שתף קטע נבחר

יש מי ששומע אתכם: המשברים שחיזקו אותי

יש רגעים בחיים שהכל נראה אבוד, שנדמה לנו שאין דבר שיוציא אותנו מהתהום השחורה אליה אנחנו צונחים, אבל כפי שמראה הסיפור האישי הבא, גם ברגעים קשים מאוד אפשר למצוא קצת אור ולהשתיק את הקולות בראש כדי לצאת מתוך ה-אין ולמצוא את ה-יש. לאונרדו דניאל בטור אישי

בזמנים של ניסיונות קשים, כמו הזמנים שאנו חווים עכשיו, בהם מאות אלפי אנשים שרויים באי ודאות אישית וכלכלית, קשה להקשיב לדברים של רוח ואמונה. לא כשהראש מתחת למים, כשאין הכנסות, כשאולי יש חובות שלא רואים איך נוכל להחזיר בזמן הנראה לעין, לא רוצים יותר מדי להקשיב לדברים של עידוד רוחניים שלכאורה מנותקים מה"כאן ועכשיו".

לחץ כלכלי, אי-וודאות ובדידות: נתוני סה
אי ודאות שמביאה לחרדות(צילום: shutterstock)

אבל דווקא עכשיו, בזמנים בהם אנחנו מחפשים פתרונות מתחת לעששית כדי לצוף מעל פני המים העכורים, זה הזמן לתפוס מרחק מהבעיה, להירגע, ולתת ליקום להמציא לך את הפתרון הכי נכון בשבילך.

 

כי לא משנה אם אתה מאמין או לא, יש כוחות נסתרים ששומרים עליך, מכוונים אותך, ומוכנים להביא לך את כל הטוב שבעולם. הדבר היחיד שאתה צריך לעשות כדי לקבל את העזרה זה להשתיק במקצת את הרעשים במוח, להתמסר לכוח שגדול מכל אחד מאתנו, ולהאמין שלמרות הקושי, היקום, אלוהים, המלאכים, או איך שתרצה לקרוא לזה, הם יידעו לסייע לך בדרך הטובה ביותר.

 

הדרך שלי אל האמונה התפתחה במהלך השנים בהדרגה. לאט-לאט התחלתי להבין את העוצמות של הדברים שאנחנו לא מסוגלים לראות בעיניים או לשמוע באוזניים. אבל הבנתי שזה שם. בהאזנה. תמיד.

 

3925 (צילום: shutterstock)
יש מי שמקשיב לכם ביקום(צילום: shutterstock)
 

במקור ובמהות אני אדם מאוד אנליטי. לא הולך למפגשים רוחניים או מדיטציות במעגל. זה מביך אותי.

 

בשבילי הכל תמיד היה "לראות כדי להאמין". עם הזמן הבנתי שהיקום עובד קצת הפוך מהמצופה. כדי לראות, צריך קודם להאמין.

 

כדי לעזור לכם קצת יותר להאמין שכל מה שאתם חווים עכשיו הוא זמני בהחלט ואם רק תתנו ליקום צ'אנס הוא יעזור לכם, אני רוצה לשתף בכמה סיפורים שקרו לי בחיים שמוכיחים שיש מי ששומע, שם, בממד שאנחנו לא יכולים לתפוס.

 

הדרך לברצלונה עוברת בווינה - המסר מהיקום

בסוף שנת 2003 עבדתי כמומחה לאבטחת מידע של מערכות בחברה גדולה. בתקופה הזאת הגעתי לרוויה מבחינת העשייה, איבדתי מוטיבציה, איבדתי חשק לעבוד והתחלתי להרגיש רע עם עצמי. עליתי במשקל, הרגשתי עייף, בקושי רב הייתי קם בבוקר לעבוד.

 

נגזרת ראש (צילום: Shutterstock)
המחשבות האישיות משפיעות לא רק על הלך הרוח אלא גם על המצב הגופני(צילום: Shutterstock)
 

ידעתי שאני חייב שינוי. אבל לא ידעתי מה. ביקשתי מבן דודי, דניאל, הילר ומטפל הוליסטי, להתחיל תהליך טיפולי. כך התחלנו בפגישות שבועיות שמטרתן הייתה טיפול הוליסטי מחזק.

