סוף מארס האחרון, רגע לפני שהמדינה הוכנסה לסגר הקורונה, הוזמנו כל החברים הטובים של איש העסקים עדי קייזמן (48) וזוגתו הדוגמנית אסתי גינזבורג (30) לביתם השכור בן חמש הקומות בשכונת צהלה שבתל־אביב, כדי להעביר עוד ערב שישי שגרתי של משפחה וחברים. היו שם מיכל ומיקי לסר מאימפריית הביצים, מעצבת האלפיון רז'ין ובעלה איש העסקים מושיק גנזי, קובי ולימור סקאל, זכייני הדיוטי פרי לשעבר, עומר דנקנר, הבן של נוחי, ורעייתו מעצבת האופנה לי גרבנאו, וגם מעצבת התכשיטים גיל זהר ובן זוגה.
כתבות נוספות למנויים:
אף אחד מהנוכחים באירוע לא הבין שזו ארוחת פרידה לפני שקייזמן, גינזבורג וילדיהם יעזבו את הארץ לטובת לוס־אנג'לס, שם מתעניין קייזמן ב"מיזמים חדשים בתחומי הנדל"ן". בינתיים הם שכרו בית מפואר בווסט הוליווד.
"הערב היה נינוח", מספר אדם שנכח בארוחת הפרידה. "לא ראינו שום דבר, שום סימן שיעיד שהם לקראת נסיעה. הילדים שיחקו רגיל, לא פלטו איזו מילה על טיסה. כנראה שהם בעצמם לא ידעו. אף אחד לא חשב שזו ארוחת פרידה, ולכן זה היה שוק כזה גדול בשביל כולנו. הייתה בהחלט פליאה שהם טסו באמצע הקורונה בלי להודיע, ועכשיו הכל נהיה 'פישי' ולא ברור. מאז אנחנו ניזונים מהרבה מידע שזורם. אנחנו מסתמסים איתם, והם משדרים עסקים כרגיל, אבל כאלה הם, זוג דיסקרטי שבדרך כלל לא מכניס אחרים לעניינים שלהם".
לקייזמן, שלדברי חבריו הוא היפוכונדר גמור, הייתה צריכה להיות כנראה סיבה טובה מאוד לשבור את הסגר ולצאת למדינה שבה התפרצות הקורונה רק החלה ועוד עם אישה ושני ילדים קטנים. "ברור שבסיפור הזה יש הרבה בשר אבל קשה להרחיב כרגע", אומר אחד החברים, הניזון משמועות שרצות בתקשורת ובין החברים.
בשכונת צהלה הרוחות סוערות מאז הבריחה. כבר לפני חצי שנה, לדברי תושבים בשכונה, אמר קייזמן לבעל הבית הפרסומאי מיקי בר כי המשפחה מתעתדת לטוס בקרוב לארצות הברית לכמה חודשים. לפי הערכות, הבית מושכר תמורת כארבעים אלף שקל בחודש. במארס האחרון קייזמן הודיע לבר סופית כי הם נוסעים וביקש לפטור אותו מתשלום עבור חודשיים עד גמר החוזה, וכן לשמור על כך בסוד. בר נעתר. "הכל נעשה במהירות״, אמר אחד התושבים. ״אנשים כאלו לא אורזים כלום. יש להם מישהו שעדי אומר לו תארוז הכל ותשלח לנו לחו"ל וכך היה". תושב אחר ציין כי "המצב הכלכלי של קייזמן כבר לא היה טוב. הדברים לא היו חלקים והוא התקשה מעט לשלם את שכר הדירה, אבל בסוף הוא שילם. לדעתי הוא בכלל לא ברח מישראל אלא מגרמניה".
הסבר אפשרי להחלטה ניתן היה לקבל לפני עשרה ימים, כשלבית המשפט המחוזי בתל־אביב הוגשה תביעה נגד קייזמן וחברות בבעלותו שדרכן פעל בשוק הנדל"ן בברלין. כתב התביעה, שהוגש בשמם של יורם וג'ייבי לוי, זוג שמתגורר בשנים האחרונות במדינת אורגון שבארה"ב, חושף דפוס התנהלות בעייתי לכאורה מצד קייזמן והחברות שלו מול לקוחות שרכשו מהן דירות להשקעה בבירת גרמניה. הטענות בתביעה מתאימות גם לאלו שנשמעו בתחקיר שביצע העיתונאי מתן חודורוב מחדשות 13 בשנה שעברה.
