בין הילדים להורים – מי מטפל בדור הביניים?
כולם מדברים על הילדים ועל הסבים והסבתות בתקופה זו, אבל כמעט ולא מדברים על מה שעובר על ההורים, החוליה שמחברת בין שתי הקבוצות. איך שומרים על סבלנות מול הילדים, על מעט הפרטיות שלנו ועל הזוגיות, שהפכה כה שברירית? במסגרת פרויקט "בוקר טוב יותר" המשותף ל"ידיעות אחרונות", ynet ותלמה, שוחחנו עם מומחים כדי לבחון כיצד ניתן להפוך את השגרה החדשה לטובה יותר
בשיתוף תלמה
התקופה האחרונה היוותה מציאות חדשה לכולם ולא מעט שיאים נרשמים בה - לראשונה משפחות מבלות יחד שבועות מלאים ברצף, הסבתות והסבים נותקו פיזית מהמשפחה והבית, המקום הבטוח ביותר, הפך לסיר לחץ מבעבע.
בתווך ניצב דור הביניים – ההורים לילדים, והילדים של הסבים - אותה קבוצה נדרשת לשאת עכשיו במרבית האחריות והדאגה לגורלם ושלומם של אלה וגם של אלה, כשחלקם נקלעו גם לאי ודאות כלכלית לא פשוטה. אלה הנמצאים בזוגיות מוצאים את השמירה עליה קשה ולעיתים גם בלתי אפשרית ונדמה שאת קולם כמעט לא שומעים.
הילדים מציקים? אתם לא לבד
בין למידה מכוונת ל"אמא, תביאי לי" ו"אבא, משעמם לי", מוצאים את עצמם הורים רבים מתוסכלים. מי שעובד מהבית מבין עד כמה זה קשה במציאות הרותחת הזו. הם בבת עינינו ומשוש חיינו, אבל לעיתים, אם אין לנו משנה סדורה שמתחילה בבוקר מאורגן, אנחנו מוצאים את עצמנו רודפים אחר תעסוקה בשבילם, תוך כדי ניסיון להספיק דברים משלנו. במקרים רבים, בסופו של יום אנחנו מבינים שאת מרביתנו העברנו בפעילות עם הילדים או בקשר עם ההורים, ללא זמן עצמי או זוגי.
"הורים רבים חשים עד כמה אנחנו נעים בין הצורך לספק את רצון ילדינו לתשומת לב מתמדת, לבין הזמן בו הם מתנהלים בעצמאות", אומרת אפרת פיינשטיין, פסיכותרפיסטית ועובדת סוציאלית קלינית, במרכז ד"ר טל, קליניקה לתמיכה רגשית.
"הורים שיענו לרצון ילדיהם בקרבה מתמדת, תוך התעלמות מצרכיהם האישיים, עשויים לחוש שהמרחב שלהם נדחק אל הפינה. תחושה זו, בעיקר בזמני הסגר, עשויה להוביל לכך שההורים יחושו מרוקנים, מתוסכלים ואף חסרי כוחות. הילדים יקבלו גם שני מסרים בעייתיים; שהם לא יכולים להסתדר בעצמם וגם שהצרכים של ההורים אינם רלוונטיים. אלו מסרים שצריך לנסות ולהימנע מהם.
"כשנאמין ביכולות ילדינו, נוכל לאפשר להם לפתח מיומנויות חשובות ביותר, של משחק אישי ועצמאי לבדם או עם אחים שיש בבית ולא רק להזדקק לדמויות ההוריות.
"בנוסף, יבינו הילדים כי להוריהם צרכים משל עצמם ולא תמיד יוכלו להיענות לכל בקשה שלהם. אלה מסרים חשובים בכל עת", היא אומרת.
"דיבור ישיר על הרצונות והרגשות שלנו מפתח אצל הילדים את ההבנות הבסיסיות על קשרים בינאישיים, את הנפרדות שלהם מההורים, את ההבנה שהסביבה אינה מספקת בכל רגע את צרכיהם, את היכולת להתמודד עם מציאות לא רצויה, את היכולת להיות אמפטיים כלפי האחר, ואת היכולת למצוא פתרונות ולנהל משא ומתן".
דואגים להורים
אם לא מספיק שרובצת עליהם דאגה לילדים, הרי שהם צריכים לדאוג גם להוריהם - הסבים והסבתות, שנמצאים בבידוד בבית. "בני 30-50 הם דור הסנדוויץ', שנמצא בין הילדים להוריהם, הסבים והסבתות. רבים בגילאים האלה מקבלים עזרה מהוריהם – ברמה הפרקטית, פעמים רבות ברמה הכלכלית וגם הרגשית", אומר טל רחמים בירן, פסיכותרפיסט, מנהל היחידה לטיפול בגיל הרך, ילדים ונוער, במרכז ד"ר טל.
"השינוי היה מהיר והסבים הפכו באחת לנתמכים על ידי ילדיהם. חילוף תפקידים כזה עלול לעורר משבר ואשמה על חוסר הפניות. חלקנו לא רגילים לדאוג להורים וזה מעורר קושי שחשוב להכיר בו".
