yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: יונתן בלום
    7 ימים • 01.07.2020
    חבילת שי
    היא מאמינה שהעדפה מתקנת פוגעת רק בנשים ושפערי שכר הם בלון שצריך לפוצץ. חושבת שארגוני הנשים עושים יותר נזק מתועלת ושהגיע הזמן לדבר על תלונות שווא. להילה שי–וזאן מכחול לבן יש תפיסה אחרת של שוויון בין המינים ולא אכפת לה את מי היא תעצבן בדרך. רגע אחרי שנכנסה לכנסת בסערה, היא מסבירה למה הצביעה נגד בדיקת פרשת הצוללות, מספרת על מודל הגירושים הנדיר שלה, ומבהירה: אני הכי פמיניסטית שיש
    חן ארצי סרור | צילום: יונתן בלום

    ההופעה הראשונה של הילה שי־וזאן כחברת מפלגת חוסן לישראל - לימים כחול לבן - אי אז בתחילת 2019, לא באה לכולם בטוב. זה היה ביום השקת המפלגה, והנאום שלה, לפני עלייתו לבמה של היו"ר בני גנץ, הביא רבים לחשוב שהיא עתידה לקבל מקום גבוה ברשימה המתגבשת. הטלפונים לא איחרו להגיע. "אלו היו כל מיני נציגות משדולת הנשים שהתקשרו למנהלי הקמפיין והזהירו אותם שאם אשובץ במקום ריאלי ברשימה הם יכריזו על המפלגה החדשה מלחמת חורמה", מספרת חברת הכנסת הטרייה, שהתברגה בסוף במקום ה־39 ברשימת כחול לבן המשולבת. "זה הרתיח אותי שנשים יוצאות נגד נשים רק כי הפמיניזם שלי שונה. זה מזעזע" (תגובת השדולה בתיבה נפרדת).

     

    ובעוד האדם הממוצע עשוי לתהות למה אישה אלמונית יחסית זוכה לאיום כל כך מפורש, שי־וזאן יודעת היטב שעבור פעילות פמיניסטיות רבות, היא כמו סדין אדום. "כי יש לי שליחות", היא מסבירה. "להפוך את השיח המגדרי לנורמלי. נשים הן לא קורבנות, העולם לא גברי ואין דבר כזה תקרת זכוכית. זה מושג לא רלוונטי. נשים הן שוות בין שווים וככה צריך להתייחס אליהן. היום השיח השולט הוא רדיקלי, זה באופנה לדבר על נשים כקורבנות. אני לא שורפת חזיות, מבחינתי אלו נשים שצועקות אכלו לי, שתו לי, מגיע לי, ושם נמצאת היום השיחה הפמיניסטית. את זה באתי לשנות. זה אתגר ענק, אבל אני אוהבת אתגרים".

     

    עבור פמיניסטית כמוני השיחה עם שי־וזאן בעיקר מעצבנת, אבל לעיתים גם מעוררת מחשבה. פערי שכר? העדפה מתקנת? מהפכת מי־טו? שי־וזאן מקפידה לשחוט כל אחת מהפרות הקדושות האלו, ולא מעניין אותה שהיא בתחתית הרשימה או שנכנסה לכנסת רק בחסדו של החוק הנורווגי.

     

    אז אולי האיום הצליח? באמת לא שובצת במקום ריאלי, לכאורה.

     

     

    "זה לא קשור. בנו את הרשימה לפי מוכרות ויכולות. אין לי תלונות".

     

    ברצינות? כחול לבן נראית כמו אוטובוס מהדרין. הגברים מקדימה, הנשים מאחורה. מפלגה של גנרלים.

