ההזדמנות של הכדורגל לחזור לימיו הגדולים / טור
הקורונה נתנה לכולנו כאפה מצלצלת וגרמה לנו להעריך את המשחק שאנחנו כל כך אוהבים. עכשיו השחקנים צריכים להבין את גודל האחריות, להרים לנו את מצב הרוח ולהזכיר למה כל כך התגעגענו
גבירותיי ורבותיי, אפשר לפתוח שמפניה עם כפפות ולשתות אותה עם בני המשפחה הגרעינית, הטעם לחיים חוזר. סימן ראשון לנורמליות, שגרה ואפילו כיף. אני בטוח שלא מעט ישראלים צרחו לשמיים כאשר הם ראו את הפוש המיוחל שהגיע לטלפון שלהם: הושג סיכום, ליגת העל תיפתח. הכדורגל חוזר הביתה. לבית ריק אמנם, אבל עדיין - בית.
הכדורגל חוזר - עדכונים שוטפים
צריך לפתוח במילה טובה לכל העוסקים במלאכה, ובמיוחד למינהלת הליגה שדחפה והוכיחה את נחיצותה. אני לא אוהב לפרגן, אבל אנשי הכדורגל שיחקו אותה בענק. במיוחד כשרואים את ההתנהלות העצלה של אנשי הכדורסל, שהתעוררו רק עכשיו והפתרון עוד נראה רחוק. בכדורגל לא ויתרו ולחצו על הגז גם כשהיה נראה שכל הכדורגל האירופי ייצא לחופשה עד החורף.
והם צדקו, היה שווה להתעקש על חזרת הליגה, גם ללא קהל. קהל הוא הדבר הכי חשוב בכדורגל וגם אני התנגדתי למשחקים ללא אוהדים, אולם לצערי אנחנו נכנסים לעידן חדש וקצת מדכא. המגפה טילטלה את העולם ואין לדעת אם הוא ישוב לקדמותו. במצב העניינים הקיים, הכדורגל הוא אוויר לנשימה. גם בלי קהל. לי, כאוהד שרוף, בכלל לא אכפת. מצידי שיציבו בובות ראווה ביציע וישמיעו שירי אוהדים בכריזה בשביל שהשחקנים ירגישו קצת אווירה.
זה לא הזמן לטהרנות, ניקח את מה שיש. אפילו אם זה אשדוד נגד הפועל רעננה במשחק על כלום בפלייאוף התחתון. העיקר שיש כדור, דשא ושחקנים. הרי לפני חודש, שובו של הכדורגל הישראלי היה נראה כמעט דמיוני. התחלנו להשתגע ולעקוב אחרי כדורגל מבלארוס ואפילו אחרי טורנירי גיימינג בין שחקנים. הגעגוע היה קשה מנשוא והשיח הספורטיבי חזר להתעסק בדברים הכי מאוסים כמו ויכוחי מסי/רונאלדו ועכשיו ויכוחי ג'ורדן/לברון.
עכשיו אפשר לריב על דברים אמיתיים. בעוד שבועיים, ציטוטים של שחקני עבר משועממים יפסיקו לתפוס כותרות, והכדורגלנים יפסיקו לאתגר את עצמם בדברים מטומטמים כמו להעלות שערים שהם כבשו לאינסטגרם (מה האתגר הזה? רק הם יודעים). בעוד שבועיים נוכל שוב לריב על טעויות שיפוט ועל רמת הליגה, כמו שאנחנו כל כך אוהבים. זאת זכות גדולה, כמעט גאולה.
נצטרך להתחיל להתרגל לכדורגל שונה, ייתכן שנצטרך למחוק מהזיכרון את כל מה שהכרנו על המשחק. השחקנים כבר לא ישתמשו בתירוץ "קשה לשחק בלי קהל" כי עד לא מזמן הרבה קבוצות היו בסכנת קיום ממשית. אלונה ברקת כבר לא פה וזה צריך לשמש כתמרור אזהרה. אני בטוח שהשחקנים בטירוף לחזור למגרשים, והם יאכלו את הדשא ויתאמצו עד טיפת הזיעה האחרונה. הקורונה נתנה לכולנו כאפה מצלצלת. גם השחקן המפונק ביותר יירד לגליץ' אם צריך. הרמה של ליגת העל לא תרד, היא אפילו עשויה לעלות בשל המצב.
אני מקווה שהשחקנים יבינו את גודל האחריות שיש עליהם עכשיו: אתם משמשים חלון ראווה לעולם הנורמלי. מאות אלפי אנשים רוצים לראות אתכם נותנים את הכל, גם אם אתם לא יכולים לראות אותם מעודדים. אתם אחראים להרים לנו את מצב הרוח ולהזכיר לנו למה התגעגענו אליכם כל כך. יש לכם, שחקני ומאמני ליגת העל היקרים, הזדמנות חד פעמית להחזיר את הקהל שברח מהכדורגל הישראלי. הזדמנות פז שלא תחזור, ממש כרטיס לוטו שנפל עליכם מהשמיים. עם קצת מאמץ שלכם, נוכל להחזיר את הכדורגל הישראלי לימיו הגדולים.
לפנייה לכתב/ת 