במקרים כאלה, אפשר ליצור חלוקת תפקידים עם הילדים, לקבוע שפעם ביום משוחחים עם סבא וסבתא, גם בשיחות וידיאו ועושים איתם פעילות מהסוג הזה (אפשר לשחק טריוויה, ארץ-עיר ולילדים ודאי יהיו רעיונות נוספים), כך יישמר הקשר, אך ללא לחץ על ההורים להיות מחוברים לכולם בכל יום.
איך שורדים זוגיות בלי הפסקה?
מתי לאחרונה יצא לנו לשהות במחיצת בני ובנות הזוג שלנו ימים מלאים? השגרה הפגישה אותנו הרבה פחות. לכל המשפחה יחד יש את הצדדים היפים של זמן משותף ביחד אבל מנגד, איפה זה משאיר את ההורים לעצמם?
מיכל ארקין, עובדת סוציאלית קלינית ומטפלת זוגית ומשפחתית ממרכז ד"ר טל מציעה כמה דרכים לשמור על השפיות. "אתם הדמויות המשמעותיות ביותר עבור ילדכם ולכן גם עבורם חשוב שתהיו מווסתים ומחוזקים. כדי לתמוך בילדכם שזקוקים לכם, עליכם לדאוג קודם ליצור תמיכה עבור עצמכם.
"שתפו את הפרטנר או את חבריכם בדאגות, בפחדים ובצרכים שלכם. אמרו בצורה מפורשת מה אתם צריכים ואיך אפשר להיות גם עבורכם כרגע. אל תחכו שהצד השני יזהה זאת לבד. אל תישארו לבד עם קושי או רגש מציף. בנוסף, נסו לשלב פעילות ספורטיבית כלשהי שתמריץ ותשחרר אתכם ותרגלו נשימות עמוקות ומשחררות", היא מציעה.
"בנוסף, אפשרו לכל אחד מבני הבית זמן רק לעצמו. השתדלו לשמור על זמן אישי בתוך כל ה-ביחד הזה. 'בידוד' הפכה למילה מפחידה מאוד, אבל זמנים קצרים של בידוד מבחירה לאורך היום, לפעמים אפילו 5 דקות של הפוגה, יסייעו לכם להתמודד עם השגרה האינטנסיבית.
"היו רגישים למידת צורך זה אצל כל אחד מבני המשפחה. במידה והילדים לא מאפשרים זאת, הפתרון הוא לחלוק בזמנים עם הילדים, במידת האפשר.
"אל תשכחו לדבר האחד עם השנייה, התעניינו בילדכם, שאלו אותם כיצד התקופה הזו עבורם גם אם נראה לכם שאתם מציקים או חופרים. אפשר לשהות ימים ואף שבועות יחד, אך לא לחוש קרובים האחד לשני. לשם כך חשוב שהתקשורת תהיה קרובה.
"התחושה שילדכם חשובים לכם היא משמעותית עבורם תמיד. עזרו להם לשיים (לתת שם) את רגשותיהם. השיום מווסת את עוצמת ההצפה הרגשית. כשאנחנו מדברים על רגשות שקשים לנו ויש מי שמקשיב לנו, אנו מרגישים שאנחנו לא לבד וכך מגיעה גם הקלה".
"ברמה הזוגית נלקח מאתנו המעגל החברתי שסובב אותנו, מלבד בת או בן הזוג", מוסיף טל רחמים בירן. "חברים טובים ואחים אינם שם להצחיק אותנו ולתמוך בנו, כפי שקורה בשגרה, ולכן כבני זוג אנחנו היחידים שיכולים להוות תמיכה משמעותית ויומיומית האחד לשני.
"כדאי לדבר בגלוי על רגשות ותחושות ולהבהיר לבן הזוג בבירור למה אנחנו זקוקים ברמת התמיכה. עוזר להפוך את התקשורת המרומזת בנינו למפורשת בזמנים כאלה. זה לא קל כי בתקופה הזו הכל נצבע בצבעים חדים וגם בעיות לא מהותיות בשגרה מקבלות ממדים גדולים יותר".
אל משפחות רבות נכנס כרגע אלמנט חדש – המשבר הכלכלי שישפיע על רבים מדי מאתנו, אבל לטל רחמים בירן יש דווקא מסר עם קצה אופטימי: "אנחנו במשבר. משברים מאופיינים באובדן שליטה, אבל הם זמניים, כדאי לזכור. כדאי לייצר דרכים להשפיע על המצב, ולהחזיר לעצמנו חלק מהשליטה ולייצר לעצמנו 'איים של שליטה'. זה יוצר יותר בהירות ומווסת את החרדה. למשל, בניית תכנית כלכלית מדויקת ויצירתית של הוצאות הכנסות. אלה מספקים אי של וודאות ושליטה".
בשיתוף תלמה
לפנייה לכתב/ת 