     

    "אם הייתה אישה שהייתה יוזמת היא הייתה בקוקפיט. לא הסתכלו אם יש נשים או אין נשים במקומות הראשונים, וככה צריך. אני לא רוצה שום הנדוס מגדרי ברשימה. אנשים צריכים להימדד על פי היכולות שלהם ועל פי הכישרון שלהם. ההיכרות הקודמת בין ראשי המפלגה היא זו שקידמה אותם למקומות הראשונים. אם הייתה אישה חזקה כמו ציפי לבני או איילת שקד או שלי יחימוביץ’ הן היו שם. גם בפרס ישראל אני לא סופרת כמה נשים יש על הבמה. אני נגד העדפה מתקנת, כי זו אפליה. יש תחומים שבהם יש רוב נשי - בתחום המשפט, בבנקים. זה קרה בזכות עצמן, כי הן היו הכי טובות. אף אחד לא עשה להן הנחה. פעם נשים נאבקו על זכות ההצבעה או הזכות למנוע היריון, היום אנחנו לא שם".

     

    × × ×

     

    היא בת 40, חדה מאוד, ונראה שהיא נהנית מזה שהיא לא תואמת את הציפיות של אלה ששומעים אותה. אולי אפילו נהנית להרגיז. "מי־טו התחילה כתנועה חשובה שהעלתה לשיח הציבורי את נושא ההטרדות המיניות", היא אומרת על אחת התנועות החברתיות המשמעותיות ביותר של השנים האחרונות, "הבעיה היא כשהופכים את מי־טו לנושא מגדרי".

     

    את צוחקת עליי. פגיעה מינית זה לא עניין מגדרי?

     

    "לא. למה היו רק עדויות של נשים בתקשורת? עד גיל 13 אחוזי הפגיעה בגברים ובנשים הם שווים. גם אחר כך גברים נפגעים אבל לא שמעו את הקול שלהם. ההפיכה של מי־טו למאבק נשי הייתה טעות. זה פגע במאבק".

     

    ההפיכה של מי־טו למאבק נשי הייתה טעות. הפגנה פמיניסטית נגד פגיעה מינית | צילום: דנה קופל
    ההפיכה של מי־טו למאבק נשי הייתה טעות. הפגנה פמיניסטית נגד פגיעה מינית | צילום: דנה קופל

     

    את מודעת לזה שגברים הם מי שפוגעים ברוב הקורבנות, גברים ונשים כאחד?

     

    "כן. זו תופעה איומה שחייבים למגר אבל במיצוב הציבורי נוצר עליהום על כל גבר. כל גבר הוא אנס בפוטנציה וכל אישה היא קורבן. בעיניי זה רע לחברה הישראלית. מה אנחנו משדרים לילדים שלנו? שצריך להיזהר או שכל גבר הוא אנס? שהבת שלי תחשוש מכל אדם ברחוב? גברים הם לא מין מסוכן, זה הבנים שלנו והבעלים שלנו. לא אויבים. היום גברים נזהרים הרבה יותר, אבל התופעה כתופעה לא הייתה צריכה להיות מגדרית בשביל לקבל קונצנזוס. בסופו של דבר זה קמפיין חשוב שהעלה למודעות את הבעיה אבל הוא הלך צעד אחד רחוק מדי".

     

    עברת פעם הטרדה מינית?

     

    שי־וזאן לא ממהרת להרחיב. "זה עניין של הגדרה. כל אישה בשלב כזה או אחר עברה הטרדה מינית. לא כולן יתארו את זה ככה, לפעמים רק בדיעבד מבינים את זה והזכות שלנו להגן על עצמנו ועל גופנו היא בסיסית".

     

     

    היא מקפידה להתלבש בצבעים עזים ולעמוד על עקבים, ומצהירה שהיא נמנעת במכוון מללבוש שחור - אולי כקריצה לקולגה, ח"כ מרב מיכאלי, האנטיתזה שלה בכנסת. וכן, מבחינתה גם מותר להגיד שהיא יפה.