לפי התביעה, בני הזוג לוי רכשו באמצעות החברות של קייזמן ארבע דירות להשקעה בברלין - שתיים מתוכן עם שותפים - בעלות כוללת של 1.247 מיליון יורו. התובעים טוענים כי קייזמן והחברות שבבעלותו הפרו שורה ארוכה של התחייבויות שניתנו להם במעמד החתימה על החוזה, ובראשן ההתחייבות לשלם להם תשואה חודשית למשך שלוש שנים ממועד החתימה.
עוד נטען כי קייזמן והחברות שבבעלותו לא ניהלו את הדירות בפועל ועדיין גבו מבני הזוג "דמי ניהול שערורייתיים, מנוגדים להסכמים". כן נטען כי נגבו מהתובעים כספים בגין שיפוץ של אחת הדירות שנרכשו, אך לטענתם לכאורה לא בוצע בדירה כל שיפוץ.
טענה נוספת שעולה מכתב התביעה מדברת על הפרת התחייבות מצד קייזמן והחברות שבבעלותו לרשום את הדירות הנרכשות בלשכת הרישום בברלין על שמם של התובעים - דבר שלא בוצע במשך ארבע שנים לאחר חתימת ההסכמים. כן הפרו לכאורה הנתבעים את ההתחייבות הנוגעת ליכולת של התובעים לקחת משכנתה שתאפשר להם לשלם את יתרת התמורה על הדירות הנרכשות.
קייזמן מוצג בתביעה כמי שהתנהל בחוסר זהירות וברשלנות, וכמי שהציג את עצמו כבעל ניסיון ומומחה בביצוע פרויקטים בברלין והפקיר לחלוטין את ענייניהם של התובעים.
התובעים מציינים כי התנהלותו של קייזמן, שהיקפה וממדיה הוסתרו מהם, התגלתה במלוא עוצמתה כאשר נודע על כוונתו של קייזמן למכור את החזקותיו בחברות שלו בברלין למשקיע זר. עוד מציינים בתביעה את החלטתו של קייזמן יחד עם אסתי גינזבורג, לעזוב את ישראל לטובת מגורים בארה"ב על מנת "לבחון השקעות נדל"ן", דבר שהם מביעים עליו תמיהה נוכח התזמון של מגפת הקורונה.
התובעים טוענים כי יש בידיהם ידיעות שהצטברו לכדי חששות ממשיים שקייזמן למעשה מבריח נכסים וכי הוא עומד לקראת "אי־סולבנטיות". כלומר: אינו יכול לפרוע את חובותיו לנושים, לדבריהם. קייזמן סירב להגיב לטענות שבתביעה.
שניים מנפגעי קייזמן הם ע' ו־ח', בני זוג ישראלים מבוגרים, שיצאו לפנסיה: "חבר ילדות של בעלי הביא אותנו ממש חמש דקות אחרי שנחתנו פה", משחזרת ע', "כי רצינו להשקיע כסף ולקנות כמה נכסים בשביל הפנסיה, משהו קטן בשביל העתיד. הגענו למשרד של עדי בפרידריך שטראסה, קומה שישית, תחושה של וואו. ביטחון. מדברים איתך עברית, והוא איש מכירות. אדיב, עדין, יודע לדבר. מסביר לך שאת לא מבינה מה טוב בשבילך".
"הוא אומר קחו משכנתה, תשימו 20% הון עצמי, ואין בעיה - אני אסדר לכם על השאר משכנתה", מציין ח', "ואז חותמים לו על הרבה דירות, בלי לראות אף אחת מהן. מספרים לך סיפורים שהדייר לא נמצא ולא מוכן שיבואו. הוא אמר שנוכל להגיע ל־11 דירות. ראינו שזה לא עובד והתחלנו להוריד דירות. חיפשנו מקום לגור והוא הבטיח להוציא את הדיירת ולשפץ. שלוש שנים הוא החזיק אותנו עם דירה ריקה שבורה לגמרי, ורק אחרי שלחצנו הוא הכניס שיפוץ. נתקענו עם דירה מעל ליכולות שלנו ולכן גם לקחנו משכנתה, ובמשך שלוש שנים הוספנו כסף והסתבכנו כי הוא אמר לנו 'צ'יק צ'ק אני מסדר, באפריל אתם עוברים'".
"יש לו שיגעון גדלות", אומר ישראלי תושב ברלין, "אני לא חושב שהוא רמאי. הוא לא קם בבוקר ואומר אני הולך לרמות מישהו, או היום אגנוב כסף. אבל בשלב כלשהו אתה מבין שהוא מורח אותך, משהו בטון שלו משתנה ואתה מבין שזה בולשיט".
