שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    מתקהלות ולא נדבקות: ללמוד מהדבורים על הקורונה

    דבורים וחרקים חברתיים נוספים פיתחו בתהליכים אבולוציוניים שורת התנהגויות הידועות כ"חיסון חברתי", המקנות להם הגנה יעילה מפני מחלות מדבקות. פרופ' גיא בלוך, מומחה להתנהגות ואבולוציה של דבורים באוניברסיטה העברית, מסביר מה אפשר ללמוד מהדבורים - גם על הקורונה

    יום הדבורים הבינלאומי: חרקים חברתיים כגון נמלים, טרמיטים ודבורים חברתיות חיים לאורך זמן במקום צפוף אחד, ובאים במגע תדיר עם חבריהם לקן. דבורי דבש ודבורי בומבוס מווסתות את טמפרטורת הקן לכ-35 מעלות ושומרות על לחות יחסית של מעל 60%, תנאים שהופכים את הקן לגן עדן להתפתחות של פטריות, חיידקים, ווירוסים, ובעיקר לאפשרות קלה ומהירה להעברת פתוגנים מחרק נגוע לחבריו הבריאים בקן. בנוסף, מרבית, אם לא כל הפרטים בקן, הינם קרובי משפחה - כך שמערכת החיסון שלהם יחסית דומה. לכן, צפוי שפתוגן שמצליח להתגבר על מערכת החיסון של פרט אחד, יוכל להתגבר בהצלחה גם על מערכת החיסון של פרטים נוספים במושבה.

     

    דבורים (צילום: shutterstock)
    דבורים(צילום: shutterstock)

     

    אם כך כיצד מצליחים חרקים חברתיים, החיים במושבות המונות אלפי ואף מיליוני פרטים, לקיים מושבות בריאות ומתפקדות לאורך שנים, וכיצד מחלות לא גורמות לחיסולן של מושבות שלמות? פרופ' גיא בלוך, מומחה בעל שם עולמי להתנהגות ואבולוציה של דבורים מהמחלקה לאקולוגיה, אבולוציה והתנהגות באוניברסיטה העברית, מציע הסברים מדעיים לשאלה המרתקת הזאת, בעיקר לגבי עולמם של הדבורים.

     

    אחת ההשערות הראשונות הייתה שמערכת החיסון של החרקים החברתיים חזקה במיוחד ומאפשרת להם לשרוד בהצלחה בסביבה רווית פתוגנים. ריצוף הגנום של דבורת הדבש שהתפרסם ב-2006 בכתב העת היוקרתי Nature, סיפק הזדמנות לבחון השערה זו באופן מעמיק. להפתעת החוקרים נמצא שגנום הדבורה מקודד יחסית מעט גנים של מערכת החיסון בהשוואה לגנום הזבובון תסיסנית המחקר (בשם המדעיDrosophila melanogaster ). מאמרים נוספים שפענחו את רצף הגנום של חרקים חברתיים, כגון מינים נוספים של נמלים וטרמיטיים, תמכו בממצא זה וחיזקו את החידה לגבי עמידותם של חרקים חברתיים למחלות.

    דבורה אוספת אבקנים (צילום: shutterstock)
    דבורה אוספת אבקנים(צילום: shutterstock)

     

    זאת ועוד, מחקרים רבים מלמדים שבמהלך האבולוציה פיתחו חרקים אלה שורת התנהגויות היודעות בשם "חיסון חברתי" (Social immunity), המקנות להם הגנה יעילה כנגד מחלות וטפילים. קו ההגנה הראשון הוא שמירה משותפת על ניקיון והגיינת הקן. חרקים חברתיים מנקים בקפדנות את הקן ומשתמשים במגוון חומרי חיטוי לסניטציה. לדוגמה, דבורי דבש מלקטות שרף של צמחים שממנו הן יוצרות פרופוליס, שזכה לכינויים רבים: "דבק דבורים", "האנטיביוטיקה של הטבע" ועוד, אשר לו מגוון תכונות אנטי-מיקרוביאליות. למשל, אם עכבר פולש לכוורת ומת בתוכה, מכסות הדבורים את גופתו בפרופוליס על מנת למנוע הפצה של חיידקים ופטריות ממנו והלאה. גם נמלים מייצרות הפרשות בעלות תכונות חיטוי דומות ממגוון בלוטות ייחודיות בגופן. בני האדם מנצלים תכונה זאת ומשתמשים בפרופוליס כתמצית הנמכרת כיום בחנויות הפארם.

