אי שם בשנות ה-20 שלי הייתי בקשר עם גבר שמאוד נמשכתי אליו. הוא היה חתיך הורס כזה, אחד שרק מהמבט שלו הייתי יכולה לגמור. "אני לא על גלולות", אמרתי לו באחת הפעמים. הוא לא רצה לשים קונדום, ואני בטיפשותי הסכמתי שיגמור בחוץ. כמה דקות מאוחר יותר הוא פתאום אמר: "אופס, גמרתי בפנים". כל כך כעסתי עליו, על חוסר האחריות ועל הזלזול בגוף שלי. רצתי לבית מרקחת לקנות את הגלולה של היום שאחרי, ומאותו הרגע לא רציתי לראות אותו שוב. כל המשיכה העזה שהייתה לי אליו ירדה בשנייה. באותו רגע גם הבנתי שמשיכה מינית היא שברירית להפליא, לעיתים ממש תלויה על בלימה.
עוד כתבות יחסים למנויים:
  • התגרשה מפצוע קשה: "תמיד יהיו איתי רגשות אשם"
  • התחתנתי בגיל 16 - יש לכם בעיה עם זה?
  • "משתלם לשחק אותה קשה להשגה"
הודיה הייתה במערכת יחסים של יזיזות שנמשכה כמעט שש שנים. "אהבתי ונמשכתי אליו בטירוף עד שביום אחד התפכחתי, והרגש והמשיכה שהיו לי נעלמו כלא היו", היא מספרת. "הבנתי שהוא מגיע אליי נטו לסקס, ולא משקיע בשיחות ובתקשורת יותר. אבל הסקס האחרון שהיה לנו היה הקש ששבר את הכול".
מה קרה באותו הלילה?
"אחרי שהוא גמר, הוא נשכב מרוחק ממני ואני זוכרת שממש הרגשתי כמו חפץ, ולא הסכמתי להרגיש כך יותר. אמרתי לו שאני לא מסוגלת להכיל את הקור הזה. שתביני שעד לאותו הרגע, גם כשכבר הייתי נפרדת ממנו, תמיד חזרתי אליו. לא הפסקתי לחשוב עליו והייתי בטוחה שהוא בעלי לעתיד. רק ההבנה של מה אני שווה באמת הביאה אותי למצב שהצלחתי להשתחרר ממנו. באותו לילה ירד לי ממנו משמעותית. הבנתי שאני לא מקבצת נדבות של אהבה, ושמגיעה לי אהבה אמיתית, מישהו שישוויץ בי ויתגאה בי כבת הזוג שלו, והוא לא היה כזה".
5 צפייה בגלריה
''אמרתי לו שאני לא מסוגלת להכיל את הקור הזה'' (אילוסטרציה)
''אמרתי לו שאני לא מסוגלת להכיל את הקור הזה'' (אילוסטרציה)
''אמרתי לו שאני לא מסוגלת להכיל את הקור הזה'' (אילוסטרציה)
(צילום: shutterstock)
רותם (חלק מהשמות בכתבה שונו כדי לשמור על פרטיות המרואיינים) החלה לצאת עם האקס שלה כשהיא הייתה בת 17 והוא היה בן 20 כמעט, קצין בצבא. "כמובן שבתור תיכוניסטית הדרגות, הסטטוס והמראה שלו קסמו לי, וכך גם חוש ההומור שלו וטוב ליבו. היינו יחד למעלה מחמש שנים. רוב הזמן היינו מתראים פעם בשבוע-שבועיים, אבל שמרנו על קשר אינטנסיבי בהודעות ושיחות טלפון. היו בינינו הבנה ואהבה מדהימה, תמכנו האחד בשנייה, וכשנה לאחר השחרור עברנו לגור ביחד", היא מספרת.