 

אחרי כמה שבועות התחלתי להרגיש יותר אנרגטי וההשראה התחילה להגיע. קיבלתי תובנה שהמקום שלי זה לא בארץ ואני רוצה לעזוב לאירופה. אבל לעזוב לאן? לאחר מחשבות הגעתי למסקנה שאולי אנסה לעבור לווינה, אוסטריה. סבא שלי היה אוסטרי ובזכותו יש לי גם אזרחות ודרכון אוסטרי. אז חשבתי שזה המקום היחיד שיש לי איזשהו קשר קלוש אליו ושווה לנסות.

 

שלושה חודשים לאחר ההחלטה, ואחרי שלמדתי גרמנית, נסעתי לווינה כדי לבחון איפה אוכל לגור והיכן אוכל לעבוד. עם הגעתי, מיד הרגשתי שזה לא ממש מתחבר אלי. לא השפה, לא האנשים, לא מזג האוויר, ולא השפה. ובלי גרמנית רהוטה, נתנו לי להבין, יהיה זה כמעט בלתי אפשרי למצוא עבודה. האמת, לא מספיקה גרמנית רהוטה. צריך את הגרמנית שלהם, ואת זה הבנתי בביקור במקדונלד'ס המקומי.

 

אחרי יום של שוטטות ברחובות, נכנסתי לאחד מסניפי הרשת כדי לאכול משהו. מבט מהיר בתפריט הבהיר שכל המבורגר מתכבד לו בפרסומת גבינה. עם הביטחון הרב שלי בגרמנית הבסיסית שלי, פניתי למוכרת ואמרתי לה "איין המבורגר ניכט קאסה", שזה בעברית "המבורגר אחד ללא גבינה".

 

מדוע גברים לא פונים לטיפול נפשי?  (צילום: shutterstock)
לפעמים גם אחרי שעושים שינוי, המצב הנפשי מחמיר כי אין חיבור לשינוי(צילום: shutterstock)
 

היא הסתכלה עלי כאילו נחתי מהירח. אמרתי לעצמי שאולי היא לא שמעה אותי וחזרתי על הבקשה. "איין המבורגר ניכט קאסה ביטה". שוב קיבלתי מבט שגרם לי לפקפק בגרמנית שלי. לא הייתה ברירה. עברתי לפנטומימה. הראיתי לה את התמונה של ההמבורגר ועשיתי לה סימנים כדי שתבין שאני לא רוצה גבינה.

 

אז, פתאום, עיניה נפתחו לרווחה: "אה, איין המבורגר ניכט קאסה!". הסתכלתי עליה כלא מאמין. היא חזרה בדיוק על מה שאני אמרתי, אולי עם מבטא קצת שונה, אבל זה היה בדיוק אותו דבר. הבנתי שאני בצרות. לא יהיה לי קל שם.

 

ובכל זאת, אחרי שחזרתי מהטיול של שבועיים שם, קניתי כרטיס חד כיווני לאוסטריה לתחילת יולי 2004 והודעתי בעבודה שאני עוזב עוד 3 חודשים. הלכתי לגמרי נגד האינטואיציה שלי וההרגשה שלי. אבל זהו, זה נעשה.

 

ככל שתאריך המעבר לאוסטריה התקרב החשש אצלי הלך וגבר. היו לי חלומות רעים בלילה. ידעתי בתוך תוכי שזה לא המקום בשבילי אבל כבר לא הייתה לי ברירה. ההחלטה נעשתה.

 

הדיכאון והפחד התחילו לכרסם בי והחרדות גברו. החלטתי לשחרר מהלחץ, ולתת ליקום לכוון אותי. כחודש לפני המעבר שלי לאוסטריה קבעתי טיפול עם דניאל, שעבודתו כוללת גם קבלת מסרים מממדים אחרים ומהמדריכים הרוחניים. בטיפול הזה המסר היה: "אמרו לי להגיד לך שתחפש עבודה בצרפת או בספרד".

 

הסתכלתי עליו בכעס. "אתה רציני? אתה יודע שיש לי כרטיס טיסה לעוד חודש לווינה. איך אמצא בפרק הזמן הזה עבודה בצרפת או ספרד? ציפיתי שתגיד לי איך אני אמור להסתדר באוסטריה, לא שתגיד לי משהו הזוי שכזה של לחשב מסלול מחדש!"

