מסע בין מרפסות: למה ילדי העולם מתגעגעים?
מבואנוס איירס וניו יורק עד קזבלנקה ותל אביב: צלמי רויטרס פגשו את ילדי העולם מחכים במרפסות לסוף הסגר, וביקשו מהם לצייר את הדבר שאליו הם הכי מתגעגעים
רקו מטוסי, בן שמונה מטוקיו, צייר את עצמו עם סבא וסבתא. "אני מתגעגע אליהם. אני גם רוצה לבקר בבית של סבתא", הוא אומר. אחותו יאיה, בת 12, ציירה את עצמה משחקת עם חברה. "מה שאני רוצה עכשיו יותר מכל דבר אחר זה לבלות עם החברים", היא אומרת.
חלק מהילדים מתגעגעים לספורט. איוואן פוסטה, בן 8 מבודפשט ואחיו וינצה, בן 11, ציירו כדורי כדורגל ענקיים. מרחק אלפי קילומטרים משם, בלאגוס בניגריה, אולטונג'י אדבאיו צייר בדיוק אותו דבר. "אני מתגעגע לכדורגל עם החברים. הסגר גורם לי להיות עצוב", הוא אומר.
לילדים יש געגועים עזים לפרחים, לעצים, ליערות ולגנים. ג'יין הסברוק, שגרה בברוקלין בניו יורק, אומרת: "ציירתי את הפארק המקומי מכיוון שזה המקום שאני והחברות שלי יכולות לבלות בו אחרי בית הספר, ופשוט ליהנות". ג'יין בת ה-13 מוסיפה: "הסגר גרם לי להרגיש 'לכודה' בגלל שאני חיה בניו יורק, וקשה לשמור פה על מרחק מאנשים - יש כל כך הרבה אנשים בכל מקום".
חלק מהילדים החליטו "להתעמת" עם נגיף הקורונה בציורים. ניפון קיטקריילרד, בן 10 ממחוז סאמוט פראקאן בתאילנד, צייר את הנגיף כמפלצת שמנסה להשתלט על העולם. בציור של ניפון הצוותים הרפואיים מנצחים את הקורונה, בעזרת ג'ל חיטוי ומסכות.
גם מילה ברוסובאני, בת 4 מתל אביב, ציירה את הקורונה. "הקורונה זה סוג של כתר עגול שיש לו קוצים", היא הסבירה, ואמרה שהיא מוטרדת מהמגפה: "קבעתי תוכניות עם אמא שלי וזה הרס את הכול. תכננו ללכת לטייל עם יאן (אחיה הקטן), עם האופניים שלי, ובסוף לא הלכנו בגלל הקורונה".