     

    "אישה היא אישה. היא המין היפה. זה בסדר להיראות טוב ולהתלבש טוב בלי להרגיש אובייקט מיני ובלי כלום", היא אומרת. "כשמחמיאים לי אני מוחמאת. הפחד שלי זה שגברים כבר לא יודעים מה מותר להם להגיד ומה לא. מהי מחמאה לגיטימית ומה לא. אני רוצה שמרקם היחסים הנורמלי יתקיים. מי־טו מגיעה בגלים, אבל ברור שגברים מפחדים. גם הנושא של תלונות שווא קיים וצריך לחקור ולהעניש כל מי שמעלילה, כמו כל עבירה פלילית אחרת. הייתי בשוק לגלות לפני כמה שנים שארגוני נשים חברו יחד למנוע את הדיון בנושא בוועדה בכנסת. הרגשתי שיש השתקה, מניעת דיון. בואו נבדוק אם זה באמת שולי או לא. אבל אף אחד בכלל לא בודק את זה".

     

    אישה היא אישה,היא המין היפה. שי־וזאן נואמת בהשקת מפלגת חוסן לישראל | צילום: טל שחר
    אישה היא אישה,היא המין היפה. שי־וזאן נואמת בהשקת מפלגת חוסן לישראל | צילום: טל שחר

     

    למה לדבר על תלונות שווא, כשאחת התופעות האיומות ביותר בתחום המגדרי היא רצח נשים? בממשלה הקודמת התקציב לטיפול בנושא לא עבר בסוף.

     

    "אלימות במשפחה זו תופעה קשה ביותר שאכן מופנית כלפי נשים. מאוד חשוב להחמיר את הענישה באופן ניכר ולהגדיל את התמיכה והטיפול במרכזים לגברים לצד התמיכה במקלטים. הייתי במקלטי נשים והם אלו שאמרו שחייבים להקים מרכזי שיקום לגברים. חוץ מזה צריך לאבחן את המאפיינים התרבותיים והמגזריים של התופעה. בסופו של דבר אם נסתכל בקונטקסט, מתוך כלל הנרצחות 80 אחוז הן על כבוד המשפחה. צריך למקד את הטיפול. כשאני יודעת לאפיין את המאפיינים התרבותיים אני אצליח לטפל בזה. בפועל זה לא קורה, אולי כי אם יאפיינו את זה כבעיה במגזר הערבי או האתיופי, הממסד יתייחס לזה פחות ברצינות".

     

     

    כי זה חוצה מגזרים ומעמדות. תשאלי את המשפחה של מיכל סלה ומאיה ווישניאק. אפשר לומר שרצח נשים זה פשוט הצד הקיצוני והאלים של העולם הפטריארכלי.

     

    "אני ממש לא בשיחה הרדיקלית הזו. אני בטוחה שרוב האנשים רואים באלימות נגד נשים תופעה שולית...", היא נעצרת לרגע. מתלבטת, ואומרת: "לא שולית, אני לא רוצה לצאת מההקשר. אבל אלימות היא תופעה שאינה מתארת את כלל החברה. היא מתארת חלק בה שצריך לטפל בו ביד קשה. זו בדיוק הבעיה שלי עם מי־טו, ההכללה של כל אישה כקורבן וכל גבר כאנס בפוטנציה. צריך להסית את הדיון למקום יותר שפוי".

     

    כבר כעת עמדותיה של שי־וזאן לגבי היחסים בין הצדדים לאחר גירושים כבר לא אמורות להפתיע. היא מתנגדת לחזקת הגיל הרך, שהופכת אמהות למשמורניות של ילדים קטנים אוטומטית במקרים של אי־הסכמה, ולחוקי המזונות. "לצערי בחוק יש אפליה נגד גברים", היא מצהירה נחרצות. "בכל מדינה מתוקנת בעולם המערבי לא קיימת חזקת הגיל הרך. אין סיבה שעד גיל שש ילד ילך אוטומטית לאמא. ככה זה עובד היום. גם המזונות צריכים להתקיים לפי מבחן הכנסה ולפי זמני שהות. לשמחתי יש פה התקדמות של בתי המשפט".