 

כן, כעסתי. חשבתי שהמסר היה חסר כל היגיון. אבל מסתבר שהיגיון ועולם הרוח זה שני דברים שונים.

 

לאחר כמה ימים קיבלתי טלפון ממקום העבודה אותו הייתי אמור לעזוב, זה היה ניר, ראש הקבוצה שלי.

 

"יש לי משהו להציע לך", הוא אמר. "אני יודע שזה לא בדיוק מה שאתה מחפש, זה לא עבודה של מנהל פרויקטים, אבל אני חושב שזה יכול להיות עבורך דריסת רגל".

 

"אוקיי", אמרתי, "במה מדובר?"

 

"התפנה תפקיד במשרד שלנו בברצלונה לתפקיד של מהנדס מערכת ותמיכת לקוחות. המלצתי עליך. מה אתה אומר?"

 

העיניים שלי נפערו כששמעתי את ניר מעבר לקו. המסר של דניאל הדהד אצלי "תחפש עבודה בצרפת או בספרד...". והנה, ניר מציע לי עבודה בספרד, ככה, משום מקום. למחרת עניתי לניר שאני מוכן לקבל את ההצעה.

 

מדיטציה ומיינדפולנס (צילום: Shutterstock)
להשאיר את הכל פתוח, לשמוע, להכיל, לשוחח(צילום: Shutterstock)

אחרי חודש, בדיוק בתאריך שתכננתי לעבור לווינה, נחתי בברצלונה עם מזוודה אחת ושני ארגזי קרטון. זאת הייתה ההתחלה של 4 השנים הכי מאושרות בחיי עד כה. זו גם הייתה הפעם הראשונה שהבנתי באמת, שיש כוח הרבה יותר חזק ממני, כוח בלתי נראה, שרואה אותי, ויכול לכוון אותי תמיד אל המקום הנכון לי ביותר.

 

מוכר המציתים במטרו

בברצלונה החיבור הרוחני שלי התעצם. עשיתי מדיטציות מדי יום, התחברתי אל השקט הפנימי וניהלתי דיאלוג עם אלוהים שהיה עונה לי בסימנים שהיו קבועים רק בינינו.

 

ידעתי שאני לא לבד, שאני רק צריך לבקש וכבר הסימנים הנכונים יגיעו. היה בי שקט פנימי ותחושה של שפע אינסופי שלא הייתה קשורה כלל לחשבון הבנק אלא לידיעה ואמונה שיש לי כל מה שאני צריך וששום דבר לא חסר.

 

יום אחד חזרתי הביתה מהעבודה במטרו של ברצלונה. זו הייתה שעת השיא והמטרו היה מלא עד אפס מקום באנשים, ואני עמדתי באחד המעברים. פתאום נכנס מוכר מציתים. הוא מכר שני מציתים ביורו. רציתי להוציא כסף כדי לקנות ממנו. לא כי הייתי צריך מצית, אבל רציתי לעזור לו. לא עשיתי את זה. התביישתי. אין לי מושג למה. ואז הדלת של הקרון נפתחה בתחנה שלי ואני ירדתי מבלי שקניתי מצית ממוכר המציתים.

 

נכנסתי הביתה והתחלתי לבכות. כאב לי שלא היה לי את האומץ להוציא מטבע לעזור לאדם הזה שככל הניראה היה מהגר קשה יום שהגיע לספרד כדי למצוא חיים טובים יותר.

 

open your mind (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
open your mind(צילום: shutterstock)
  

הסתכלתי לתקרה, שם חשבתי אמצא את העיניים של אלוהים ואמרתי לו: "תביא לי עוד פעם את מוכר המציתים ומבטיח שאקנה ממנו".

 

אבל מה הסיכוי שאראה אותו שוב? הרי יש בברצלונה 8 קווים של מטרו, והרכבות מגיעות כל 3-5 דקות, לכל רכבת יש מספר קרונות. איך בכלל אתקל שוב במוכר המציתים שלא ראיתי אותו אף פעם לפני כן?

 

למחרת נסעתי בבוקר לעבודה. התיישבתי בכיסא במטרו ליד המעבר והתחלתי לקרוא בספר כהרגלי.

