שתף קטע נבחר
הוסף כתבה
הכי מטוקבקות
    הכי מטוקבקות

      אלוהי המסך / תוכן גולשים

      הדוקו "הריקוד האחרון" קיבל מעמד של תופעה. הניתוחים לאחר כל פרק, הצפייה בפרקים בודדים בשבוע והציפייה לפרקים נוספים, השיח של הימנעות מספוילרים, כשבתכלס הרוב יודעים איך זה נגמר, מציב אותו כאירוע הטלוויזיוני של התקופה. גם לכם יש מה להגיד? כתבו לנו טורים לכתובת: kick@ynet.co.il

      נתחיל מהסוף, מהשורה התחתונה: מייקל ג'ורדן הוא הגדול מכולם.

       

      מכירים את זה שכל דור אוהב להתרפק על העבר? מראדונה ופלה בשיא גדולתם לא נפלו ממסי ורונאלדו, פיט סמפראס התקרב לפדרר, בכלל, פעם היה פה כדורגל הם אומרים. בכדורסל אין את זה. יש את אלוהים וכל השאר. לא חושב שיש קונצנזוס יותר גדול ממייקל ג׳ורדן בספורט העולמי.

       

      מייקל ג'ורדן (צילום: GettyImages)
      אייר ג'ורדן(צילום: GettyImages)

       

      הסדרה "הריקוד האחרון", שתגיעה לסיומה בשבוע הבא, משגעת את אוהדי הספורט בימים אלה ולא רק בגלל תקופת הקורונה והצמא לתכנים איכותיים וחדשים. הסדרה התיעודית, שעוסקת בעונת האליפות האחרונה של שיקגו בולס ונותנת הצצה לחייו האישיים והספורטיביים של הספורטאי הגדול בהיסטוריה, מספקת את הסחורה בענק.

       

      בespn הגדילו והגדירו את הסדרה כאירוע event ולא כסדרה רגילה, ובצדק. הדוקו בנטפליקס הפך לנצפה ביותר בתולדת הרשת והוא כבר קיבל מעמד של "תופעה" שלא נופלת מעונה של ״משחקי הכס״. הניתוחים שלאחר כל פרק, הצפייה בפרקים בודדים בשבוע והציפייה לפרקים נוספים, אפילו שיח של הימנעות מ״ספוילרים״, שבתכלס הרוב יודעים איך זה נגמר, מציב אותו כאירוע הטלוויזיוני של התקופה.

       

      הטריילר הנהדר (בין הדקה), החל מהסאונד הנפלא ועד מי שמופיע בו, מספק ציטוטים נהדרים שמספרים את הסיפור בצורה די טובה.

       

      האופי

       "My mentality was to go out and win at any cost"

       

      אולי זה תמצית סיפור חייו של מייקל ג'ורדן. הרצון לנצח, בכל מחיר ולא משנה איזה אתגר עומד בדרכו. חלק גדול בסדרה עוסק באופיו של ג'ורדן, איזה חבר לקבוצה הוא היה, הכוחנות באימונים, הטראש טוק והזלזול בשחקנים צעירים (קוקוץ', סקוט בורל) יש שיגידו ובמידה רבה של צדק שג'ורדן היה ספורטאי ענק אבל בן אדם די קשה, מניאק אפילו. כל זה נבע מתכונה אחת שהייתה אצלו ושאותה כל ספורטאי צריך לטפח – ווינריות.

       

      בספורט תחרותי, במיוחד באמריקה, בסופו של דבר אתה נמדד על פי ההישגים הקבוצתיים שלך (טבעות על היד) או על פי ההישגים האישים (שחקן ההגנה, שחקן העונה וכו') – אם השגת את שניהם מה טוב.

       

      כדי להגיע להישגים האלו ג'ורדן הבין (לאחר הניסיונות הכושלים לנצח את ה"פיסטונס") שהוא צריך סביבו צוות מסייע ברמה הגבוהה ביותר וכדי להגיע לשם הוא דחף את חבריו לקצה. עצם האמירה שלו שהוא לעולם לא ביקש מחבריו לקבוצה משהו שהוא בעצמו לא עשה מראה שכלום לא היה אישי. לא משנה אם קוראים לך סקוטי פיפן או ג'ון פקסון, אתה צריך לבוא ולהיות הכי טוב שאתה יכול.

