מבין הקוצים, שכובים מאחורי טרסת אבנים נמוכה, אנחנו רואים את פצצת האר.פי.ג'י נכנסת לתוך הקיר כאילו היה עשוי נייר. המקלענים שולחים צרורות ארוכים אל הפתחים, ומפקד הכוח שואל: "למה לא שומעים יותר אש?", כאילו היה זה ערב שירה בציבור. עוד כמה גלילונים מצטרפים, ודעתו נחה. הוא סוקר את הפגיעות באמצעות משקפת מיוחדת לראיית לילה שכמעט אינה משה מעיניו.
האר.פי.ג'יסט, שהספיק לטעון מחדש, מתרומם שנית. ההבהק מאיר את הכוח לכמה עשיריות שנייה. אחריו נפץ עמום של פגיעה בתוך הבית. המא"גיסט שלידי סוחט עוד כמה צרורות, ולפתע משתרר שקט. גוש המבנים שלפנינו דומם וחשוך. מצפון, במרחק כמה מאות מטרים, אנו שומעים כיצד מנהל הכוח האחר קרב ער על היעד שלו. המפקד מאוכזב: "או שאין כאן אף אחד או שהם ברחו". צרור ארוך של מקלע מתפצפץ מעל ראשינו. "זה מהבוסתן", הוא לוחש, "תוריד את הראש".
עכשיו יוצא גם צרור ארוך של קלשניקוב מפתח המבנה שלפנינו. רשף הירי נראה היטב דרך החור שעשתה פצצת האר.פי.ג'י בקיר. המחבלים, מי שנשאר שלם אחרי מכת האש הראשונה, התאוששו מההלם וההפתעה והם משיבים אש. מה שנראה כמו תרגיל ער עד אותו רגע, מדיף עתה ריח מוכר של חומר נפץ שרוף, זיעה והתרגשות שהיא תערובת של אלימות ופחד.
"אתם הולכים הלילה על יעדים של החיזבאללה. יעדים שזוהו בוודאות", אמר אותו בוקר אלוף הפיקוד יוסי פלד בתדריך שלפני היציאה. "בחרנו בכם לבצע את המשימה ובשיטה המיוחדת שבה תפעלו. אל תנסו לעבוד בתיאבון גדול מדי, אבל משימות – כפי שידוע לכם היטב – מבצעים בשלמות ועד הסוף".
אנשי גולני האזינו לאלוף הפיקוד ואחר כך למפקד הגזרה במידה מסוימת של אדישות. את התכנונים המפורטים, שינון ציר התנועה, התרגולים על מודל וההכנות הלוגיסטיות השלימו זה מכבר, אולם הפשיטה נדחתה פעם אחר פעם, ואפילו העובדה שקבינט השרים לענייני ביטחון אישר את הביצוע לא שינתה בהרבה את התחושה. רק במשאית, בדרך לנקודת היציאה, העידו השירים המקאבריים, שירי הומור הרובאים השחור של גולני, על המתח שהתחדש.
5 צפייה בגלריה
מוצב הבופור
מוצב הבופור
מוצב הבופור
(צילום: AFP)
כשיצאנו לדרך היו עדיין השמיים נקיים כמעט מענן, ורביע של ירח הציף את רמת נבטיה באור בהיר. אבל לא לאורך זמן. כשעזבנו את חיקו החמים והבטוח יחסית של אזור הביטחון החל לרדת גשם, תחילה בזרזיף דק ואחר כך בקילוחים עזים. טיפות גדולות נזלו משולי הקסדה, והבוץ הצמיח תוספות אדירות-ממדים ומעצבנות מאוד לסוליות הנעליים.
שני הכוחות היו למעשה נבחרות שהתאמנו והותאמו לביצוע פשיטה זו. המשימה לא הייתה מסובכת אבל חייבה ניווט מדויק, תיאום ותזמון הדוקים בין שני הכוחות שפעלו כל אחד בנפרד, ומיומנות רבה בהתגנבות אל קרבת היעד - משימה לא קלה כשאתה נושא על גבך כעשרים ויותר קילוגרמים של ציוד ההולכים ונעשים כבדים ממי הגשם.
"יש ממד אחר מבחינת האויב ברגע שהוא יודע שאתה מסתובב באזור היעדים, כלומר באזור שלו", אמר שעה קלה לפני היציאה אל"מ ג', מפקד הפעולה. "זה מחייב את החיזבאללה להקצות משאבים, אנשים ומאמץ מחשבתי להגן על עצמם, ואז הם פנויים פחות להתעסק בפיגועים נגדנו. הם צריכים לדעת שאינם חסינים מפגיעה, ואת זה אנו אמורים להמחיש להם על ידי תקיפת כמה יעדים בו-זמנית ופגיעה סלקטיבית במטרות נקודה, וזאת מבלי לקומם נגדנו את כלל האוכלוסייה באזור".
