למרות הצוואה - האלמנה תישאר בבית בעלה

חרף הסכם ממון, ואף שהמנוח הוריש את הנכס לילדיו מנישואיו הראשונים, בית הדין הרבני קבע שהם לא יכולים פשוט "לזרוק" את אשתו השנייה לרחוב

מערכת פסקדיןפורסם: 02.08.20 , 22:02

בית הדין הרבני בנתניה קבע לאחרונה כי אלמנתו של גבר זכאית לגור בביתו כל ימי חייה אף שציווה אותו לילדיו מנישואיו הראשונים. בפסק הדין הסביר אב בית הדין הרב שניאור פרדס מדוע הצוואה לא שללה את זכות המגורים שלה מכוח הכתובה ומדוע הסכם הממון שעליו חתמו בני הזוג לא תקף.

את הבית שבו גרה האלמנה עם בעלה המנוח במשך כ-16 שנים הוא קיבל בירושה לפני הנישואים. ב-2018 הוא מת וילדיו הוציאו צו לקיום צוואה ונספח שבהם הוריש להם את כל רכושו והגביל את זכות המגורים של אשתו בביתו לחצי שנה לאחר מותו.

לאחר שהילדים הגישו נגד אלמנת אביהם תביעת פינוי היא הגישה באמצעות עו"ד אורי צפת תביעה לבית הדין הרבני שבה ביקשה לממש את זכות המגורים שלה (מדור בשפה הלכתית) ולמנוע מהילדים לזרוק אותה לרחוב. הטענה המרכזית הייתה כי הזכות למדור מכוח הכתובה תקפה לצד הצוואה ולא ניתנת להגבלה בזמן.

(צילום: shutterstock)

מנגד, טענו הילדים באמצעות עו"ד גיא זיו וטו"ר רון אל אהרון, כי מלבד העובדה שהבית לא נחשב לרכוש משותף, אביהם ואלמנתו חתמו על הסכם ממון שקבע במפורש כי הזכויות בו שייכות לאביהם בלבד. עוד הם טענו כי לאלמנה יש מספיק כסף לשכור לעצמה דירה.

בתגובה טענה האלמנה שהסכם הממון חסר תוקף כיוון שלא אושר בערכאה שיפוטית. לדבריה, לאורך שנות הזוגיות היא נתמכה בבעלה וכיום סובלת מבעיות תפקודיות, לא מסוגלת כלכלית או פיזית לעבור בערוב ימיה לדירה אחרת.

אב בית הדין שניאור פרדס והדיינים פנחס מונדשיין ובצלאל ווגל קיבלו את התביעה. בפסק דין המשתרע על פני 172 עמודים פורטו כל הסיבות ההלכתיות שהובילו למסקנה שהאלמנה זכאית להמשיך לגור בבית כל ימי חייה למרות הצוואה, הנספח והסכם הממון.

בין יתר הסוגיות שבהן עסק בית הדין הובהר כי הצוואה נעדרת תוקף שכן המנוח הוריש בה רכוש גם לבנות – מעשה אסור מבחינת הלכתית. כמו כן נקבע כי רשם הירושות טעה כשאישר את הנספח כחלק מהצוואה כיוון שזכות המגורים קשורה לכתובה – נושא שנמצא בסמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני.

לגופו של עניין נקבע כי לפי ההלכה אי אפשר לשלול או להגביל זכות מדור של אלמנה ללא הסכמתה. במילים אחרות, הילדים יכולים להעביר את הזכויות בטאבו על שמם אבל בתוך כך הם חייבים לדאוג לה לקורת גג מכוח הכתובה של אביהם.

סוגיה מעניינת נוספת עסקה בהסכם הממון. ראשית, נקבע כי מבחינה הלכתית אין לו תוקף שכן החוק מחייב אישור של ערכאה שיפוטית, וגם אם היו מקרים שבהם בתי המשפט נתנו תוקף להסכם שלא אושר – אין אחדות דעות בנושא ואילו ההלכה דורשת מה שנקרא "מנהג ברור".

מעבר לזה, גם אם היה להסכם תוקף הרי שהוא עוסק רק בזכויות לפי חוק יחסי ממון ואילו זכות המדור היא חלק מהזכויות לפי הכתובה, שבחוק נקבע במפורש כי אינו גורע מהן.