"עבדתי אז לפחות עשר שעות ביום, וכשחזרתי הביתה המשכתי בעבודות הבית. הוא בזמן הזה היה סטודנט. הוריו מימנו את הלימודים, המגורים, הרכב ואפילו נתנו לו דמי כיס. למרות המעטפת הוא נכשל בכמה קורסים, לפעמים הוא לא היה מתעורר בכלל ללימודים. עם הזמן קלטתי איך ההתנהגות המפונקת והילדותית שלו ממש מורידה לי את רמת המשיכה אליו, עד כדי כך שהוא אפילו הרגיש את זה בעצמו ושאל אותי מה קרה, ומדוע הפסקתי להימשך אליו.
"כמובן שהייתי צעירה ולא ידעתי להסביר מה הבעיה. רק בדיעבד הבנתי שמה שהפריע לי הוא שאני הייתי מסוגלת לעבוד הרבה שעות, להמשיך לנקות, לכבס ולבשל בבית, בעוד שהוא, כשהיו לו כל התנאים להצלחה, הצליח להיכשל. התאכזבתי שזה לא הגבר שהכרתי. מגבר אסרטיבי ונחוש הוא התגלה כטינאייג'ר מפונק".
כשחברתה הטובה של רוני התחתנה, אירע אירוע שטלטל את הזוגיות שלה מן הקצה אל הקצה: "כל כך רציתי שנרקוד ביחד, אבל הוא רק רצה שאשאר לשבת לידו בשולחן. כעסתי. זו הייתה החתונה הראשונה של החבורה שלנו, ורציתי לשמוח ולרקוד עם כולם. בגללו הרגשתי כמו בשבעה, להבדיל אלפי הבדלות", היא משתפת.
"כשחזרנו הביתה רציתי שנדבר על כך, אבל ברגע שהתחלתי להסביר לו מה הפריע לי הוא אמר שאין לו כוח והלך לישון. חשבתי שהוא עובד עליי ותיכף יחזור. לא האמנתי שהוא יכול לנטוש באמצע ויכוח, אבל הוא לא חזר.
5 צפייה בגלריה
משיכה מינית לא תמיד נמשכת לנצח
משיכה מינית לא תמיד נמשכת לנצח
משיכה מינית לא תמיד נמשכת לנצח
(צילום: shutterstock)
"כשראיתי אותו במיטה, זה שבר אותי. הרגשתי שהוא ברח ממני כשאני כועסת. בדיעבד הבנתי שמאז המשיכה שלי אליו ירדה משמעותית. היום ברור לי שאם אני לא מרגישה שהגבר שלי מספיק נוכח ואיתן כדי לקבל אותי רגשית, לא אוכל להתמסר אליו גופנית".
אצל נעמה האכזבה הופיעה אחרי שנתיים של זוגיות: "הייתה לי דלקת בנרתיק ושיתפתי אותו אך הוא לא הביע אמפתיה, ובמקום זאת היה עסוק בהאשמות. מאז המשיכה המינית שלי אליו נעלמה כלא הייתה. נפגעתי מאוד מהתגובה שלו, וזה גרם לי לריחוק רגשי. מבחורה שכל היום רצתה לעשות איתו אהבה, הפכתי למישהי שזה לא מזיז לה בכלל", היא משתפת בצער.
אריאל, בן 38, מספר על בחורה שהוא יצא איתה במשך חודשיים, ואירוע יחיד שקרה גרם לו באחת לפרק את החבילה. "הייתה בינינו תשוקה בוערת, ומאוד חיבבתי אותה. באחד מסופי השבוע הצעתי שנעביר ערב ביתי, והיא אמרה שהיא בעניין. בדיעבד התברר לי שידיד שלה קנה לה כרטיס למסיבה, והיא יצאה איתו. כעסתי. הרגשתי שהיא שיקרה ומכרה אותי בשביל כרטיס עלוב למסיבה זולה, ומיד איבדתי כל רצון להיות איתה בקשר".
