כתבות נוספות למנויים:
זהו אי מיוער כמעט לגמרי ששטחו כ-72 קמ"ר. באי חי שבט מבודד המונה כ-400 איש, שאין להם קשר לעולם המודרני. כל ניסיון להתקרב לאי, נענה במטח חיצים, הטלת חניתות, הנפת גרזנים ויידוי אבנים.
בשנות ה-90 נמצא אסיר נמלט שנסחף אל האי, כשגופתו מלאה חיצים רעילים. ב-2006, שני דייגים מתו לאחר שהתקרבו בטעות לאי, ובשלהי 2018, מצא את מותו המיסיונר האמריקני ג'ון אלן צ'או, שרצה להכיר לבני השבט את הנצרות.
ממשלת הודו החליטה להניח לתושבי האי ונאסר להתקרב אליו. במקרים של אסונות טבע, כמו למשל צונאמי, הצבא ההודי מנחית חבילות מזון באי וממהר להתרחק.
עד לשנת 1963 עוד הותר להיכנס למערת לאסקו, שהתגלתה ב-1940 ושוכנת ליד העיירה מונטיניאק שבמחוז דורדון בדרום־מערב צרפת. אך לאחר שהוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית לצד אתרים אחרים בעמק וזר, היא נסגרה בפני הציבור.
זהו אחד מהאתרים הגדולים בעולם שבו התגלו ציורי מערות, חלקם בני יותר מ־20 אלף שנה, ובראשם ציור של שור באורך של כ־5.2 מטר. המערה התגלתה לאחר שנער שיצא לטיול עם כלבו, נפל לבור שנפער באדמה. הנער שב למקום עם שלושה חברים והם חפרו עם סכין, עד להרחבת הבור וגילוי המערה (תחילה את "אולם השוורים").
המערה נפתחה למבקרים ב-1948. הם אכן הגיעו אך גם פגעו בציורים, וב-2008 הוחלט לסגור אותה במטרה לשחזר את הציורים ולשמור עליהם. מי שרוצה להתרשם מהציורים יכול לבקר בהעתק שלה, הנמצא בסמוך.
זהו אי געשי בפאתי איסלנד, שמוכר, החל מ-2008, כאתר מורשת עולמית. הוא נמצא סמוך לחופה הדרומי של ארץ הקרח והאש ונוצר מהתפרצות וולקנית תת־ימית (בעומק 130 מטרים) שקרתה בין השנים 1967-1963.
בעקבות סחיפת הגלים והרוח הצטמצם שטח האי עד לכדי 1.4 קמ"ר בלבד - כמעט מחצית משטחו המקורי. האי החדש נקרא על שם סירטיר, ענק האש מהמיתולוגיה הנורדית.
בהתפרצות שיצרה את סירטסיי נוצרו מספר איים קטנים נוספים, אך רובם התפוררו במהירות ופסגותיהם לא מגיחות מעל לגובה פני הים. כיום, רק חוקרים עולים לאי כדי ללמוד את האקולוגיה שלו.
זהו מבנה תת-קרקעי, שנמצא בין נורווגיה לבין הקוטב הצפוני, באי שפיצברגן שבארכיפלג סבאלברד. בתנאים מקפיאים ובעומק של כ-120 מטר לתוך ההר, נמצאת כספת ובה לא פחות מ־20 מיליון זרעים מ־750 אלף זני צמחים (בדגש על צמחי מזון).
הם שמורים בטמפרטורה של מינוס 18 מעלות ותחת ארבע שכבות אטומות ללחות ‑ במטרה לספק רשת ביטחון מפני הכחדה, במקרה של אסון אזורי או עולמי.
הכספת ממוקמת באזור שבו מתרחשת פעילות טקטונית מצומצמת מאוד, כך שהסיכוי לרעידת אדמה נמוך וגובהה הרב מסייע לה להישמר מפני עליית מפלס הים.
בסמוך לחופי סאו פאולו (במרחק כ־33 ק"מ) נמצא אי הנחשים. על האי חיים נחשי צפע ארסיים במיוחד מסוג ראש חנית צהוב. מומחים מעריכים שבכל מטר רבוע בו זוחלים עד חמישה נחשים, מה שמסביר את הסיבה לאי ישובו. למעשה, צריך אישור מצבא ברזיל כדי לבקר בו, ורק חוקרים מקבלים אותו.