       

      העזרה

      "Whenever they speak Michael Jordan, they should speak Scottie Pippen"

       

      ג'ורדן היה חבר לקבוצה קשוח, מניאק כפי שנאמר, אבל הוא ידע להעריך עבודה קשה ויכולת. סביר להניח שבכל קבוצה אחרת סקוטי פיפן היה יכול להיות ה-שחקן והמנהיג, אבל לא בבולס של ג'ורדן. לוותר ככה ולהוריד מעצמך זה לא דבר קל, גם לא לפיפן שחבריו לקבוצה מספרים עליו שהיה חבר מושלם לקבוצה ושחקן שמשתף ומחבר את כל חלקי הפאזל. פיפן נלחם בזה גם בתקופתו של מייקל – הם הסתדרו באופן כמעט מושלם, אבל כשמייקל הודיע על פרישה וסקוטי הפך להיות המנהיג של הקבוצה – שם זה עלה לו טיפה לראש.

       

      הסירוב שלו לקבל את זה שהכדור האחרון לא יעבור דרכו, ובעקבות כך לא לצאת לפרקט לשניות האחרונות של המשחק, הוא אירוע שמעבר לזה שפגע בקבוצה, הוא האיר זרקור גדול ואיתו הערכה גדולה על איך שתפקד כמספר 2. אגו היה לו, ובכמויות, אבל גם סקוטי ידע שאם כבר להיות סגן, כדאי להיות הסגן של אלוהים.

       

      מייקל ג'ורדן וסקוטי פיפן (צילום: AP)
      מייקל ג'ורדן והסגן סקוטי פיפן(צילום: AP)

       

      הכישרון

       "Jordan is the most talented player in the NBA, by far"

       

      כל הישג, בכל ענף ספורט, הוא יריית פתיחה בדרך לקרב על ההגנה עליו. מג'יק ידע את זה, הוא הצליח לקחת אליפות פעמיים ברציפות .כדי להשיג 3 אליפויות רצופות צריך הרבה כוח עזר וכוח מנטלי וגם לא פחות חשוב – המון כישרון. בדיוק כמו לאו מסי, מייקל ג'ורדן קיבל מתנת אל. כישרון שנולדים איתו. כשמג'יק גונסון, אחד הגדולים בהיסטוריה, מפסיד בסדרה למי שאיים עליו באותן שנים ומוציא את המשפט הזה – שמחריג את ג'ורדן מכל שחקן אחר בליגה הטובה העולם, שם מבינים שמעבר לרצון לנצח, האימונים המפרכים והמנטליות החזקה, יש שם כישרון חריג, יוצא דופן.

       

      אף שחקן עדיין לא הגיע לשלמות המשחק אליו הגיע ג'ורדן, ולא נראה שזה הולך להשתנות בזמן הקרוב.

       

      האדריכל

       “We create an image that people wants to live up to”

       

      13 אליפויות, שתי אליפויות עם ניו יורק ניקס בתור שחקן, שש עם שיקגו בולס וחמש עם לוס אנג'לס לייקרס כמאמן. פיל ג'קסון הוא אחד המאמנים הגדולים בהיסטוריה של המשחק.

       

      בשביל להכיל בקבוצה אחת את הגדולה של ג'ורדן, הפגיעות של פיפן ואת דניס רודמן, שמספיק לראות את אחד הקטעים הטובים בסדרה (כרמן אלקטרה בהופעת אורח שמשאירה אבק לאובמה וג'סטין טימברלייק ביחד) כדי להבין את גודל השיגעון, צריך להיות באמת מיוחד, ופיל ג'קסון היה כזה.

       

      הוא ידע לנטרל את רעשי הרקע שהגיעו מג'רי קראוס ולגרום לשחקנים לעבוד קשה מאוד למרות שהם יודעים שכל התהילה הולכת לשחקן אחד. גם בהמשך הקריירה ג'קסון הוכיח שהקסם לא אבד לו והמשיך בחיבור המופלא עם שאק וקובי.

       

      כל שחקן שאף להיות מייקל ג'ורדן - Everybody Wants To Be Like Mike וכל ארגון שואף ליצור משהו שדומה לאותה קבוצת 'בולס', כי שחקנים ומאמנים אמנם זוכים באליפויות, אבל גם לארגונים יש חלק בזה.

       

      רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.

       

      לפנייה לכתב/ת
       תגובה חדשה
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      מומלצים