זו הסיבה שהחלפתי את אשתי בחופשת לידה

רוני, אשתי, היא סטודנטית לרפואה בשנה שישית, ובחינות הגמר שלה ממש מעבר לפינה. חוץ מזה היא הקימה מרכז יזמות רפואי באוניברסיטה העברית עם שותפה ויש לה אחריות על הכתפיים. לפני חודש וחצי היא ילדה שתי תאומות מקסימות - עדן ואריאל. התאהבנו בהן מהרגע הראשון. עוד לפני שהן נולדו, היה לנו ברור שאת חופשת הלידה נחלק. חצי היא ואז חצי אני.

זאת לא הייתה החלטה פשוטה כי לפני שלושה חודשים מוניתי לסמנכ"ל תפעול ומכירות בסטארטאפ מדהים בשם DreaMed Diabetes ובדיוק לפני שבוע השקנו פרויקט ענק בארה"ב. ובכל זאת השבוע יצאתי לחצי שלי.

זה לא בא בבום אלא היה תהליך של כמה חודשים שבו בניתי את הצוות שלי לעשות את הדבר שאני שואף תמיד כמנהל - לעבוד מצוין בלעדי. ככה היה. עם רוח גבית של המנכ"ל וההנהלה לקחתי את התיק ונפרדתי לשישה שבועות. מעכשיו - חופשת לידה.

"הילדות הן לא רק שלה"(צילום: אלבום פרטי)

אז למה החלטתי השבוע להחליף את רוני אשתי בחופשת הלידה? כשהתחלתי לספר את זה לחברים היו לא מעט גבות מורמות ולא מעט בדיחות: "איך הייתה הלידה באמת? אתה מתאושש?" ואולי שם זה מתחיל במונח "חופשת לידה" שנותן את המסגור הברור שזאת "חופשה" ושהיא לטובת מי שילדה. אחרים תהו בינם לבין עצמם איך בחברה שבה הצלחה מקצועית מועלית על נס אני מוכן לקחת חודש וחצי הפסקה מהמרוץ. מי שמכיר אותי בטוח חושב שזה הזוי.

הסיבה שהתעלמתי מהבדיחות ומהספקות היא כי הילדות הן לא רק שלה, בדיוק כמו הכביסה והבישולים. זאת אחריות משותפת. אבל האחריות המשותפת היא לא רק לילדות אלא גם אחד לשני. אני רוצה שרוני תצליח לפחות כמוני. אני רוצה שהיא תמצה את מרב האופציות ואת מלוא הפוטנציאל האדיר שטמון בה. כדי לעמוד באחריות שלי הבנתי שאני מחויב לחלוק. מחויב לעצור את מרוץ הקריירה לעצירה קצרה. כל עוד זה גם מה שהיא רוצה כמובן.

נורמה שקשה לערער עליה

התקדמנו הרבה בכל הקשור לשוויון בין גברים לנשים אבל יחד עם ההתקדמות, יש עדיין דברים שלצערנו עוד לא הפכו לנורמה - חופשת לידה לגברים היא אחת מהם. זה נכון שיש מדינות בהן יש חופשה מקבילה ושחלק מחברות ההיי-טק הגדולות נותנות חופשה לגברים, אבל ברוב המוחלט של המקרים ברור שהאישה היא זאת שתיקח את חופשת הלידה ואת האחריות על הטיפול בילדים.

קראו עוד:

"זו לא חופשת לידה, זה טירוף"

חופשת הלידה שהסעירה את יפן

האמהות שחזרו לעבודה יחד עם התינוק

יש כמובן סיבות טובות למה האישה צריכה את הזמן הזה. התאוששות מהלידה, ביסוס ההנקה אם היא מניקה והתרגלות למצב החדש ולחיים שהשתנו. גם רפואית ששת השבועות הראשונים מוגדרים כמשכב לידה. אבל מה קורה אחרי שישה השבועות הראשונים? מדוע כל כך מעט גברים בוחרים להחליף את האישה ולקחת חלק שוויוני בתקופה הזאת?

גם פה יש תשובות רבות - הרצון להניק, למשל, שמקשה על האישה לחזור לעבודה. אבל לא תמיד זה המקרה. לרוב הרעיון שהגבר ייקח חלק מחופשת הלידה בכלל לא עולה כהצעה. למה? פה הטיעונים הם כבר במישור הרגשי יותר - "נשים יודעות לטפל בילדים יותר טוב מגברים", "זה התפקיד של האישה", "גבר אמור לפרנס את המשפחה שלו". אבל מעל הכל זו פשוט נורמה. נורמה שקשה לערער עליה.

"גברים צריכים לקחת חלק למען שוויון הזדמנויות"(צילום: אלבום פרטי)

זה לא נורמלי עד שנעשה את זה נורמלי

לפני כמה שבועות מישהו העביר הודעה באחת מקבוצות הווטסאפ שאני נמצא בהן לגבי מועמדת, "מקצועית ויסודית, רווקה שמשקיעה שעות בעבודתה". בשורה אחת הוא הצליח להסביר בבירור למה צריך לשנות את המצב.

מעסיקים היום תוהים בינם לבין עצמם (כי בקול רם אסור) האם כדאי להעסיק אישה צעירה שסביר שתצא לחופשת לידה בטווח הזמן הקצר? האם עדיף להעסיק אישה מוכשרת שתיעלם לפחות לשלושה חודשים או גבר פחות מוכשר שיישאר? הרבה פעמים התשובה תהיה גבר.

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

יש גם עניין של ביצה ותרנגולת - הרבה זוגות לא מסוגלים כלכלית לאפשר לגבר לצאת לחופשת לידה ושהאישה תהיה המפרנסת העיקרית, בגלל שזה פחות משתלם. האישה מרוויחה פחות לעיתים קרובות (בין אם זה בשל פערי שכר שנובעים מבחירה בעיסוק או בין אם זה בשל פערי שכר בין המינים), ולכן כביכול יותר כדאי שהיא "תספוג" את הנזק הפוטנציאלי לקריירה שנגרם מעצירת ההתקדמות. שלא להעמיד את משרת הגבר או את ביצועיו בעבודה בסכנה ובכך לאבד חלק ניכר יותר מההכנסה.

את שוק העבודה אפשר וצריך לשנות. אם יותר ויותר גברים ייקחו חלק מחופשת הלידה, למעסיקים יהיה ברור שלהעסקה של גבר כמו של אישה, יש אותם השלכות ויתרונות. אין סיבה שלא נהפוך את האבן הזאת שנותרה אחת הסיבות המרכזיות לכך שב-2020 נשים עדיין מרוויחות פחות מגברים ורבות זונחות את שאיפותיהן המקצועיות.

אז אחים שלי, גברים שעומדים להפוך לאבות בפעם הראשונה או פעם נוספת, אם אנחנו רוצים הזדמנויות שוות באמת לנשים, האחיות והילדות שלנו - אנחנו חייבים לקחת חלק. גם אם זה על חשבוננו. גם אם זאת (עדיין) לא הנורמה. כי זה לא נורמלי עד שנעשה את זה נורמלי.

הכותב הוא סמנכ"ל תפעול ומכירות ואב לתאומות