טיפול הלייזר הווגינלי מסביר: "זוהי טכנולוגיה חדשה יחסית שמטפלת ב-GSM בצורה לא הורמונלית. היא מיועדת למי שמפחדת מטיפול הורמונלי, למרות שבעיניי אין שום סיבה לפחד. הטיפול איננו כואב, הוא לא כרוך בסיבוכים והוא משקם את התאים ואת רירית הנרתיק. הטיפול מתבצע פעם בחודש למשך שלושה חודשים ולאחר מכן יש צורך בטיפול תחזוקתי פעם בשנה. החיסרון היחידי של טיפול הלייזר שהוא יקר ועדיין לא נמצא בסל הבריאות".

פרופ' קפלן מוסיף שישנם טיפולים תרופתיים נוספים שעוזרים בתסמינים נקודתיים כמו האינטרה רוזה, שהוא חומר לא אסטרוגני המסייע בכאבים ביחסי מין.

 

גם הנרתיק צריך לעשות ספורט

לצד שיטות הטיפול המשקמות, דרך נוספת לחזק ולשמר את האזור הגניטלי היא פיזיותרפיה של רצפת האגן. "רצפת האגן היא הבסיס לחלק התחתון של הגוף, והיא נתמכת על ידי שרירים ורקמות חיבור", מסבירה נירה כהן צוברי MScPT, פיזיותרפיסטית בשיקום רצפת האגן ומנהלת שירות הפיזיותרפיה בבית החולים בילינסון. "בגיל המעבר רצפת האגן עוברת שינויים. כמו כל שריר ורקמת חיבור בגוף, גם השרירים והרקמות של רצפת האגן נחלשים, ואז יש תופעה של צניחת איברים. אלו גורמים בין היתר לכאבים ולאי שליטה על הסוגרים".

 

כהן צוברי מעידה כי במסגרת תפקידה היא פוגשת נשים שתסמיני גיל המעבר במערכת הרבייה והשתן פגמו מאוד באיכות חייהן. "נשים שלא יוצאות לטיולים, לא פוגשות את הילדים ובקושי יוצאות מהבית, כי כל חייהן סובבים סביב השירותים. הן סובלות מחוסר שליטה על הצואה או מעצירויות קשות. נשים אחרות סובלות מדימוי גוף נמוך ומירידה של קשרים חברתיים".

 

הטיפול הפיזיותרפי לא מחליף את הטיפולים המשקמים, מדגישה כהן צוברי, אלא משלים אותם. "רפואה טובה היא רפואה מניעתית. אנחנו לא רוצים שנשים יגיעו לניתוחים במקרים של צניחות איברים קלות עד בינוניות. הטיפול הפיזיותרפי הוא חינוכי, הוא מלמד נשים להשתמש נכון ברצפת האגן שלהן. אני מלמדת את האישה איך לתחזק את עצמה, אני נותנת לה הדרכה והיא צריכה לתרגל. שיפור אפשר לראות אחרי בערך שלושה חודשים".

 

כהן צוברי מציינת כי הטיפול הפיזיותרפי ברצפת האגן הוא בראש ובראשונה מפגש של האישה עם הנרתיק שלה, איבר שרבות לא מרגישות בנוח לדבר או להסתכל עליו. "בטיפול הפיזיותרפי אישה לומדת לפעמים בפעם הראשונה את הנרתיק שלה. אני מסבירה לה את האיברים שלה, מראה לה את הצניחה, מלמדת אותה מה קורה לה בגוף ואיך לשפר את המצב. בגלל שהנרתיק הוא איבר מוצנע, האישה לא יודעת למשל מה זה לכווץ ואיך זה נראה".

 

איזו המלצה אחת את יכולה לתת לנשים כדי לשמור על בריאות הנרתיק שלהן?

"מומלץ לכל אישה להגיע לפיזיותרפיסטית לרצפת האגן עם הופעת הסימפטומים על מנת לקבל הדרכה לתרגול נכון של השרירים שימנעו הדרדרות במצבה".

 

ועוד משהו שחשוב לדעת, פעילות מינית המלווה באורגזמה (עם / בלי חדירה) תורמת לשיפור זרימת הדם וחילוף חומרים שהיא ערך מוסף בשמירה על רצפת האגן.

 

כהן צוברי אף מוסיפה: "כדאי להשתמש בוויברטור (רטט הוא מחזק שרירים ידוע). בחדרי כושר אפשר למצוא מכשירי רטט שמחזקים את כל השרירים בגוף. הוויברטור פועל באותו אופן. זה מכשיר שמבוסס על ויברציות, והוא יכול לשפר את זרימת הדם, להוריד רגישות בנרתיק, לחזק שרירים, לגרום לאורגזמה והכל - בכלום כסף".

 

בשיתוף עמותת נשים לגופן ונובו נורדיסק

 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
מה קורה לגוף שלך אחרי גיל 50
צילום: shutterstock
ד"ר רק שאלה
מחשבוני בריאות
פורומים רפואיים
מומלצים