נטע, בת 22, משתפת שאחרי ארבעה חודשים של קשר לוהט, תובנה שנחתה עליה הביאה להתקררות. "פתאום שמתי לב שהוא לא מנסה להכיר אותי, לא ניהלנו שיחות עמוקות, ובסופי שבוע הוא מעדיף לשבת עם חברים במקום לצאת איתי. הרגשתי שהוא לא מאה אחוז איתי בקשר, וההתנהלות הזו הורידה את כל המשיכה העזה שהייתה לי אליו. יותר מזה – ממש התחלתי להרגיש שהוא דוחה אותי פיזית. לא יכולתי להתנשק ולהיות לידו הרבה זמן, והריח שלו, שכל כך אהבתי לפני כן, הגעיל אותי לגמרי".
תמר גרוס כספי, פסיכולוגית קלינית, מסבירה שתשוקה היא עמדה רגשית, ובתור שכזו היא באמת מאוד חמקמקה. "בדומה לכל רגש שעולה בצורה מפתיעה, גם תשוקה יכולה לרדת בצורה מפתיעה", היא אומרת.
5 צפייה בגלריה
 מימין לשמאל: זיווה גולן, תמר גרוס כספי, רוני שוחט פשדצקי
 מימין לשמאל: זיווה גולן, תמר גרוס כספי, רוני שוחט פשדצקי
מימין לשמאל: זיווה גולן, תמר גרוס כספי, רוני שוחט פשדצקי
(צילומים: מאיה לגוטין, פרטי )
למה זה קורה?
"ירידה דרמטית בתשוקה יכולה להתרחש מכל מיני גורמים, ביניהם מקרה שמעורר אצלנו חוויות עבר לא נעימות או סיטואציה שמתנגשת עם העמדה הפנימית שלנו לגבי איך יחסים צריכים להיראות. גם קונפליקט שמעורר חרדה מאוד גבוהה מאינטימיות וקרבה יכול להוריד באחת את המשיכה שלנו. צריך לזכור שתשוקה זקוקה לתנאים כדי להישאר, ובתור שכזו היא מתנגשת עם חרדה גבוהה ואי-נוחות".
גרוס-כספי מדגישה שאובדן המשיכה תלוי גם באופי הקשר ובטיב מערכת היחסים: "במערכת יחסים מבוססת אפשר להכיל רגשות אמביוולנטיים ולזכור שאנו עדיין נמשכים זה לזו, לעומת מערכת יחסים שהיא בתחילתה או יותר מעורערת", היא מסבירה. "צריך גם לזכור שישנם מקרים שבהם אובדן המשיכה שמתרחש הוא לטובה. למשל בתחילת קשר, אם נחשפים להתייחסות לא מכבדת שפחות מתאימה לעולם הערכים שלנו, הירידה במשיכה שנחוש תגיע ממקום הישרדותי והיא טבעית. ואם מדובר בקשר מתמשך שמאופיין ברמה של תסכול, זה אך מתבקש שהתסכול המתמשך יכבה את התשוקה. סוף-סוף, יש התאמה בין מידת המשיכה (או חוסר המשיכה) למציאות".
גרוס-כספי מזכירה שאינטימיות היא לא דבר מובן מאליו שקל להיכנס אליו. "אצל אנשים שהמשיכה שלהם יורדת מאוד בקלות או לעיתים תכופות, זה עשוי להעיד על קונפליקט פנימי. כלומר, שלצד הרצון בקשר קיימים אולי גם חוסר רצון להיות בקשר, חששות או פחד מהתמזגות", היא אומרת. "לבסוף צריך לזכור שמשיכה מושפעת מאלמנטים נוספים בקשר, והרבה פעמים מדובר באובדן משיכה רגעי בתוך מערכת יחסים שגורם לנו לרצות להתרחק. לא צריך להיבהל מזה, ואפשר לתת לגל העכור לחלוף".
