המלחמה שעברה לדשא / תוכן גולשים

כמה סרטונים ביוטיוב מוצאים עם הכותרת "מסי הבא?" הרבה יותר משאני יכולה לספור. בזמן עבודת הגמר שלי בקורס האנליסטים מצאתי שחקן מעניין. לא הייתי קוראת לו "מסי הבא" (כנראה שגם לא הייתי קוראת ככה לאף שחקן אי פעם), אבל משהו עניין אותי ומשך אותי כמו עש לאור, כאילו באופן אינטואיטיבי ידעתי שיש הרבה יותר לסיפור. בסוף זו בכלל אגדה על קרב מלא בדם.

אחזור שנייה לשחקן: נראה שיש לו הכל. הוא נראה כמין העתק של אדן הזאר - טכניקה מדהימה משולבת עם יצירתיות גבוהה, אבל יש אבל, והוא אחד גדול. בשונה מהזאר, אדון ז'גרובה מקוסובו (21), המשחק בבאזל בהשאלה מגנק (לגדול בבלגיה זה כבר בונוס), הוא לא מקרה של שחקן שמפיל שחקנים מהרגליים. הוא יותר "תפיל או תיפול", ממש לא יציב בחלק התחתון של הגוף, וקבלת ההחלטות שלו צריכה "ליטוש" רציני, אם זה בכלל ניתן להשגה.

החגיגות של ג'אקה ושאקירי שעוררו סערה(צילום: EPA)

המאבק על תואר מסי הבא יהיה הרבה פחות קטלני מהמלחמה ממנה ז'גרובה ומשפחתו ברחו, בנוסף לאלפי אלבנים. האיבה התחילה לפני מאות שנים ולא נראה שתיגמר בקרוב. קוסובו נמצאת בדיוק בגבול הדרומי של סרביה, והשלטון הסרבי לא נתן לאוכלוסיה הנחות - הילדים גורשו מבתי הספר וההורים לא יכלו לעבוד במשרות ממשלתיות.

אחרי מלחמת האזרחים המחרידה ביוגוסלביה בשנות התשעים שהובילה להתפרקותה, המלחמה נמשכת בדרכי "שלום" והתלקחה שוב על הדשא. הרבה משפחות ברחו מקוסובו לשווייץ, וילדיהן הפכו לשחקני הנבחרת המקומית, אבל לבסוף בחרו לתת כבוד לצבע אחר. בלי טירונות, הם עלו לאצטדיון ברוסיה במהלך המונדיאל והחליטו להציג את הגאווה שנגזלה מהם. הם היו שחקני נבחרת שווייץ, אבל כשראו את סרביה מול העיניים, האש בערה בתוכם. המוטיבציה עזרה לרפא מעט את הפצעים. גרניט ג'אקה, שחקן ארסנל שנולד בשווייץ אך משפחתו מקוסובו, נתן את המכה הראשונה מתחת לחגורה מול הסרבים, כשהוא מסמן בידיו את הנשר האלבני. שער הניצחון בדקה ה-92 היה של ג'רדאן שאקירי מליברפול, שהרגיש כאילו ניצח במלחמה. עבורם זה היה שווה את הקנס שפיפ"א הטילה עליהם בגלל החגיגה הפוליטית.

וז'גרובה? הוא נולד רק כשהמלחמה נגמרה, אבל גם סבל ממנה כשעבר ממקום למקום. אבל אולי השוטטות נתנה לו מתנה גדולה - לגדול ולספוג כדורגל ממקומות שונים בצמיחתו ככדורגלן מוכשר. הוא טיפס ועבר במערכות הכדורגל של קוסובו ובלגיה, שם כבר הצליח להגיע לגנק שהשאילה אותו לבאזל, ומשחק לצד חברים עם רקע דומה, כמו האח של ג'אקה, טאולנט, שבחר לייצג את נבחרת אלבניה. אולי מהם הוא ילמד להילחם כשהוא מפיל ולא נופל. אני לא מאמינה בלנסות לנחש את העתיד. כנראה שהילד המוכשר לא יהיה מסי ולא הזאר הבא, אבל אני מאמינה שהוא ייתן את המכה הבאה בנבחרת קוסובו, ואולי גם איזה נוקאאוט, כזה שיגרום לאחרים לראות כמה אפשר ללמוד מכדורגלן שמלהיב את כולם עם הכדור.

רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.