     

    דווקא במקרה הזה, לשי־וזאן הייתה הזדמנות להוכיח לעצמה אם היא עומדת בעקרונות שהיא מטיפה להם. לפני תשעה חודשים נפרדה מבן זוגה ואבי ארבעת ילדיה, והדיונים התיאורטיים נתקלו בקיר המציאות. "החלטנו להיפרד כחברים טובים. הכל 50־50. אין מזונות", היא אומרת. המודל במשפחת שי־וזאן בהחלט חדשני ונדיר. הילדים גרים כל השבוע בבית הפרטי שבו גדלו במודיעין, וההורים מתחלפים על פי ימי המשמורת, שמחולקים באופן שוויוני. ההורה הלא־משמורן גר בימים הללו בדירה שכורה - שגם אותה הם חולקים.

     

     

    "לכל אחד יש חדר שינה משלו עם מפתח. אנחנו בעצם מחזיקים שני בתים. יש לנו חשבון משותף שאליו אנחנו מעבירים את אותו סכום להוצאות על הבית של הילדים והדירה שמשמשת את שנינו. בסוף כל מה שראינו לנגד עינינו זו טובת הילדים, הגרוש שלי לא פחות אבא טוב ממני. כשאני מגיעה לדירה השנייה, אם חסר קולה זירו אני אומרת לו. צריך לדעת לתקשר וזו רמת אמון מאוד גבוהה שלצערי לא קיימת אצל הרבה זוגות. היו נקודות שבהן זה יכול היה להפוך לכדור שלג, אבל לא נתנו לזה לקרות".

     

    מה יקרה כשיהיה לאחד מכם בן או בת זוג? תמשיכו לחלוק דירה?

     

    "הפתרון שלנו הוא לא פתרון לטווח רחוק. הוא משרת את ההיבט הכלכלי ואת טובת הילדים. אם יכולנו היינו מחזיקים שלושה בתים, אבל זה לא ריאלי. אנחנו בדיאלוג מלא, אנחנו חברים. שלושה ימים לפני שהודענו לילדים על הפרידה עוד הלכנו לסרט".

     

    זה סיפור מאוד אופטימי ונדיר. זוגות גרושים בדרך כלל רוצים להרוג אחד את השני, בטח לא לחלוק דירת שותפים.

     

    "המצב הכלכלי היום במעמד הביניים מחייב אותנו לפתרונות חדשים, אחרים. כרגע זוגות נמצאים בהתשה הדדית, מוציאים מאות אלפי שקלים על עורכי דין וכל אחד רוצה לרוקן את השני. צריך לחשוב מחוץ לקופסה, להביא פתרונות יצירתיים. יש רגע שצריך לקבל החלטה אם לעשות את זה בטוב ואז אנחנו נחסוך המון כסף וכאבי לב ונקבל ילדים בריאים. זה נכון שזה תלוי בשני הצדדים ולצערי לפעמים צד אחד יכול להרוס את הכל".

     

    × × ×

     

    רגע מכונן עבור שי־וזאן שחידד לה היטב את עמדותיה וסימן לה את הדרך, הגיע דווקא בזכות אותה מרב מיכאלי. זה היה בסוף הבחירות האחרונות לנשיאות ארה"ב ב־2016, כשהילארי קלינטון הפסידה לדונלד טראמפ. "(מיכאלי) אמרה שהילארי הפסידה בגלל שבסופו של דבר זה עולם גברי שנשלט על ידי גברים ולא משנה מה הילארי תעשה, היא אישה, ויש מעלינו תקרת בטון. הסתכלתי ואמרתי לעצמי: אין מצב. היא לא הפסידה כי היא התמקדה במדינות הלא־נכונות? כי היא מתחברת לאילי הון? מאיפה הקטע הזה של לברוח לטיעון המגדרי? נשים בורחות לשם כל הזמן. ככה הן מרגישות טוב עם עצמן".