5 צפייה בגלריה
איש חיזבאללה. ''כשאתה באזור שלהם, הם פחות פנויים להתעסק בפיגועים''
איש חיזבאללה. ''כשאתה באזור שלהם, הם פחות פנויים להתעסק בפיגועים''
איש חיזבאללה. ''כשאתה באזור שלהם, הם פחות פנויים להתעסק בפיגועים''
(צילום: AP)
אנחנו נעים בשקט ככל שמאפשרים זאת האדמה התחוחה, האבנים והבורות. מדי פעם חוצים במהירות דרך לבנה, נזהרים שלא לסטות מן הנתיב המתוכנן כדי שלא להיקלע לתוך אחד משדות המוקשים הרבים שהניחו המחבלים באזור.
הצללית של הבופור מתנשאת עתה על קו הרקיע הרחק מאחורינו, ואנו מרבים להתפקד תוך כדי תנועה כדי לוודא שאיש לא אבד בחשכה ההולכת ומתעבה. ארץ עצבנית היא לבנון, ומשהו מן העצבנות הזאת דבק גם בך - ומהדק את אחיזתך בנשק למשמע פיצוץ עמום של פגז מרגמה או צרור רחוק.
5 צפייה בגלריה
רון בן ישי בלבנון
רון בן ישי בלבנון
רון בן ישי בלבנון
(צילום: רון בן ישי)
נקודת הפיצול. הכוח שהולך לזאותר א-שרקיה פונה צפונה. בשני המבנים ובחממה הצמודה אליהם שבפאתי הכפר ההוא מתגוררים אנשי החיזבאללה באזור. אנחנו ממשיכים מערבה אל מזרעת אל-חמרה. קבוצת המבנים שבפאתי הכפר משמשת גם היא בסיס לאיסוף מודיעין וליציאה לפיגועים של אנשי החיזבאללה.
מדי פעם עוצר המוביל כדי לצפות על השטח או לקחת אזימות. השאר, כמו מונעים על ידי רפלקס מותנה, משתטחים על האדמה הבוצית ותופסים עמדות. האפשרות שניתקל במארב מחבלים תוך כדי הליכה היא ריאלית, וניסיון העבר מלמד כי התגובה הראשונית היא שתקבע את תוצאות המפגש.
אחרי כשלוש שעות של הליכה רואים את היעד. שלושה בתים מחוברים ביניהם ועץ גבוה, על גבעה במרחק של כ-400 מטרים מאיתנו. המבנה חשוך לגמרי. רק נצנוץ קלוש של אור באחד החלונות.
מתחילה ההתגנבות אל היעד. ספק הליכה על הברכיים, ספק זחילה, מטר אחר מטר, עד למרחק כמה עשרות מטרים מן הגדול שבמבנים. מרחוק נשמעת מקהלת כלבים בקונצרט נביחות היסטרי. ממתינים. הגשם פוסק, ורוח מקפיאה חודרת את החולצה הדקה הספוגה מי גשם וזיעה. השיניים נוקשות, והאצבע על ההדק נוקשה ככפיס עץ.
הכוח האחר עודנו מתגנב. החיזבאללה העמידו שומרים מחוץ למבנים, ואין זה פשוט להתקדם כך. לפתע ירייה בודדת מכיוון זאותר א-שרקיה, ואחריה עוד אחת. שהות קצרה, ואחריה פרץ של אש מקלעים והתפוצצויות. עכשיו מקבל גם הכוח שלנו רשות לפעול.
האש שמשיבים המחבלים אינה מדויקת. נראה שלא איתרו את מקומנו. עוד כמה פצצות אר.פי.ג'י ורימון, והאש משתתקת. כעבור כמה דקות אין לנו יותר מה לחפש במזרעת אל-חמרה. זינוק לאחור אל תחתית הגבעה.
5 צפייה בגלריה
(צילום: GettyImages)
מתפקדים: אין חסרים, אין נפגעים. מפקד הכוח סופר, ליתר ביטחון, בעצמו. עתה במהירות אל נקודת החבירה, ומשם נעים שני הכוחות ביחד. הולכים מהר, וככל שעוברים הקילומטרים הולך המתח ומתפוגג. בלחישה ובנשימה קצרה עוברים קטעי אינפורמציה וסיפורים מכוח לכוח. מסתבר שבזאותר א-שרקיה הצליחו אנשי גולני להתקרב למרחק של עשרה מטרים מהשומר ולחסלו לפני שגילו אותם. אחרי כן פגעו בוודאות בעוד שניים ואולי גם ביותר, עד ששיתקו לגמרי את האש שנורתה עליהם.
עוד שעה הליכה ועוד אחת, וכבר אנו אוחזים בכוס קפה חם ובסנדוויץ', מאזינים כיצד משכתבים הרובאים את הפשיטה לפרק נוסף בפולקלור העשיר של גולני.
פורסם לראשונה: 12:00, 06.05.20