שרלטן, צ'ארמר, חלקלק, בחור שמשתמש בלוק שלו ואחד שגם אם הוא מאכזב אי־אפשר לכעוס עליו, כך מתארים אותו אנשים שמכירים את האיש ופועלו. עדי קייזמן נחת בברלין בשנת 2005, כ־16 שנים לאחר נפילת חומת ברלין, כשהנדל"ן בעיר עוד לא היה יקר מדי והעיר עצמה לא נחשבה לאטרקציה בעיני ישראלים. קייזמן היה אז עם רקע בתחום הנדל"ן, אך בעיקר במזרח אירופה, שנחשב לעולם אחר לגמרי בהשוואה למדינות מערביות.
לצורך הפעילות בברלין הקים קייזמן את חברת ADO (ראשי תיבות של עדי, דניאל ועפרה - על שמו, שם אשתו באותם ימים עפרה שטראוס, ובתם). שנה לאחר מכן הכניס קייזמן את שיכון ובינוי, אז בשליטת שרי אריסון, לחברה, והפעילות החלה לצבור תאוצה.
ב־2009 הסתבך קייזמן בפעילות בחברה אחרת שרכש, אסים, וכשמכר אותה כבר הייתה עם הערת "עסק חי", שמבשרת על ספקות בהמשך קיומה של החברה במתכונתה הנוכחית.
אז גם הגיעה המכה מצד שיכון ובינוי שהזיזה אותו הצידה והותירה אותו כבעל מניות מיעוט בחברה שהקים. לימים נמכרה ADO לחברת אדלר הגרמנית בכ־2.75 מיליארד שקל, אך קייזמן נשאר, כאמור, בחוץ.
"בעלי המניות לא סבלו אותו", מספר איש נדל"ן מקומי, "אבל עפרה (שטראוס, א"א) הצליחה להציל אותו כי הוא טפלון. זמן קצר אחר כך, הוא יצא מהנישואים עם שטראוס כאיש עשיר ואז התחילו החגיגות".
"מה שחשוב לעדי זה השואו. הנראות שלו", אומרת אשת עסקים שמכירה אותו שנים. "בנשים כמו במשרד. זה צועק למרחקים, אבל אנשים קונים את זה. כשהוא פתח את החברה שלו בברלין, הוא שם את המשרדים במקום הכי יקר בעיר, ברובע מיטה (Mitte). תמיד היה לו חשוב לעשות אירועים של שואו־אוף. למרות שאצל אנשי עסקים גרמנים זה בדיוק הפוך. אצלם העושר מוחבא, הם לא הולכים עם השם של המותג בחוץ. אבל עדי הגיע מישראל ומיד קנה בניין בברלין ועשה את המסיבות הכי־הכי עם פריס הילטון ובר רפאלי. וזה עזר. מי לא רוצה לקנות דירה מהגרוש של עפרה שטראוס שלימים הפך לבעלה של הדוגמנית הלוהטת, אסתי גינזבורג? לא משנה שבפנים הכל הרוס וריק מתוכן ומלא מניפולציות רגשיות".
המשרדים ששכר קייזמן עלו 20 אלף יורו בחודש, "שזה המון כסף במושגי ברלין", מתאר אדם הבקיא בפרטים. "שתי קומות, בערך 300 מ"ר. זה התחיל במשרד אחד בקומה השישית שבה ישבו חברת השיפוצים שלו, האדריכלים, הנהלת החשבונות ומחלקת הפיננסים. והשאר ישבו במיקום אחר. מאוחר יותר עדי החליט שכולם יישבו יחד, ונשכרה גם הקומה השנייה באותו בניין, שאליה הובילה מעלית פרטית, ובה ישבו כל אנשי חברת הניהול, המנכ"ל של כל הקבוצה בברלין, ושירות לקוחות, שזה שני עובדים, לא הרבה. על הקירות נתלו יצירות אמנות במאות אלפי יורו, ביניהן סוס בגודל אמיתי שגם נראה ממש אמיתי. כמובן שגם במשרד בתל־אביב נתלו יצירות במאות אלפי שקלים. מישהו פעם החזיק בידו איזה פסל ואמר לי: 'אם היית יודע כמה הדבר המכוער הזה עלה היית מת'".
