מה אמר שגריר האמירויות בעברית מדוברת
המאמר של יוסף אל-עוטייבה נכתב בשפה דיפלומטית. בין השורות הייתה אזהרה מנומסת של אחד הכוחות האסטרטגיים החשובים במזרח התיכון
יוסף אל-עוטייבה(צילום: AP)
במאמר על השלכות הסיפוח שפרסם כאן שגריר איחוד האמירויות בוושינגטון, יוסף אל-עוטייבה, הוא מנה רק כמה פירות של ההתקרבות עם ישראל. הוא השמיט את אלפי התיירים ישראלים שביקרו במדינתו בזכות העלמת העין שלה מהדרכון הזר שהונפק בתל אביב, את מאות היוזמות העסקיות שמתקיימות ברגע זה בין שתי המדינות, את עשרות המשלחות הישראליות הרשמיות שהגיעו לתחרויות וכנסים באמירויות, כ-2,000 תושבים יהודים שחיים באבו דאבי ודובאי, תרגיל שנתי משותף של חילות האוויר בחסות אמריקנית ומיליונים שעל פי פרסומים זרים עוברים לתעשייה הביטחונית הישראלית.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
הנתונים הללו נותנים מושג קלוש על עולם היחסים העשיר המתקיים כיום בין ישראל לבין איחוד האמירויות, ובכל מקרה הרווח הגדול של ישראל הוא לאו דווקא ביחסים הישירים הללו, אלא בהיקפי השפעתה של איחוד האמירויות באזור, ובהיבטים שאותם קשה יותר לכמת.
1. השפעה פוליטית. איחוד האמירויות הערביות נחשבת לאחת המדינות החזקות במזרח התיכון. יכולות השפעתה מחוץ לגבולותיה הופכים אותה למוקד אזורי חשוב. מדיניות החוץ שלה, גם בסוגיית היחסים עם ישראל, מקרינה על סביבתה ומעניקה מעין תעודת הכשר למדינות אחרות בעולם הערבי להתקרב לישראל.
לכן מסביר עוטייבה בשפה דיפלומטית עדינה שלא רק שהיחסים הקיימים בין ישראל לפלסטינים או לאיחוד האמירויות ידרדרו לאחר הסיפוח: מדינות ערביות נוספות ימאנו לפתח קשרים עם ישראל כחלק ממגמה רחבה יותר. יכולתה של ישראל לשפר את מעמדה ולהרחיב את יחסיה עם העולם הערבי תיפגע באופן חמור.
2. השפעה ביטחונית ואידאולוגית. איחוד האמירויות משתייכת לצד האידיאולוגי ה"נכון" עבור ישראל כשהיא נאבקת בקיצוניות דתית ובטרור, ולכך השלכות ביטחוניות מרחיקות לכת. כחלק מתפיסת העולם שלה, איחוד האמירויות היא מהבולטות בלחימה בתימן נגד שלוחות איראניות וכעת ניצבת לצד הכוחות החילוניים של חפתאר במאבקם נגד ממשלת ההסכמה הלאומית הנתמכת על ידי האחים המוסלמים, קטאר וטורקיה. היא בחרה לנתק את יחסיה עם קטאר בגלל תמיכתה באחים המוסלמים והטון הקיצוני בערוצי אל-ג'זירה, שכוון לא רק נגד ישראל אלא גם נגדה.
כמו שישראל נלחמת בפומבי את המלחמה של האמירויות נגד ההתגרענות האיראנית, כך איחוד האמירויות נלחמת את המלחמה של ישראל נגד כוחות רדיקליים בשיח הפנימי של העולם הערבי. ישראל תאבד משאב חשוב זה של ברית אידאולוגית שאיננה כתובה, ותסכן בכך את איכות התיאומים הביטחוניים בין המדינות.
3. השפעה תרבותית. בניגוד לערב הסעודית ולקטאר, הנחשבות למדינות מתפתחות במסגרת דתית נוקשה, איחוד האמירויות היא מדינה מתפתחת במסגרת יחסית ליברלית. הלך הרוח הסובלני מאפשר פולחן דת לתושבים הזרים במדינה. הנשים האמירתיות רשאיות לנהוג מרגע הקמת המדינה והן משמשות מנהלות בכירות, שרות בממשלה ונציגות במועצה הפדרטיבית. רבות מהן אף הקימו חברות בעצמן.
וכן, התיירים והתושבים הזרים במדינה גם נהנים ממידה רבה של פלורליזם תרבותי בכל הקשור להתנהגות ולבוש. ישראל כנראה עדיין איננה מבינה את פוטנציאל השפעתה על יציבות המזרח התיכון באמצעות חיזוק גורמים מתונים שכאלה.
עוטייבה הגדיר את הסיפוח כפרובוקציה בסדר גודל אחר ומנה את מה שישראל יכולה להפסיד מהמהלך. הדוגמאות שלו כללו בעיקר את הפן הבין-דתי ביחסים, אך האיום הדרמטי יותר נשקף מההשפעות הרחבות של מדינתו על סביבתה. אם הידרדרות היחסים עם הפלסטינים כתוצאה מסיפוח איננה חזקה מספיק להשפיע על דעת הקהל הישראלית, אז אולי המגה-השלכות הללו על המזרח התיכון יחדדו את קלפי ניהול הסיכונים של מקבלי ההחלטות.
קשה להעריך עד כמה חזקה תהיה טריקת הדלת של העולם הערבי לישראל אם תבצע את הסיפוח, אך על ישראל להבין את התמונה הרחבה של הסיכונים העומדים בפתחה.
ד"ר מורן זגה היא עמיתת מדיניות ב"מיתווים" - המכון הישראלי למדיניות חוץ-אזורית, וכן עמיתת מחקר בקתדרת חייקין לגיאואסטרטגיה באוניברסיטת חיפה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
ד"ר מורן זגה
מומלצים