     

    רגע מכונן. מיכאלי | צילום: גבריאל בהרליה
    רגע מכונן. מיכאלי | צילום: גבריאל בהרליה

     

    הסוגיה הזו כל כך הסעירה אותה, שב־2017, אחרי שנים בתקשורת ובמרכז השלטון המקומי, הקימה את עמותת ‘שווים שונים’, ששמה לה למטרה "לשנות את השיח המגדרי ולקיים שוויון אמיתי, לא על ידי אפליה מתקנת וחוקים חד־צדדיים". זה גם הטיקט שאיתו הגיעה לפוליטיקה. אחד היעדים שהציבה לעצמה בכנסת הנוכחית הוא להפוך את הפעילות החברתית שלה לחקיקה: להעלות את גיל הפרישה לנשים, לבטל את חזקת הגיל הרך ולשנות את חוק המזונות.

     

    "הייתה לי שיחה עם יאיר לפיד פעם על חוסר השוויון בין גברים לנשים והוא אמר לי: 'את צודקת, פעם נשים סבלו. בשנות ה־70 הפלו נשים, והיום אנחנו 180 מעלות בצד השני. לא נורא. שגברים יסבלו קצת'", היא אומרת. "אמרתי לו שמבחינתי אף אחד לא צריך לסבול. המטוטלת באמת זזה, היום לנשים יש יותר כוח, בוודאי. בחלק גדול מהבתים נשים מנהלות את הבית כולל המרכיב הכלכלי. לנשים יש יתרון מובהק בחקיקה. עדיין קיים מושג כמו ‘משרת אם’ במקום משרת הורה. היום מדינת ישראל מקבעת כל אחד באזור הנוחות שלו - נשים כמטפלות וגברים כמפרנסים. פלסטרים בדמות נקודות מס או חזקת הגיל הרך זה לא פתרון. רוב החוקים שמעניקים לנשים העדפה מתקנת בעצם פוגעים בהן".

     

    איך אפשר להגיד את זה כשאין כמעט מנכ"ליות במשרדי הממשלה, כשנשים מרוויחות פחות ונמצאות פחות בעמדות מפתח?

     

    "העדפה במכרזים למשל פוגעת בנשים, כי לפעמים מורידים להן בכוונה את הדירוג בשביל שבכוונה לא ייתנו לחוק להכריע. במקום לדבר עם נשים על עוד הטבה בגידול הילדים, בואו נחזק אותן בבחירת מקצוע משמעותי. אני רוצה למקד את קידום הנשים בדברים הנכונים - שיעזו ללכת לתחומים חדשים. מדברים איתנו על הפרשי שכר של 30־35 אחוז. צריך לפוצץ את הבלון הזה. אם נוריד שעות נוספות, תוספת שכר, תוספת השכלה, תוספת סיכון - הגענו לפער של שישה עד 13 אחוז. גם עם זה אסור לנו להשלים, אבל מה גורם לפער? סוג המקצוע. בסופו של דבר יש נקודה של בחירה בתיכון, ונשים נוטות לעשות את הבחירה שמרגישה להן יותר נכונה, ללכת למקצועות שמתאימים לגידול ילדים. מדינת ישראל בחוקים שלה מקבעת נשים כמטפלות וגברים כמפרנסים. אני רוצה שבנות יבחרו באמת מה הן רוצות לעשות. ולכן אני בעד לסייע לפוליטיקאיות צעירות, למשל. או לעודד נשים ללכת לתחומים מדעיים".

     

    אפשר לנסות להגיד לשי־וזאן שנשים רבות, גם במקצועות רווחיים ומספקים, יודעות לתאר איך דילגו עליהן לקידום או ניפו אותן מהר בראיונות עבודה ללא סיבה עניינית. שלנשים הרבה יותר קשה להשתלב במועדונים סגורים של גברים. שבמקומות עבודה מסוימים מסתכלים על נשים רק מפרספקטיבה של חופשת הלידה הקרובה שלהן. אבל היא פשוט לא קונה את זה.

     

    "לא מסתכלים אחרת על קורות חיים של נשים", היא מתעקשת. "לא מחפשים אותנו בראיונות יותר מאשר את הגברים. ראיינתי כל כך הרבה מנכ"לים ושאלתי אותם אם הם מעדיפים גברים על נשים והם צחקו. אחד המנכ"לים הכי גדולים אמר לי, 'למה שאני אעדיף גבר אם אני יכול לשלם פחות לאישה? ברור שאני אקח אותה'. אם יש אפליה זה קיים אולי בשוליים".

     

    נו, אז אולי הפרשי השכר הם בכל זאת לא פרי הדמיון. המנכ"ל בעצמו אומר שהוא משלם פחות לנשים.

     

    "אני אף פעם לא הרגשתי שהצלחתי כי אני אישה ולא חשבתי שנכשלתי כי אני אישה", היא אומרת. "הצלחתי כי אני טובה ונכשלתי כי לא הייתי מתאימה. זה בריחה למקום הקורבני והקל. ככה נשים מרגישות טוב עם עצמן. אני חושבת שאפשר להשיג שוויון רק אם נבין שההבדלים הם מהותיים. היום אופנתי לדבר על אדם כאדם, לא משנה אם הוא גבר או אישה, אבל לנשים יש חוזקות משלהן ולגברים חוזקות משלהם. אסור למחוק את ההבדלים המהותיים. יש משהו בנשים שהן עם פחות ביטחון עצמי, יש להן לקיחת אחריות לא מידתית. גברים מבקשים את המקסימום ולכן גם אנחנו צריכות להתרגל לבקש את המקסימום עבור עצמנו. אני מציבה קונטרה לתפיסה של הפלואידיות של האדם האוניברסלי. אני מכבדת כל אדם, אבל יש הלך רוח של טשטוש ההבדלים. הנחת היסוד שלנו בתנועה היא הכרה בשוני הבסיסי. לא טשטוש מגדרי".

     

    את מבינה למה הדברים שלך מעצבנים אחת כמוני?

     

    "הפמיניזם הרדיקלי משתמש באלימות כלפי כל מי שחושבת אחרת. לי יגידו שאני אנטי־פמיניסטית? אני הפמיניסטית הכי גדולה שיש. אני מסרבת להיכנס לתחושת קורבנות ולאמץ מושגים כמו 'עולם פטריארכלי' או 'תקרות זכוכית'. הפמיניזם היום תופס נשים כחלשות וזקוקות להגנה, ואני אומרת שאנחנו במאה ה־21. חאלס. אנחנו כבר לא שם. והרוב הדומם חושב כמוני. אחד הדברים הראשונים שאני אטפל בהם הוא העלאת גיל הפרישה לנשים. נשים חיות יותר מגברים אבל פורשות קודם, למה שנרצה לצאת ממעגל התעסוקה כל כך מהר?"

     

    כי נשים עדיין עובדות במקצועות יותר שוחקים, ועדיין מתקשות למצוא עבודה בגיל מאוחר.

     

    "זה נכון שהוראה למשל זה מקצוע שוחק. אני לא הייתי שורדת יום. אבל יש גם 20 אחוז מורים והם לא יכולים לפרוש מוקדם. אז מה נגיד להם? הגברים הפכו לשקופים. לא קיימים. לא סופרים את הקושי שלהם. מה נגיד למנקה הרחובות? גיל הפרישה צריך להיקבע על פי משלח יד ולא על פי מגדר. גיל פרישה מוקדם פוגע בנשים עצמן כי הן יקבלו קצבה נמוכה יותר בהגדרה".

     

    × × ×

     

    את דרכה בפוליטיקה החלה שי־וזאן בבית היהודי, לצד נפתלי בנט. זה לכאורה לא מפתיע: היא גדלה בציונות הדתית, והייתה מכורה לסניף בני עקיבא. אבל בשלב מסוים, הבינה שפני המפלגה השתנו מדי עבורה. "ימינה פחות התאימה לי. אני בעד שוויון זכויות להומואים ולסביות, ושם אי־אפשר להזכיר את זה אפילו. ככה זה כשמתחברים למפלגות החרד"ליות. חוץ מחוסר השוויון וחוסר ההכלה שם, אין להן מקום לנשים חזקות וזו אחת הסיבות שהלכתי לכחול לבן. לא אהבתי שאין שם מספיק נשים במוסדות המפלגה, בצומת קבלת ההחלטות".

     

    חוסר הכלה בימינה. בנט | צילום: רמי זרנגר
    חוסר הכלה בימינה. בנט | צילום: רמי זרנגר

     

    אבל אמרת שלא צריך להנדס רשימות מגדרית.

     

    "נכון. אני עדיין חושבת ככה. אבל ברור ששם לנשים יותר קשה. ולגבי איילת שקד - אני לא חושבת שהיא הצליחה או לא הצליחה בגלל מגדר. כשהיא הייתה ראש המפלגה - היא לא הביאה את הסחורה. וזה לא בגלל שהיא אישה. היא הייתה שרה מצוינת בגלל מי שהיא ולא נבחרה ולא הביאה תוצאה ונכשלה בגלל מי שהיא".

    לא הביאה את הסחורה. שקד | צילום: רמי זרנגר
    לא הביאה את הסחורה. שקד | צילום: רמי זרנגר

     

    אז היא עברה לחוסן לישראל, שהפכה לכחול לבן. בשבועות הקצרים שהיא חברת כנסת, היא מתרוצצת בין שלל ועדות הכנסת, שסיפקו לא מעט עניין. את ועדת הכספים החרימה יחד עם חברי מפלגתה בזמן שזו דנה בהטבות מס מופלגות לראש הממשלה נתניהו, אך השבוע הספיקה לעשות כותרות כשהצביעה נגד חקירה של מבקר המדינה בפרשת הצוללות בוועדה לביקורת המדינה - עוד הבטחת בחירות של כחול לבן שהופרה.

     

    את עצמך הגדרת את הפרשה הזו כ"אחת הפרשות החמורות בתולדות המדינה". עבר לך?

     

    "ממש לא. אני לא חוזרת בי ממה אמרתי. יש פה שאלות שמצריכות בדיקה ונעשה את זה בממשלת האחדות. אני סומכת על היועמ"ש ועל שומרי הסף. ההצבעות האלו רק נועדו להביך את הקואליציה. כל הדיון הזה היה ספין פוליטי צפוי ומשעמם. בסוף הפוליטיקה היא אמנות האפשר. אני גאה להיות במפלגה שיש בה גם את אסף זמיר, וגם אותי - אישה ימנית ודתייה".

     

    זו בדיוק הביקורת על כחול לבן. שאתם סופרמרקט של דעות. גם בסקרים אתם צוללים הרחק אל התשעה מנדטים.

     

    "יש הבדלים בהשקפות העולם, אבל בסוף אנחנו מסכימים על 95 אחוז מהדברים. כרגע אין פרטנר בצד השני ולכן אנחנו צריכים להתמקד במה שאנחנו כן מסכימים. בני משלם מחיר לא פשוט על זה שהחליט לא להקים ממשלה עם המפלגות הערביות ולא לשלוח אותנו לבחירות רביעיות. בעיניי הוא עשה את ההחלטה האמיצה והנכונה ואני מאמינה שבסוף הציבור יראה את העשייה הגדולה והמגמה תתהפך".

     

    החלטה אמיצה. גנץ | צילום: יריב כץ
    החלטה אמיצה. גנץ | צילום: יריב כץ

     

    היא גדלה בבת־ים למשפחה דתית של זוג הורים שעלו מלוב. היא בת חמישית בפער גדול מאחיה, ולמעשה גדלה כאחות קטנה לאחיינים שלה. היא גם הדור הראשון לאקדמיה במשפחה. "לאבא שלי זה היה נורא חשוב שאני אלמד. ואכן עשיתי שני תארים בהצטיינות. אם כבר מדברים על העדפה מתקנת שלא במקומה, אני חייבת לספר שרציתי להתקבל ללימודי תקשורת ומדעי המדינה בבר־אילן. היו חסרות לי 20 נקודות בפסיכומטרי, וכל תחנוניי לא עזרו. כשהגעתי ליום ההרשמה אחד היועצים האקדמיים שאל אותי מה העדה שלי. כשעניתי שההורים מלוב, הוא שלח אותי למחלקת מעורבות חברתית. אמר שאולי הם יעזרו. אני זוכרת את עצמי הולכת לשם ומתלבטת אם אני צריכה להיות דפוקה או טובה. מה מצפים ממני. אחרי שמילאתי טפסים המנהל אומר לי שהתקבלתי לחוג למרות הפסיכומטרי, אבל אבל אני חייבת לקבל 60 שעות חונכות וליווי. זה אמנם שירת אותי, אבל זה לחלוטין הצחיק אותי. זה שההורים שלי הגיעו מלוב לא הופך אותי לפחות טובה ממי שהגיע מפולין ומהונגריה".

     

    אבל ככה מייצרים שוויון הזדמנויות. את לא חושבת שיש אפליה ממסדית בישראל?

     

    "ממש לא. כשההורים שלי הגיעו הייתה אפליה. איתנו מעולם לא דיברו על קיפוח. זה קיים אולי בשוליים. אני למדתי את המילה פרענק בגיל 18. אין אפליה, לא בבתי המשפט, לא בחלוקת משאבים. אני לא מכירה אפליה ממוסדת. מעולם לא נתקלתי. רק אפליה מתקנת. השד העדתי צריך ללכת לישון כי אנחנו לא שם. כמו בשיח המגדרי, זו בריחה למשהו שכבר לא קיים. ייצוג צריך להיות שמור למיעוטים כמו ערבים וחרדים, אבל נשים ומזרחים הם לא מיעוט וההתייחסות הזו פוגעת בנו".

     

    שדולת הנשים: אג'נדה פוגענית

    בתגובה לדבריה של שי־וזאן משדולת הנשים בישראל נמסר: "לא פנינו ל'מנהלי הקמפיין', אלא הצגנו עובדות מוצקות על האג׳נדה הפוגענית של שי־וזאן לפני מועמד בכיר מכחול לבן, שהיום הוא שר. שדולת הנשים בישראל תמשיך לקדם שוויון מגדרי ולהיאבק נגד כל מי שמנסה לפגוע בנפגעות אלימות וכנגד כל מי שמנסה להעלים את ההישגים הרבים שלנו. אנחנו נמשיך לעבוד עם חברי וחברות כנסת מכל הקשת הפוליטית שמחויבים לנושא.

    "הילה שי־וזאן עשתה קריירה על 'תופעת' תלונות שווא של נשים נגד גברים, תופעה שכל הגורמים הרשמיים במדינת ישראל מצהירים כי אינה קיימת. היא גם מכחישה תופעה אמיתית וכואבת מאוד של אלימות נגד נשים, וטוענת כי בעצם אלימות במשפחה היא עניין 'הדדי' של שני בני הזוג. הילה שי־וזאן היא ההוכחה לכך שלא כל אישה בכנסת היא סיבה לחגיגה”.

     

    chensror@gmail.com

     


    פרסום ראשון: 01.07.20 , 21:27
    yed660100