וזה לא הדבר היחיד, לדברי אותו אדם, "היו תמונות של דוגמניות על הקירות, אבל לא של אסתי. אמנותיות כאלו. את אסתי לא עניין להיות מעורבת בשום צורה. מאז שהילד השני נולד היא גם הפסיקה את הביקורים בברלין, והוא היה בא לבד וישן בדירת פאר שהחברה שכרה עבורו. לעדי היה נורא חשוב השם, הקרדיט. נורא חשוב שיידעו ש'עדי מכר לי דירה ועשיתי עליה הרבה כסף'. ואנשים כן עשו אצלו רווחים יפים.
"עד 2016 זה הצליח. אבל בשנים האחרונות המחירים בברלין קפצו במקביל לכל מיני שינויים בחקיקה על זכויות הדיירים והלוואות למשקיעי חוץ, ופתאום המחירים עלו והתנאים שנתן לרוכשים כבר לא היו אטרקטיביים".
הרעיון העסקי הבסיסי של קייזמן דווקא עבד: לקנות בניינים שלמים בברלין, לחלק אותם לדירות ולמכור לישראלים שחיפשו אפיק השקעה מניב, ועל הדרך לגבות דמי ניהול שוטפים על כל אחד מהנכסים. לא רעיון מקורי אמנם, אבל קייזמן ידע את העבודה. "כאיש שיווק הוא אחד המדהימים שראיתי", מספרת עובדת לשעבר בחברה שלו. "הוא יכול לשכנע אותך לקנות הכל, הוא נחמד, קואופרטיבי ושרמנטי. הוא מעולם לא היה רשום כבעלים של הבניינים. תמיד חברות. עדי קייזמן לא מכר לאף אדם שום דבר. מי שחתם היה המנכ"ל של החברות של הבניינים והוא ישב בכלל באוסטריה".
אבל ההצלחה לא הייתה שלמה וככל שעבר הזמן, כך צפו הבעיות. "בגרמניה", מסביר לנו מתווך נדל"ן מקומי, "בניין הוא יחידה אחת ואת יכולה לחלק אותו ליחידות בעירייה אבל זה לוקח זמן, ורק אז את יכולה למכור את הדירה. עדי קייזמן קנה בניינים ומכר את הדירות עוד לפני החלוקה שלהן.
"זה לא דבר לא חוקי והרבה עושים את זה. מה שהיה בעייתי היה בהבטחות לרוכשים הישראלים: 'אני אשפץ לכם את הדירה', 'אני אעשה לכם גג', 'מכאן תהיה הכנסה' וכדומה, שהוא לא היה יכול לעמוד בהן.
"הלקוחות הראשונים היו מאוד מרוצים. הם קנו דירה וקיבלו תשואה שוטפת ממנה. הבעיה הייתה בשיטת הפירמידה שבה הוא עבד", מוסיף אותו מתווך. "בגרמניה, אם את משכירה דירה ריקה ולא משופצת, דייר שנכנס אליה יכול להישאר בה עד יום מותו. הוא מוגן לפי החוק. זה כמובן לא שווה למשכירים. אז מה עושים? רוכשים דירה, משפצים אותה, מרהטים ואז החוקים לגביה משתנים ואפשר להעלות את שכר הדירה ובדרך הזו להחליף גם את השוכרים. עדי שיפץ את הדירות הראשונות, אבל גילגל את הכסף, ולרוכשים האחרונים בשרשרת כבר לא נשאר כסף לשיפוץ ואז הם לא יכלו לבצע שינויים בהסכם השכירות בדירה. במקביל, כשהוא מכר, הוא הבטיח תשואה של בין 3% ל־5% לשלוש שנים על הדירות, גם על הריקות. אבל הוא לא הצליח להשכיר אותן, ואז החברה הייתה צריכה לשלם כסף לרוכשים. נגמר לו הכסף. המודל לא בנוי על לשלם הרבה כסף להרבה אנשים. במודל העסקי של עדי השוכרים היו אמורים לשלם את הכסף".
והיו עוד עניינים, למשל - להחתים רוכשים חסרי מודעות על חוזים, וטענות לחוזים כפולים, שונים במהותם.
"כשאנשים באו למשרדים", מספר מתווך ישראלי, "הם חתמו על חוזה בעברית, שם סוכם שהדירה תשופץ. באורח פלא הסעיף הזה נעלם בחוזה הגרמני, שהוא הקובע בגרמניה. וכך הרוכשים מצאו את עצמם תקועים עם הבטחה שלא שווה דבר במקום שבו קיימת הדירה, ופתאום אנשים מגלים שהם צריכים לשלם על מעלית בשביל הפנטהאוז בזמן שהם גרים בקומת קרקע".