כ־17 אלף איש מתגוררים במז'גורי, עיר כה סודית שאפילו לא מופיעה במפות בגלל גדודי הצבא שמוצבים בה. על פי ההערכות יש במקום מתקן תת-קרקעי ואתרי ניסוי גרעיני בסמוך לעיר (ליד הר ימנטאו). חוץ מהעובדה שאסור להתקרב לשם, אין עוד פרטים שניתן לדלות לגבי המקום.
אלו איים לא מיושבים בדרום האוקיינוס ההודי, בין מדגסקר לאנטארקטיקה, שהתגלו ב־1833 בידי צייד כלבי הים פיטר קמפ (הם שייכים לאוסטרליה מ־1947). הרד הוא אי הררי ששטחו 368 קמ"ר, והגבוה בהריו הוא פסגת מוסון (הגבוהה בהרי אוסטרליה).
זהו הר הגעש הפעיל היחיד שמצוי בטריטוריית אוסטרליה וגובהו 2,745 מטר. 44 ק"מ מערבית ממנו, מצויים שלושה איים סלעיים קטנים בשם איי מקדונלד, ששטחם הכולל 2.5 קמ"ר ובהם הר געש פעיל בגובה 230 מטר.
רב החובל האמריקאי ג'ון הרד (וצייד כלבי ים בעצמו), ראה את האיים ב־1853 בעת מסע ציד. באותה העת, גם רב־החובל ויליאם מקדונלד גילה את איי מקדונלד הקטנים וכך זכו שני האיים הסמוכים לשמם. בגלל ציד כלבי הים שעל האיים, הם הפכו לשמורת טבע ואתר מורשת עולמית של אונסק"ו ב־1997, ורק מדענים רשאים לבקר בהם.
זהו גשר טבעי בצפון־מערב צ'כיה, שעשוי מאבן חול ונחשב לגדול מסוגו בעולם. הוא מתנשא לגובה של 16 מטר ורוחבו כ-26 מטר. הגשר כה גדול - שכדי לצלמו יש לעלות עשרות רבות של מדרגות צרות ותלולות שנבנו על הרכס שמולו.
בעבר, הותר לתיירים לעבור על הגשר, אך מחשש להתמוטטות, הכניסה למבקרים נאסרה. ככל הנראה הגשר יתמוטט בעתיד, למרות מאמצי התחזוקה של ממשלת צ'כיה.
הגשר התפרסם לאחר שהופיע בסרט "דברי הימים של נרניה: האריה, המכשפה וארון הבגדים". אלא שהסצנות שבהן נראו השחקנים הרצים על הגשר, צולמו באולפן והודבקו בעריכה. כיום ניתן להסתובב ליד הגשר ולהתפעל ממראהו, מבלי לעלות עליו.
האי שליד ונציה נחשב לאחד מהמקומות המפחידים באירופה, כך שזה לא מפתיע שממשלת איטליה לא רוצה שמישהו ידרוך שם. בעבר הוא שימש כמוקד גלות לקורבנות מגפת הדבר, ונותרו בו משרפות שבהן נשרפו גופותיהם.
במקום קבורים כ-160 אלף איש. ההיסטוריה האפלה של האי מושפעת מסיפורים של ניסויים נוראיים שכנראה בוצעו על החולים בבית החולים הפסיכיאטרי שנבנה בתחילת המאה ה־20 בשטחו.
מומחים לתופעות על-טבעיות טוענים שהאי רדוף רוחות, והוונציאנים רואים בו כגיהינום לנשמות רעות וטוענים שרשעים שמתים אצלם, מתעוררים בפובגליה.
למרות שמבצר באנגארה הוא אחד המקומות המתוירים ביותר באסיה, הכניסה אליו אסורה בלילה. המקומיים מספרים שהמבצר מקולל כבר מאות שנים ומוסיפים שכל מי שהעז ונכנס אליו בשעות הלילה, לא חזר.
באי שנולד מהר געש, יש כיום חופים מכוסים אלמוגים ועצי קוקוס רבים. הוא ממוקם במרכז הארכיפלג צ'גוס ונקרא על שם הימאי הספרדי דייגו גרסיה דה מוגר, שגילה את הארכיפלג ב־1554.
ב-1966 החליטו ארה"ב ובריטניה על הקמת בסיס צבאי משותף באי. במסגרת ההסכם, גירשו הבריטים את 2,000 תושבי האי למאוריציוס ולאיי סיישל, ועל האי הוקם אחד מהבסיסים הגדולים של הצבא האמריקאי (במהלך הלחימה בעיראק ובאפגניסטן, יצאו מכאן מפציצי B-52 לגיחות הפצצה ארוכות טווח).