5 צפייה בגלריה
''אפשר לתת לגל העכור לחלוף''
''אפשר לתת לגל העכור לחלוף''
''אפשר לתת לגל העכור לחלוף''
(צילום: shutterstock)
ד"ר רוני שוחט-פשדצקי, פסיכולוגית קלינית וחוקרת זוגיות במרכז גונדה לחקר המוח באוניברסיטת בר אילן, מסבירה שמבחינה אבולוציונית, התשוקה המינית היא דרך לשמר את המוטיבציה של בני האדם לרבייה, כך שדחפים מיניים אינם קשורים בהכרח להיקשרות רגשית. עם זאת, מחקרי הדמיה מוחית מראים כי על אף שתשוקה ואהבה מקושרות עם דפוסים מוחיים שונים ומובחנים, ישנם אזורים מסוימים במוח שמופעלים בזמן משיכה מינית כמו גם בזמן אהבה רומנטית.
"ירידה במשיכה נובעת גם ממה שאנו מפרשים כמאיים או מסוכן. לאמיגדלה במערכת הלימבית שבמוח ישנם תפקידים של ויסות המערכת ההורמונלית, עיבוד רגשי ולמידה, ויכולת לזהות אטרקטיביות של גירוי מסוים בתוך ההקשר שבו הוא נמצא. בנוסף, היא מעורבת בתגובה רגשית לסכנה. כשהיא מזהה איום היא מפעילה מנגנון של 'הילחם או ברח'. באופן דומה, כשמתרחשת סיטואציה שמרגישה כמו איום על העצמי או על הזוגיות, זה עשוי להפעיל את האזורים הללו במוח ולהפחית את רמת האטרקטיביות של בן הזוג.
"עוד נמצא שכשאנשים מאוהבים צופים בתמונות של אהוביהם, הפעילות באזור האמיגדלה פוחתת. ניתן לשער, אם כן, שפעילות מוגברת באמיגדלה, שמאותתת על סכנה ופחד, עלולה להפחית משיכה מינית כל עוד בן הזוג נתפס כגירוי המאיים", מסבירה ד"ר שוחט-פשדצקי, ומוסיפה שחשוב לסייג את האמור, היות שמדובר במחקרים מורכבים ובסיטואציות רגשיות שקשה לבחון מחוץ למעבדה.
מה עם פגיעה באמון למשל?
"פגיעה באמון עשויה להביא להפחתה בהפרשה של ההורמונים המשפיעים ברמה הפיזיולוגית על רמת העוררות המינית, כמו האוקסיטוצין למשל, שנקרא גם 'הורמון האהבה'. אגב, ירידה במשיכה המינית תלויה גם באישיות של האדם. ישנם טיפוסים יותר אימפולסיביים, שנעים בקצוות שבין משיכה עוצמתית לאובדן מוחלט של המשיכה, בעוד שאצל אחרים ירידה במשיכה לא נחווית כמאורע דרמטי. גם אופי הפגיעה משחק כאן תפקיד, כמו גם השלב שבו נמצאת מערכת היחסים. ככלל, מערכת יחסים בתחילתה פחות יציבה ותשוקה משחקת בה תפקיד יותר מרכזי. לכן, ירידה בתשוקה עשויה להביא להכחדה של הקשר.
"לבסוף, ישנה חשיבות לדפוס ההיקשרות של האדם", אומרת ד"ר שוחט-פשדצקי. "דפוס ההיקשרות מעוצב כבר מרגע הינקות, כאשר איכות האינטראקציה עם הדמויות המטפלות הראשוניות משפיעה על היכולת שלנו ליצור קשרים עמוקים. אדם שהוא בעל דפוס היקשרות חרדתי אולי ירצה מאוד להיות בקשר, אבל בו-זמנית הוא גם יחשוש מנטישה. כאשר אדם כזה חווה פגיעה באמון, הדבר עשוי לעורר אצלו ירידה במשיכה והתרחקות, או לחילופין רצון לייצר יותר מיניות מתוך מוטיבציה להשאיר את בן הזוג ולייצר קרבה מחודשת.
