עיתונאי, עד היום האחרון

"את מי אתה מסגיר לנו היום?" נהגו אנשי המשטרה לשאול את עיתונאי "ידיעות אחרונות" יחזקאל אדירם כאשר היה מתקשר אליהם באישון לילה. "המסגיר הלאומי", כינו אותו העבריינים כמו גם בכירי המשטרה. אתמול, בגיל 85, הוא הלך לעולמו לאחר התמודדות עם מחלה קשה.

אדירם היה מוותיקי העיתונאים ב"ידיעות אחרונות" ובישראל. עוד לפני שהתגייס לצה"ל, בהיותו בן 16 וחצי בלבד, החל לכתוב בעיתון. הוא התקבל לעבודה בדרך מאוד לא שגרתית. העיתון חיפש מתרגם מיידיש לעברית עבור אלי ויזל, הסופר היהודי ניצול השואה ולימים חתן פרס נובל לשלום. אדירם הציע עצמו לתפקיד המאתגר והתקבל.

הוא נולד בעיר פוניבז' שבליטא ב־1 בספטמבר 1936. סמוך לבר־המצווה שלו עלה יחזקאל לישראל וכעבור ארבע שנים הצטרף למערכת "ידיעות אחרונות", העיתון שבו כתב במשך 64 שנים, עד לפני פחות משלוש שנים.

"יחזקאל אהב את העיתון באופן בלתי רגיל. כל חייו הוא היה מה שקרוי בברנז'ה עיתונאי בדם, ורק לאחרונה, לרגל מלאת 80 שנה לעיתון, הוא כתב את הכתבה הגדולה האחרונה שלו", סיפרה אתמול אלמנתו שפרה. "נושא הכתבה היה 'אחד מהסיפורים הגדולים והמרגשים ביותר בקריירה הארוכה של יחזקאל, החיפושים אחרי הילד יוסל'ה שוכמכר'".

עם העבריין הרצל אביטן, שהסגיר את עצמו למשטרה באמצעות אדירם

אדירם חשף בראשית שנות ה־60 את פרשת חטיפת הילד החילוני יוסל'ה שוכמכר שהוברח מישראל אל חסידי סאטמר בניו־יורק על ידי משפחת סבו, כדי ללמוד שם בישיבה. הפרשה זכתה לסיקור עולמי לאחר שאדירם הגיע עד ראש הממשלה דאז דוד בן־גוריון ושיכנע אותו להפעיל את המוסד כדי לאתר את הילד החטוף. וכך אכן היה. אדירם ליווה את הפרשה עד שהילד אותר בברוקלין והוחזר להוריו בארץ.

יחזקאל אדירם שימש במשך עשרות שנים ככתב הפלילים והמשפט המיתולוגי בתל־אביב. הוא היה בעל חוש אבהי והתחבב עד מהרה על רבים מהעבריינים. הם בטחו בו וחלקם כינו אותו בחיבה "אבא יחזקאל". במשך השנים החלו יותר ויותר עבריינים נמלטים לחפש את קרבתו. הם ביקשו להיפגש איתו, לעיתים במקומות מסתור חשוכים, לספר לו את סיפורם האישי – ואז להסגיר את עצמם באמצעותו למשטרה.

ביניהם נמנה הרצל אביטן, אחד העבריינים המסוכנים בתולדות המדינה. הוא פגש את אדירם בדירה שבה הסתתר לאחר שנמלט מהכלא. רק לאחר שהעניק ל"ידיעות אחרונות" ראיון, כפי שנהגו עשרות עבריינים נוספים, הסגיר אביטן את עצמו באמצעות אדירם. כל זאת בעוד שהוא מתראיין נערך אחריו מצוד ענקי.

אדירם היה מסור עד אין קץ לעבודתו. באחד הימים, בעת שירות מילואים, הגיע למערכת בירושלים חמוש ובמדים. הוא ביקש לפנות בדחיפות את הטלפרינטר, ששימש אז להעברת כתבות למערכת הראשית בתל־אביב. "אתה במילואים, מה פתאום אתה רוצה להעביר כתבה?" שאלנו. הוא חייך וענה: "אני במילואים, אבל העבריינים לא".

הלווייתו של אדירם ז"ל, אתמול | צילום: שאול גולן

ב־2016 זכה אדירם בפרס מפעל חיים על עבודתו מטעם אגודת העיתונאים. "כל חיי המדינה ליוויתי את העיתונות הכתובה ונלחמתי על מעמדו של העיתונאי בפעילותי באגודת העיתונאים", אמר אז בהתרגשות. "תמיד איחלתי לעצמי שכל חיי אהיה עיתונאי, עד יומי האחרון ב'ידיעות אחרונות', שהיה לי תמיד בית. גם אחרי אלפי ידיעות – כל ידיעה חדשה שכתבתי ריגשה אותי מחדש. בכל פעם שנכנסתי לבניין העיתון התרגשתי והייתי גאה במקום עבודתי'".

אדירם ז"ל היה שנים רבות יו"ר ועד העיתונאים ב"ידיעות אחרונות" ויו"ר אגודת העיתונאים בתל־אביב. הוא השאיר אחריו אישה, שתי בנות, שני בנים ושבעה נכדים – וגם מורשת מפוארת של עבודה עיתונאית.

אתמול הוא הובא למנוחות בבית העלמין בחולון. בנו אריאל ספד לו: "אבא שלי, אהוב ליבי, המגדלור של חיי, הסגיר את נשמתו לבורא". בתו שירית אמרה: "ממך למדתי מה זאת נתינה". עורך "ידיעות אחרונות" נטע ליבנה ספד לו: "יחזקאל אדירם היה עיתונאי ולוחם. בימים בהם מדינה שלמה שאלה 'איפה יוסל'ה' יחזקאל לא רק סיקר את הפרשה אלא היה גם שותף פעיל בוועד להצלת הילד הנעדר. הוא נפגש עם ראש הממשלה בן־גוריון כדי לגייסו לעזרת המשפחה. בעקבות הפגישה הזו, סיפר יחזקאל, קרא 'הזקן' לראש המוסד איסר הראל והורה לו לפתוח בחיפושים – וכך אותר בסופו של דבר יוסל'ה שוכמכר בארה"ב, אצל חסידי סאטמר בברוקלין. הוא היה כתב משפטי וכתב פלילי מיתולוגי. דורות של כתבים ועורכים זכו לקרוא אותו וללמוד ממנו. יהי זכרו ברוך".