התושבים שגורשו עתרו לבית המשפט העליון בבריטניה בדרישה לפיצוי. ב־2000 הכיר בית המשפט בזכויותיהם, העניק להם אזרחות בריטית והורה למצוא פתרון לבעיה, שטרם נמצא. ב־2016 האריכה בריטניה את החכרת האי לאמריקאים עד לשנת 2035 והודיעה שהתושבים המגורשים לא יורשו לשוב.
בארכיונים של הוותיקן ברומא נמצאים מסמכים בני יותר מ־1,200 שנה, ובהם מידע עוצר נשימה על הפעולות המרכזיות של הכנסייה הקתולית, מסמכים דיפלומטיים וכן הסכמים וחוזים של הכס הקדוש. במשך שנים רק אנשי הוותיקן נכנסו לכאן, ורק חוקרים בודדים בחוץ זכו להציץ בחלק מהמסכמים, לאחר שזכו לאישור פרטני ומוגבל במיוחד.
אף שבתקופה האחרונה הפכו הארכיונים ליותר פרטיים מאשר סודיים, תהליך האישור לביקור בהם נותר קפדני, ולרוב האדם הפשוט כנראה יקבל סירוב לעיין במסמכים.
זהו מקדש שינטו שנבנה במאה השלישית ומוקדש לאלת השמש אמטראסו, מה שהופך אותו לאחד מהאתרים הקדושים ביפן. מדובר למעשה בקומפלקס המונה 120 מקדשים, המרוכזים סביב שני המקדשים העיקריים נאיקו וגקו.
על פי המסורת, במקדש איסה מוקף חומת העץ, נמצא הראי הקדוש, אחד מסימני המלוכה של קיסר יפן, והוא האתר הקדוש ביותר בקומפלקס. למרות חשיבותו, הראי לא מוצג לציבור.
אפשר להיכנס רק למקדשים החיצוניים, הפנימיים שמורים למשפחת האצולה היפנית.
במוזיאון שבעיירה נאנג'ינג מוצג ציוד מתוחכם ששימש מרגלים, אלא שמבקרים מערביים לא מורשים לבקר בו, שכן ממשלת סין לא מעוניינת לחשוף את סודות עברה הקומוניסטי, והכניסה מותרת רק לאזרחי סין.
בין הפריטים המוצגים במוזיאון תמצאו אקדחים במסווה של עט, מקטרת או שפתון, מפות מקופלות בתוך חפיסת קלפים, מחשב כיס מזויף שמסתיר מיקרופון ומשדר רדיו ומטבעות חלולים לאחסון מסמכים סודיים.
איי איזו, הנמצאים כ-18 ק"מ דרומית-מערבית לטוקיו, כוללים למעלה מ־1- איים געשיים באוקיינוס השקט. למרות הנופים הנהדרים שמספקים הרי געש, יחד עם צמחייה עשירה ועולם תת-ימי מרהיב, לא ניתן לטייל בהם בשלווה.
הפעילות הגעשית במקום הובילה לכך שהאוויר מעל האיים רווי בגופרית, ולעיתים נמדדות רמות חריגות ומסוכנות של גז. באי מיאקה ג'ימה, החוק מחייב את התושבים לשאת מסכות גז כל הזמן. כשרמות הגז עולות, נשמעת ברחבי האי אזעקה והם נדרשים לחבוש את המסכות.
בשנת 2000 בעקבות סדרת התפרצויות של הר הגעש שבמרכז האי, הוא פונה מבני אדם. ב־2005, אלפים חזרו להתגורר בו, אך עדיין אסור לבקר בו.
הכנסייה האתיופית מאמינה שארון הברית נמצא באתיופיה, וליתר דיוק בעיר העתיקה אקסום שבמחוז תיגראי, בכנסיית סנט מרי מציון, תחת מעטה של סודיות כבדה: בתוך כספת המוקפת בגדר. על הכנסייה מופקד הכהן הגדול, שהוא גם הכומר הראשי, שרק הוא רשאי להיכנס לראות את הארון.
לפי כתבי הקודש האתיופיים, מנליק, צאצא משותף של מלכת שבא ושלמה המלך, הביא את הארון האמיתי לאתיופיה מאחר שבנו של צדוק הכהן החליף בינו לבין ההעתק שקיבל משלמה המלך. בכל הכנסיות במדינה יש העתק של ארון הברית. בכל חודש ינואר, נחגג באתיופיה החג "טים-קט", שבו נערכות תהלוכות עם תעתיקים של ארון הברית ובסיומם מעלים קורבן.