"במקרה אחר", מספר אותו מתווך, "הגיעה אליו פנסיונרית שהתכוונה לחיות מהתשואה שהיא תקבל. בתחילה מכר לה קייזמן דירה במחיר הוגן ובמיקום מצוין. אלא שכנראה לאחר מספר חודשים הוא קיבל עליה הצעה טובה יותר, ואז הוא התקשר אליה, שיכנע אותה במתק שפתיים שהדירה לא טובה והוא יחליף לה אותה בדירה אחרת על חשבונו. בפועל, הוא נתן לה דירה ששווה פחות בלי להחזיר לה את ההפרש ואת הדירה היקרה יותר מכר ביותר כסף. הוא חזר על הפעולה הזו שלוש פעמים.
"אנשים לא רואים את הדירות האלו, אז מה הם מבינים מהארץ, בעיר כמו ברלין? את יכולה להגיד שיש יער או אגם בקרבת הנכס. הם יודעים אם יש? נוף לפארק אבל בית קברות. אומרים לך נשפץ, נוציא את הדייר ונשיג לך יותר כסף. אבל זה בלתי אפשרי. כי את לא מכירה את ברלין ואת האזורים והמושגים שלך הם ישראליים - 70 מ"ר בתל־אביב בהון כסף. אנשים גם מאמינים לו.
"הוא נראה ילד טוב, אין לו עבר פלילי, הוא היה נשוי לעפרה שטראוס ועכשיו לאסתי גינזבורג. במציאות אין לו אלוהים. אם נראה לו שייצא לו משהו ממישהו הוא גורם לו להרגיש מלך העולם ולמחרת, אם השיג את מבוקשו, הוא אפילו לא אומר לו שלום ברחוב. ככה הוא. קסם אישי עד הרגע שהוא לא צריך אותך".
הטענות נגד קייזמן הלכו והתרבו עם השנים. בפברואר אשתקד הוא נקלע לסערה כשתחקיר רחב היקף שפירסם היומון הגרמני "ברלינר צייטונג" חשף שיטות פעולה מפוקפקות, לטענתו, של חברת ניהול הנדל"ן ברלין אספייר, שבשליטת קייזמן. התחקיר העלה בין היתר את הטענות שהועלו גם כאן על מסירת מידע שגוי לרוכשים ישראלים לגבי שוק הנדל"ן הברלינאי, שבעקבותיו מצאו את עצמם חלק מהמשקיעים תקועים עם דיירים שמשלמים שכר דירה נמוך, ורחוק מאוד מהתשואה שהובטחה להם.
אך הבעיות לא נגמרו שם. בתחקיר נטען כי ברלין אספייר, באמצעות חברות־בנות, מפעילה לחץ על הדיירים להתפנות מהדירות במטרה להעלות את שכר הדירה (שמוגן כאמור על פי חוק). ההתנהלות הזו הוציאה שם רע לחברה בברלין, לפי העיתון.
המקרה הבולט ביותר שהוצג בתחקיר של היומון הגרמני הוא פינוי של מעון שיקומי לנשים מכורות לסמים. אחת מחברות־הבת של ברלין אספייר תבעה מבית המשפט את סיום החוזה של העמותה המפעילה את המעון ב־2013, לאחר שהחברה רכשה את הבניין כדי להפוך אותו לבניין דירות.
לפי התחקיר, שיטת הפעולה הזו אופיינית לחברה. היא מוצאת אמתלות משפטיות כדי לפנות את הדיירים המוגנים, בהנחה שהתמודדות מול חברה מבוססת בבית המשפט תרתיע אותם. בכמה מהעדויות החברה אף הציעה לדיירים לממן את הוצאות המעבר. חלק מהדיירים טוענים שמאז שהבניינים עברו לבעלותה של ברלין אספייר, רמת התחזוקה השוטפת שלהם הידרדרה.
במענה לפניית עיתון "כלכליסט" אחרי פרסום התחקיר, טען קייזמן כי ברלין אספייר כלל אינה נמצאת בבעלותו.