 

בשלב מסוים הרמתי את הראש, הסתכלתי הצידה, וראיתי את מוכר המציתים מאתמול מסתכל עלי ישר בעיניים. "אתה רוצה לקנות מצית?" שאל אותי, כאילו קיבל משימה להגיע עד אלי כדי להציע לי מצית.

 

הייתי בהלם מוחלט. "כן" אמרתי לו. הושטתי לו מטבע של שני יורו וביקשתי שישמור את העודף. לא ראיתי שוב את מוכר המציתים. זאת הייתה הפעם השנייה והיחידה.

 

הבובה הכחולה של ג'ורדי

סיפור נוסף הוא זה ג'ורדי, בנם של זוג חברים מברצלונה. הוא היה בן 3 כשהכרתי את הוריו. כשהיה קטן, ג'ורדי סבל מאוד ממחלת ריאות שהביאה אותו לאשפוזים תכופים בבית החולים. נסעתי לבקרו באחד האשפוזים בבית החולים ובדרך קניתי לו בובה כחולה.

 

מצבו היה לא פשוט, התקפים פתאומיים שגרמו לו לקשיי נשימה שדרשו התערבות רפואית דחופה. באותו סוף שבוע עשיתי את ההליכה הרגילה שלי בטיילת של חוף ברצלונה, ושאלתי בלב את אלוהים אם ג'ורדי יבריא מהמחלה שלו.

 

לאחר כמה צעדים ראיתי מצד שמאל שלי בובה כחולה יושבת לבדה על ספסל על הטיילת של חוף הים. אף אחד לא היה לצד הבובה שהייתה זהה לזו שקניתי לג'ורדי. המסר היה ברור לי - ג'ורדי יהיה בסדר. הוא יבריא.

 

היום ג'ורדי בן 18 והוא בריא לגמרי.

 

אישה יושבת על ספסל (צילום: Shutterstock)
גם כשנדמה לכם שאתם לבד, אתם לא לבד(צילום: Shutterstock)
 

תתחברו למקור, למרות הקושי

מאז שחזרתי מאירופה היו לי תקופות רעות ותקופות טובות יותר. התקופות הרעות היו התקופות בהן נלחמתי עם המציאות וניסיתי למצוא פתרונות בעצמי מתוך התבוססות בתוך הביצה הטובענית של המחסור, האבטלה וקשיי היום יום. זאת הייתה התקופה בה שכחתי לבקש עזרה מהמקור, מהיקום, מהמדריכים הרוחניים.

 

התקופות הטובות התחילו כשנזכרתי שאני לא לבד. שיש תמיד את ההדרכה עליונה. אותה הדרכה שהביאה לי את העבודה בברצלונה, את מוכר המציתים במטרו, את הבובה הכחולה של ג'ורדי, את הבית שאני גר בו, את הידידה השמיימית שלי שרית שעזרה לי לעצב אותו ושגם עליה קיבלתי מסר שנתיים לפני שהכרתי אותה.

 

למרות הקושי, אתם יכולים להתחבר אל המדריכים שלכם.

 

כדי לעשות זאת תעשו פעולות שגורמות לראש שלכם לחשוב פחות על הבעיות ויותר לנקות את הראש מהמחשבות. פעולות כמו הליכה, ריצה, התנדבות, עזרה לזולת, מדיטציה.

 

רק כשהראש פנוי, התדר פתוח לקבל את ההדרכה העליונה. תודו על מה שבכל זאת יש לכם, למרות כל מה שאין.

 

תגידו את 3 המילים האלה במהלך היום שלכם ותראו ניסים: "אני מודה, אני מעריך, אני אוהב".

 

בכל מנהרה שחורה יש תמיד את האור הגדול שמחכה שתתנו לו להיכנס.

 

*מתוך הספר מאסטרינג צ'יינג' של לאונרדו דניאל.

 

לאונרדו דניאל – מומחה לכירולוגיה אבחונית וטיפולית, לקריירה ויחסים. אבחון-הכוונה-העצמה

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: Shutterstock
למצוא את ה-יש
צילום: Shutterstock
צילום: דני בכר
לאונרדו דניאל
צילום: דני בכר
מומלצים