"להבדיל, אנשים בעלי דפוס היקשרות נמנע הם אנשים הנוטים לריחוק רגשי ולהסתמכות על עצמם, והם ירגישו פחות בנוח עם קירבה וייטו להפריד בין הסקס לבין הרגש. כשאדם כזה מרגיש צמצום של המרחב שלו ו/או תגובתיות יתר מצד בן הזוג, רמת המשיכה שלו כלפי אותו אדם עלולה לרדת", היא מסכמת.
זיוה גולן, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מסבירה שתשוקה מינית מורכבת לא רק מעוררות פיזית, אלא גם מהיכולת לתת ביטוי לצרכים שלנו. "תשוקה מינית פוחתת כשלאורך זמן אנו מבטלים את הצרכים שלנו ולא נותנים להם ביטוי אותנטי, אם מתוך חרדה להיחשף ולהידחות על ידי בן או בת הזוג, ואם מתוך התנסות שבה שביטאנו צורך מסוים והוא לא התקבל על ידי הצד השני", היא מסבירה.
"בשלבים הראשונים של הקשר הזוגי יש התרגשות והשתקפות חיובית האחד בעיני האחר. אנו נעזרים במבט של בן הזוג כדי לקבל תחושת ערך עצמי גבוה, ומרגיעים את החרדה שבכניסה ליחסים אינטימיים, שכוללים חשיפה וחשש מדחייה. בשלב זה של תחילת היחסים יש ממד של ביטול הביטוי העצמי, שכן אנו עסוקים בקריאת הצרכים של האחר ובסיפוקם כדי לשמור על הקרבה ועל הביטחון בקשר", מסבירה גולן.
5 צפייה בגלריה
''תשוקה מינית פוחתת כשלאורך זמן אנחנו מבטלים את הצרכים שלנו''
''תשוקה מינית פוחתת כשלאורך זמן אנחנו מבטלים את הצרכים שלנו''
''תשוקה מינית פוחתת כשלאורך זמן אנחנו מבטלים את הצרכים שלנו''
(צילום: shutterstock)
"בהמשך, כאשר מתעוררים הצרכים האחרים שלנו, שלהם לא נתנו ביטוי עד כה, אנו עלולים לחוות דחייה וכאב כתוצאה מסירוב האחר להיענות לנו. החוויה הזו, שבה אנו מרגישים שהצד השני לא רואה אותנו, לא קשוב לצרכינו ולא מכיל אותנו, היא חוויה קשה, שמגבירה את החרדה ומביאה לריחוק ולניכור.
"באופן דומה, חוויה שבה צד בקשר נדרש לכבות את רצונותיו עלולה להביא להימנעות מקרבה ולכיבוי התשוקה. לאורך זמן, בני זוג אינם יכולים לבטל את הצרכים שלהם. התוצאה תהיה משבר זוגי או התפתחות של ניכור בשל הרמוניה מזויפת".
אז מה הפתרון?
"אם נכבה את הצרכים כדי לשמור על סוג של הרמוניה וביטחון, נכבה את התשוקה. מצד שני, לא צריך לפרק את הקשר מכיוון שהוא חדל לספק את הצרכים. הפתרון הוא להיות באינטימיות, להעז להתגבר על החרדה ולבטא את הצרכים שלנו גם בלי לדעת אם האחר יקבל אותם. לא מפני שהוא לא רואה אותי, דוחה אותי או לא נמשך אליי, אלא מפני שיש לו רצונות וצרכים אחרים", מסבירה רוזן.
"זו היכולת להגיד, למשל, שהמין שלנו לא מספיק טוב לי, ולדעת שלבן הזוג לא יהיה פשוט לשמוע את זה. כאן אני נדרשת ליכולת לאזן את עצמי מול התגובה של בן הזוג ולנהל על זה שיח. מתוך שיח כזה הזוגיות תתפתח למקום מספק יותר", היא מבטיחה.
פורסם לראשונה: 08:15, 12.06.20