ברור אם כן איך זה שאחרי כמה שנים השם שלו בברלין נשרף, ולא רק בקהילת אנשי הנדל"ן אלא גם בבנקים. "רק ללקוחות שלו לא נותנים הלוואות לרכישת דירות", מספר איש עסקים מקומי. "היה מישהו שעבד אצלו, עובד מעולה, שהתראיין לעבודה חדשה ואמרו לו: 'אתה נהדר, הרזומה שלך נפלא, אבל אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שמישהו ששמו נקשר לשם של עדי יעבוד אצלנו בחברה'. במקביל דיירים תבעו אותו על זה שהוא לא מתקן נזילות או מפסיק חימום שזה לא חוקי פה. הוא לא שילם לספקים, אנשים לא רצו לעבוד עם החברה שלו. הוא בהחלט הוציא שם רע לישראלים".
ומעל הכל עמדה המצוקה הכספית. "הקופה נגמרה כי היו בזבוזים מטורפים", מספרת עובדת לשעבר. "הוא פשוט מגלומן ולא ניהל טוב את הכספים. הוא יכול היה להגיד למנהלת המשרד תביאי לי 20 אלף יורו לבזבוזים ולא מבין שזה כסף תפעולי, ולא קופה קטנה. להרבה מהעובדים היה רכב צמוד, המשרדים היו יפים, המשכורות יפות וההנהלה הבכירה השתוללה במשכורות שלא הצדיקו את ההכנסות. לעדי הייתה דירה יקרה בברלין שמומנה על ידי החברה.
"פתאום עדי ראה שאין בניינים חדשים למכור בברלין ולאט־לאט ההוצאות גדלו וההכנסות קטנו והוגשו תביעות", ממשיכה העובדת. "ובוקר אחד החברה, שנקראה אז ברלין אספייר, נסגרה והחליפו כתובת. עברו משרדים ופתחו חברה חדשה למרות שהעובדים היו אותם עובדים. כי לברלין אספייר הייתה תדמית שאף חברה לא רצתה לעבוד איתה. וזה לא עזר כי מהר מאוד הבינו שזה אותו מנכ"ל ואותם אנשים, רק עם שם אחר. היום עדי מכר את זה למישהו אחר וקוראים להם אורבן, ועדיין 50 איש אולי לא קיבלו שיפוץ".
מי שמגן על קייזמן הוא דניאל הרצוג, שהיה שותפו בחברת "קפיטל גרופ" עד שנת 2006: "לא דיברתי עם קיזמן הרבה זמן אבל אני בטוח שעדי לא ברח מהארץ. אני מאמין שהוא חש שמיצה את עצמו ובחר לעבור ללוס־אנג'לס לעשות עסקים".
הרצוג לא מתרשם מהדיווחים בתקשורת שלפיהם קייזמן נמלט מהארץ והשאיר מאחור חובות ולקוחות שנפגעו ממנו. "חשוב לשמוע את הגרסה של עדי ולא רכילות. גם תביעות משפטיות צריך להבין על מה הן. הרי הוא מכר אלפי דירות ומאוד ייתכן שבדירה כזו או אחרת נתגלו תקלות, נזילות או כל דבר אחר אבל זה בר טיפול".
למרות השנים שחלפו מאז נפרדו דרכיהם העסקיות אומר הרצוג: "קייזמן הוא לא אדם שיעשה משהו בזדון. אני לא בא לגונן עליו, אבל בוודאות הוא לא קרימינל באופיו. הוא הקים את החברה ואז את ADO שהיא הגדולה בברלין. הוא עשה דברים יפים אך ענף הנדל"ן נזיל מאוד. לא משנה מה יגידו, בסוף הולכים לחוזים והשאלה היא אם יש בכלל כאלה שתבעו ובכמה מדובר. קייזמן עזר להמון אנשים, הוא איש עם נשמה גדולה".
כעת מגיע הדבר לפתחו של בית המשפט, שם יידרש קייזמן לנקות את שמו הטוב מול התביעה, שעשויה להיות רק פתח לתביעות נוספות.
עדי קייזמן בתגובה: "החוזים הישראלים שנחתמו סיכמו את כל התנאים המסחריים. החוזים הגרמנים שנחתמו היו לצורך העברת הזכויות על שם הרוכשים בטאבו הגרמני. בבניינים שבהם הובטחו שיפוצים הם בוצעו כמעט במלואם. ייתכן שבחלק מהם מתוכננת עדיין להיבנות קומה נוספת ולכן יש פרויקטים שבהם טרם הסתיים השיפוץ. שופצו מאות רבות של דירות על ידי חברות שיפוץ חיצוניות שמעולם לא היו קשורות לחברה".
השתתף בהכנת הידיעה: מאיר תורג'מן
פורסם לראשונה: 08:41, 15.05.20
