שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    בן או בת? הילדים מחליטים בקייטנה מי הם

    בקייטנה בקליפורניה שאלו את הילדים באיזה מין הם רוצים שיפנו אליהם ובבתי הספר ביטלו את מבחני הכושר כדי למנוע אפליה ביחס לילדים שאינם מגדירים את עצמם כבנים או בנות. אריאל כהאן חושב שיש לנו מה ללמוד על רגישות יתר. טור אישי

    בשנה הראשונה לשהותנו בארה"ב הילדים למדו בבית ספר יהודי. לצד בית הספר היה בית כנסת קונסרבטיבי שהרב בו היה טרנסג'נדר. הרב לא לימד בבית הספר, אך היה נוכח באירועים. במשך שנה שלמה הילדים שלנו התווכחו ביניהם במה בדיוק מדובר - אם הוא בן או בת או גם וגם. הרב שמר על שמו מהתקופה בה היה אישה - בקי, וזה כמובן עוד יותר בלבל את הילדים. אנחנו לא התערבנו בדיונים שלהם.

     

    חלפו שלוש שנים, ובקיץ שעבר סיפרו לנו חברים ששלחו את ילדיהם לקייטנה יהודית בקליפורניה, שביום הראשון לקיטנה כל ילד נשאל על ידי המדריכים אם הוא רוצה שיפנו אליו בצורה של HE (בן), SHE (בת) או IT (לא מוגדר).

    בנים או בנות? (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    בנים או בנות?(צילום: shutterstock)

     

    חלוקה מגדרית בשיעורי ספורט

    לאחרונה הכריז מושל קליפורניה כי הוא פועל לעצירת מבחני הכושר הגופני בבתי ספר במדינה לפרק זמן של שלוש שנים. נכון להיום בתי הספר מחויבים לקיים מבדקי כושר לתלמידים. הבעיה היא שהסטנדרטים הנדרשים במבחנים אלו שונים בין בנים ובנות והם מתייחסים גם ל-BMI של התלמידים (אינדקס מסת גוף).

     

    לדעת רבים החלוקה לבנים ולבנות יוצרת אפליה ביחס לילדים שאינם מגדירים את עצמם כבנים או בנות. הרצון הוא למנוע מבוכה ובריונות ממי שאינו מגדיר את עצמו מבחינה מינית, לו יידרש לבצע את מבחני הכושר בסטדנרטים של בנים או של בנות דווקא.

     

    לטורים הקודמים:

    ההשפעה של אמזון על ילדים אמריקאים

    כך מלמדים ילדים בקליפורניה לדבר מול קהל

    הורות ישראלית בארה"ב - ההרגלים לא משתנים

     

    מובן שלא כולם מרוצים. מי שבאופן לא מפתיע הביע דאגה מהמיזם החדש, הוא מושל קליפורניה לשעבר, ארנולד שוורצנגר. שוורצנגר אמנם הודה שמדד ה-BMI לעתים מעוות את המציאות. הוא סיפר כי בהתחשב בגובהו ובמשקלו הוא היה צריך להיות מוגדר על פי מדד זה כאוביס (סובל מהשמנת יתר), עת זכה לראשונה בתואר מר עולם. אך שוורצנגר גם הדגיש כי שיעורי חינוך גופני צריכים להיות בראש סדר העדיפויות של מערכת החינוך ואסור לפגוע בהם.

     

    אין צורך לומר שקליפורניה רחוקה מלהיות שיקוף של ארה"ב, וברור שהשיח שמתקיים בקליפוריה לא דומה לשיח באלבמה, יוטה או טנסי. יש מדינות בארה"ב שנמצאות מרחק שנות אור מקליפורניה בנושאים הללו. יש מדינות בארה"ב שעדיין לא ביטלו את החוק האוסר על קיום יחסי מין לפני החתונה או שניאוף היא עדיין עבירה פלילית בהן, גם אם החוק לא נאכף. ובכל זאת, קליפורניה היא המדינה המאוכלסת ביותר והכלכלה הגדולה ביותר. קליפורניה היא הוליווד ויש לה השפעה גדולה על ארה"ב.