     

    "שמירה על בריאות המושבה דורשת יכולת הבחנה בין פרטים בריאים לחולים", קובע פרופ' בלוך. אנליזות כימיות מלמדות שהרכב החומרים על פני גופם של פרטים חולים במקרים רבים שונה מזה של בריאים, וחבריהם לקן מסוגלים להבחין בהבדלים אלה (חומרים אלה ידועים כ"פחממנים קוטיקולריים"). מאמר שהתפרסם לאחרונה ב-Science דיווח שדבורים מתות או גוססות משנות את ריחן מפני שכשהן בריאות ופעילות, חום הגוף שלהן גבוה (כ-35 מעלות), וקיים אידוי מוגבר של אותם "פחממנים קוטיקולריים", ואילו כשחום גופן יורד האידוי פוחת וריחן משתנה. השערה זאת נתמכה על ידי ניסוי שבו נמצא שחימום גופות דבורים מתות לטמפרטורת הקן מנע את הרחקתן מהקן. הטיפול בפרטים חולים כולל ניקוי הדדי והסרת טפילים או פתוגניים, וכן חיטוי של פרטים חולים בעזרת חומרים אנטימיקרוביאלים. אם לא ניתן לטפל בזחל, גולם, או בוגר חולה, הוא מושמד או מורחק מהמושבה.

    דבורים (צילום: shutterstock)
    דבורים(צילום: shutterstock)

       

    ארגון העבודה במושבות דבורי דבש הינו תלוי גיל. נמצא כי דבורים חולות מראות קצב התפתחות מואץ, ויוצאות לביצוע עבודת מחוץ לכוורת בגיל צעיר יותר בהשוואה לדבורים בריאות. התנהגות זאת מצמצמת את המגע שלהן עם זחלים וגלמים כמו גם עם דבורים אחרות. בנוסף, יש עדויות לכך שדבורי דבש ובומבוס חולות פועלות באופן אלטרואיסטי ונוטשות את המושבה. למרות שהתנהגות זאת מקטינה מאוד את סיכויי ההחלמה של הדבורה החולה, היא מצמצמת את התפתחות המחלה והפצתה, ובכך תורמת לשרידות המושבה. מפני שמות המלכה - או המלכה והמלך במושבות של טרמיטים - עלול להוביל לדעיכת המושבה כולה, זוכים פרטים אלה להגנה רבה יותר מפני מחלות.

     

    חשוב להדגיש שהחיסון החברתי פועל יד ביד עם הפעלת מערכת החיסון של כל פרט ופרט. מחקרים חדשים שהתפרסמו לאחרונה מראים שדבורים בכוורות חולות מעדיפות לבקר פרחים עם צוף בעל תכונות ריפוי, התנהגות הידועה בשם "ריפוי עצמי".

     

    מגוון ההתנהגויות המופלאות של חרקים חברתיים עוצב על ידי מיליוני שנות אבולוציה, ולכן מהווה אסטרטגיה מצלחת ביותר אשר ניתן ללמוד ממנה רבות על הדרכים להתמודדות עם מחלות מדבקות. מה אנחנו יכולים ללמוד מדרכיהן של הדבורים? פרופ' בלוך מסביר כי "למדנו שיש לצמצם מגע בין הפרטים ולבודד פרטים חולים. שנית, יש להקפיד על הגיינה וחיטוי של שטחים משותפים. שלישית, יש לספק הגנה מוגברת לפרטים מסוימים (בדבורים המלכה, בבני אדם - קשישים). רביעית, יש לחזק את מערכת החיסון של כל אחד ואחת מאתנו. אם נלמד מהדבורים והנמלים ומהחוכמה של תהליכים אבולוציוניים, אני מאמין שנצליח להתגבר יחד על המגפה הקשה שתוקפת את ארצנו ואת שאר העולם".

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים