סיפור אהבה

היא: ורד צין קליינמן, בת 25 הוא: ניר קליינמן, בן 28

שניהם סטודנטים לתקשורת חזותית במוסררה ורד, עובדת עם נשים בעלות צרכים מיוחדים ניר, מדריך רכיבה טיפולית

יחד: שלוש שנים סטטוס: נשואים, גרים בירושלים

איך הכרנו

ורד: "בלימודים. היינו 12 בנות בכיתה, שני בנים, ניר אחד מהם, והיינו חברים בסבבה כזה".

ניר: "רק חברים לכיתה".

ורד: "מבחינת ניר הייתי סתם מישהי. פעם הוא בא אליי לדירה ודיברנו, והבנתי שבא לי יותר מזה, והתחלתי לשגע אותו. הייתי מעצבנת (צוחקת), לא ידעתי מה אני רוצה מעצמי והסתבכתי. לא חיפשתי זוגיות, לא ציפיתי לפגוש את בן הזוג שלי בגיל 22. ואחרי שבוע כזה פשוט אמרתי לו, 'תקשיב ניר, אני רוצה אותך'".

ניר: "במילים האלה. ואמרתי, 'יאללה, מגניב, בואי ננסה'. היה לנו קשר טוב לפני, אז הרגשתי שזה שווה את זה. לפני כן הייתי בזוגיות של שנה, ולא הלך, ואז לא הייתי בזוגיות המון זמן וגם לא רציתי כל כך. וכשוורד אמרה 'אני רוצה אותך', זה היה מאוד פשוט. בערך עשרה חודשים אחרי שהכרנו, התחתנו".

ורד: "בגלל שממילא היינו יחד כל הזמן, בכיתה וגם אחרי, כבר הכרנו ממש טוב, לא כמו מישהו שלוקח לך זמן להכיר בדייטים".

שגרת קורונה

ורד: "הסגר הקודם בא הכי בתקופה של לחץ בעבודות ללימודים, אז זה עזר לנו לשבת בבית ולהתרכז. אני המשכתי לעבוד, קצת לצאת החוצה, וגם לראות את הפריחה המטורפת שיש. שנינו אנשים של בית, אז זה היה נחמד, חוץ מכשהייתי בבידוד. חזרתי עם שלוש חברות מסיני והיינו פה. ניר הלך לחבר. היה צחוקים ממש".

ניר: "זה לא באמת היה בידוד, הן עשו מסיבה אחת ארוכה" (צוחק).

ורד: "והוא הכי פירגן, שאם כבר בידוד, אז נהנה ממנו".

ניר: "בסגר הראשון החווה הטיפולית שאני עובד בה יצאה לחל"ת. היה חסר לי לצאת החוצה ולהיות עם הסוסים, אבל זה באמת בא בזמן טוב ללימודים".

ורד: "וכמובן ראינו המון נטפליקס. לקראת הסוף הבנו שאנחנו צריכים לראות עוד בני אדם".

ההבדל הקטן

ניר: "אולי אנחנו דומים בעיסוקים שלנו, עיצוב ואיור. אבל באופי אנחנו שונים".

ורד: "וזה הכי בולט בעבודות שלנו. ניר עוסק מלא במטאל, בשחור, בדברים קיצוניים".

ניר: "כל הדברים שדוחים אנשים אחרים כנראה יעניינו אותי. אני לא אדם דיכאוני, אבל אני נמשך לדברים אפלים".

ורד: "ואני ממש לא. העבודות שלי יותר צבעוניות וכיפיות, הרבה יותר מיינסטרים".

ניר: "פרויקט הגמר שלי הוא עיצוב תקליט ללהקה שאני רוצה להקים, 'שעיר לעזאזל'. חיברתי בין יהדות ובלאק מטאל. ובגלל שאני חי את שני העולמות האלה יש מלחמות בנפש, ובפרויקט ניסיתי ליצור איזה חיבור. בסוף אני בן אדם די נחמד. אני מטפל באנשים ברכיבה על סוסים. אני לא רוצח חתולים בלילה" (צוחק).

ורד: "גם הפרויקט שלי עוסק במוזיקה. סבא שלי הוציא דיסק לפני שהוא נפטר, כשהייתי בערך בת שמונה. הוא שר שירי עם בלדינו, ועשיתי ספר מאויר עם השירים ועם סיפור חייו. ניר ואני מתייעצים מלא".

ניר: "כשעובדים יחד זה מרים".

ורד: ״תמיד שואלים למה הלכנו ללמוד במוסררה, ואני תמיד אומרת שאת הדבר הכי טוב כבר הוצאנו - הזוגיות שלנו. אבל גם חוץ מזה זאת הייתה חוויה מאוד טובה״.

חוק הגדר שצריך לנער

ורד: "תמיד אומרים שזוגיות זו עבודה, ואחרי שהתחתנו קלטנו שזה נכון. פתאום קלטנו שאנחנו רבים וצריכים להבין מה לעשות עם זה".

ניר: "לימדנו את עצמנו איך אנחנו מצמצמים את הוויכוחים והופכים אותם לכמה שיותר מינוריים".

ורד: "ממש רשמנו מסקנות".

ניר: "נניח לפני החתונה, הייתה תקופה מאוד רגשית ועמוסה במתחים, ופתאום המחשבה, 'זהו, זה לתמיד עכשיו?'"

ורד: "התחלתי לשאול מלא שאלות על זוגיות, אהבה, וניר לקח את זה קשה".

ניר: "נפגעתי, הרגשתי שהיא לא בטוחה בקשר. וכשכל העצבים שקעו ועשינו עיבוד, קראנו לזה 'לנער את הגדר'".

ורד: "כשאת בונה משהו, לפעמים את צריכה לבדוק שאין עליו אבק, או שזה יציב, אז לפעמים אנחנו עושים את זה, קוראים לזה בשם, 'אני צריכה עכשיו לנער את הגדר'.

חוק הסירה והזרם

ורד: "ויש לנו עוד כלל: 'לתת לסירה לשוט בזרם'. נכון תמיד אומרים לא ללכת לישון כועסים? אז היו פעמים שהרגשנו שתכלס שנינו לא מאופסים ולא מרוכזים ואין כוח לדבר, אז עדיף ללכת לישון ולהבין שאפשר להמשיך לדבר על זה בזמן שנהיה שפויים יותר. לתת לסירה להמשיך לשוט ולחזור אליה אחר כך. לא לדבר בכוח. אפילו אם זה לא בלילה, לקחת חצי שעה להירגע ואז להמשיך".

ניר: "גם אין לנו צד קבוע במיטה".

ורד: "יש צד שקרוב לקיר וזה מושלם, אבל הצד השני קרוב לשידה ואת יכולה לשים שם את הטלפון והמטען והכל. לא הצלחתי להחליט. אז התחלנו בצחוק להחליף כל לילה את הצד במיטה, וזה תפס. לפעמים אני לא זוכרת, ושואלת את ניר: "חיים, איפה ישנתי אתמול?"

גבולות הגזרה

ורד: "אני מתה על סיני, מתה שהוא יבוא איתי".

ניר: "ורד יכולה להיות בים כל היום, אני ממצה אחרי שעתיים, אז מה אני אעשה בסיני? אז קובעים מראש כמה זמן נהיה שם. מוצאים את הפשרה".

ורד: "ולסיני אני נוסעת בלעדיו".

ניר: "באופן כללי אנחנו המון זמן יחד, בגלל שאנחנו גם בכיתה קטנה ומעגל חברתי די מצומצם. תהינו איך זה ישפיע עלינו וגם על הסובבים אותנו".

ורד: "פחדנו לצאת דביקים כאלה".

ניר: "בואי נגיד שהתבדינו. אם היית שואלת בכיתה, אני חושב שהצלחנו ליצור מערכת זוגית שגם נותנת מקום לאחרים מסביבנו".

ורד: "לא ציפיתי להיות נשואה שנתיים בגיל 25, ועכשיו מוזר לי לחשוב שלא היינו יחד תמיד".

אהבה והפתעות

ניר: ״ורד אוהבת פרחים, והיא מקבלת לפעמים. או שהיא קונה לעצמה" (צוחק).

ורד: ״אנחנו רומנטיים? לא יודעת, מכינים שייקים אחד לשנייה״.

ניר: ״וקפה בבוקר, והודעות וואטסאפ. משקיעים בימי הולדת, אבל אנחנו אוהבים לתכנן ביחד״.

ורד: ״אם לדייק: אני לא אוהבת שמפתיעים אותי״.

ניר: ״היא צריכה לדעת הכל. אם אני עושה משהו ולא מספר לה זה יכול להסתכם בדקירה (צוחק), ואני דווקא אוהב הפתעות״.

ורד: ״ואני גרועה בלהפתיע״.

ניר:: ״היא לא יכולה לשמור סוד, וגם לא יכולה שישמרו ממנה סוד״.

חלום משותף

ניר: "ילדים. ובצד המקצועי לשתף פעולה יחד".

ורד: " להיות בסטודיו אחד ולעבוד על דברים שונים, עם נקודות המבט השונות שלנו, וילדים, בטח, מתישהו. בלי לחץ".