    משפחת כהאן (צילום: אלבום פרטי)
    לקליפורניה יש השפעה גדולה(צילום: אלבום פרטי)

    אפשר שקליפורניה הולכת רחוק מדי. יש הבדל בין נכונות לכבד החלטה של ילד לשנות את מינו ולהקל עליו את ההתמודדות בבית הספר, ובין קביעה מלאכותית שלא קיימת ברירת מחדל.

     

    השאלה שנשאלו ילדי הקייטנה, אם הם רוצים להיות He, She או It, אינה מניחה רק שלילדים יש זכות להחליט לאיזה מגדר הם שייכים, גם אם הם לא נולדו כאלה.

     שאלה זו גם יוצאת מנקודת הנחה שלא ניתן להגדיר ילד מבחינה מינית בטרם הוא יגדיר את עצמו באופן אקטיבי. נקודת המוצא לשאלה היא שגם מי שנולדה כילדה, אין להניח מראש שהיא רואה את עצמה ככזו, ויש לשאול אותה במפורש איך היא רוצה שיפנו אליה.

     

    לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

     

    ביטול מבחני הכושר הגופני בבתי הספר, אינו מהווה מענה נקודתי המתחשב בצרכי חלק מהתלמידים. גם לא בטוח שזה באמת מכבד את מה שהם, זו רק קביעה מלאכותית לפיה לא קיימת הפרדה מגדרית בכלל. אם יש מי שאינו מגדיר את עצמו מבחינה מינית, אז מעכשיו אף אחד לא יהיה מוגדר מבחינה מינית. יחד עם האמור, ואולי דווקא בגלל שאני חושב שזו טעות לבטל את מבחני הכושר.

     

    עדיף רגישות יתר

    הגישה האמריקאית הולידה, לפחות אצלי, שתי תובנות. התובנה האחת - שעדיף קצת יותר מאשר קצת פחות. כאשר מתעורר ספק איזו הגנה נדרשת לקבוצה באוכלוסיה שעלולה לסבול מאפליה, בריונות או שנאה, אז עדיף להעניק קצת יותר מהנדרש מאשר קצת פחות. יכול להיות שלקליפורניה יש "רגישות יתר" בנושאים הללו, אבל אני מעדיף את זה על פני "רגישות חסר". במיוחד הדברים נכונים כאשר מדובר בילדים.

     

    התובנה השניה נוגעת למבנה של מערכת החינוך. מערכת החינוך בישראל, מטבעה מגדירה ומסווגת את תלמידיה - יהודים, ערבים, בנים, בנות, דתיים, חרדים, חילוניים, אשכנזים, ספרדים וכו'. לכל תת קבוצה דגשים שונים ולעתים מערכת לימודים נפרדת. זה כנראה הכרח המציאות, אבל יש לכך מחיר - קיטוב, פחד מהאחר, סטריאוטיפים ולעתים גזענות. בישראל קשה להיות שונה.

     

    המערכת הציבורית האמריקאית היא הפוכה. מטבעה היא מטשטשת הגדרות. התפיסה היא שכאשר אתה נכנס לבית ספר זה לא משנה אם אתה מוסלמי, טרנסג'נדר, יהודי, או חייזר (לגבי האחרונים, בבתי ספר אמריקאים רבים – זה הרוב). כל התלמידים הם בדיוק אותו דבר וזה בדרך כלל לא מעניין מי אתה ומאיפה באת. זה לא תמיד עובד להם, לחלוטין לא. כידוע, מדובר במדינת מהגרים שלא חסרים בה חיכוכים בין גזעיים. אבל זו נקודת מוצא שאפשר ללמוד ממנה הרבה.

     

    הכותב הוא עורך דין, נשוי ואב לחמישה ילדים. המשפחה מתגוררת בקליפורניה באופן זמני

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    נותנים לילדים להגדיר את עצמם
    צילום: shutterstock
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים