"אוכיח שאני חף מפשע"
לאורך 27 שנות מאסרו התעקש סולימאן אל־עביד שהוא אינו מי שרצח ואנס את הנערה חנית קיקוס ז"ל • אתמול – בגיל 71 – לאחר שריצה את העונש במלואו הוא שב לבית משפחתו ברהט והתקבל בחגיגות ובזיקוקים • "כולם יודעים שאני לא אשם", אמר, ובני משפחתו הבטיחו: "אנחנו יוצאים למלחמה על חפותו" • דולי, אמה של חנית קיקוס: "הוא השתחרר, ואני, מי יחזיר לי את חנית?"
אתמול בשעה 10:22 נפתחה דלת הפלדה בכלא מעשיהו וסולימאן אל־עביד עשה בצעדים איטיים את דרכו החוצה, אל החופש, אחרי 27 שנים.
אל־עביד בן ה־71, שהורשע ברצח ובאונס הנערה חנית קיקוס (17) ז"ל, גזר על עצמו שתיקה ברגעי החופש הראשונים שלו. "הכל בסדר", השיב בקצרה למבול השאלות שהומטר עליו.
אל־עביד, תושב רהט, עבד כנהג טרקטור באתר האשפה "דודאים" שבין אופקים לבאר־שבע. קיקוס יצאה ב־10 ביוני 1993 מבית הוריה באופקים, בדרכה ליום הולדת של חברה בבאר־שבע. היא נעלמה באותו ערב, ואל־עביד נעצר שמונה ימים לאחר היעלמה בחשד שרצח אותה.
מראשית חקירתו הכחיש אל־עביד, שאובחן כבעל פיגור שכלי קל, כל מעורבות ברצח. גם לאחר שהודה באוזני מדובב שהוכנס לתאו, חזר בו בהמשך.
למרות זאת הורשע אל־עביד ברצח ובאונס קיקוס, שגופתה נמצאה באתר בנייה רק לאחר כשנתיים, ונידון למאסר עולם שנקצב בהמשך ל־33 שנים.
לאורך שנות מאסרו המשיך אל־עביד לטעון שהודה ושיחזר פשע שמעולם לא ביצע, שהוא אינו הרוצח ושהרוצח האמיתי מסתובב חופשי. בקשתו של אל־עביד למשפט חוזר נדחתה, אך ב־2009 קיצר נשיא המדינה דאז, שמעון פרס, את עונשו ל־27 שנות מאסר.
אתמול, בבית אימו ברהט, התקבל אל־עביד בחגיגות ובזיקוקים. בני המשפחה הנרגשים, ובהם האם בת היותר מ־90, המתינו לו משעות הבוקר המוקדמות, ואימו פרצה בבכי למראהו. "מאתמול לא ישנתי", סיפרה אחותו, עלייה א־סאנע. "הוא דיבר עם אמא בטלפון ואני הייתי פה אצלה, ומאז אני ערה ומחכה לו. אני לא מאמינה שהוא עשה משהו".
עלא, בנו של אל־עביד, היה בן 14 כשאביו נכנס לכלא. "זו התרגשות גדולה עבורי להגיע ליום הזה שאבא שלי משתחרר. לקבל את אבא שלי בחזרה. אני מבין את משפחת קיקוס, אבל אבא שלי לא אשם ואני מקווה בשבילם שיגיעו לאמת", אמר אתמול.
וחיד א־סאנע, אחיינו של אל־עביד, אמר: "עכשיו אנחנו מתחילים מסע חדש של הוכחות. הדוד שלי ישב כמעט 27 שנים מלאות ללא שום טובה, לא מטעם המשטרה, לא מטעם הפרקליטות - והדברים יתבהרו. עכשיו הוא יספר את הסיפור האמיתי שלו. יש דברים שהוא פחד לספר אותם כשהוא היה בכלא, אבל עכשיו כשהוא בחוץ ומשוחרר הוא יספר אותם והסרט יתחיל מחדש. לא נוותר, נילחם על חפותו, המערכה עכשיו התחילה. אנחנו רוצים שהאמת תצא לאור. תמיד האמנו וחיזקנו אותו שיאמין בחפותו ושלא ייכנע לפיתויים. במשך כל הזמן הזה אמרו לו שאם יודה הוא ישתחרר מוקדם ויקבל הטבות אבל הוא לא רצה להודות במשהו שלא עשה. זה האליבי הכי חזק, שאדם מוכן להישאר עוד שנים רבות בכלא כדי להגן על חפותו. זאת האמת".
אל־עביד עצמו לא דיבר הרבה, אבל הבהיר: "כולם יודעים שאני חף מפשע, ועוד אוכיח את זה".
בדירתם בראשון־לציון עבר אתמול יום קשה על דולי ורפי קיקוס, הוריה של חנית. "עבורי זה יום קשה. האיש הזה, שכרגע הוא הרוצח ולא משנה מה אומרים עליו, אחרי 27 שנים השתחרר והלך הביתה. ואני, מי יחזיר לי את חנית?", שאלה בכאב האם. "אותי כרגע לא מעניין אם סולימאן אשם או לא אשם, אני רק יודעת דבר אחד בטוח - שהבת שלי נרצחה באכזריות ושמאז אין טעם לחיינו. רק אלוהים למעלה יודע את האמת, ואני מאמינה שאלוהים יעניש את הרוצח האמיתי של חנית שלנו, זה מה שאני יודעת בוודאות".
