אמנה חברתית חדשה
עד לפני כ־300 שנה מלכים שלטו באירופה מתוקף מה שנחשב כסמכות האל – איש לא יכול היה לערער על סמכותם האבסולוטית, ולהם לא הייתה כל מחויבות כלפי הנתינים. החל מאמצע המאה ה־17 החלה רוח חדשה מנשבת, ואיתה הטענה כי מדינות קיימות בזכות "אמנה חברתית" בין האזרחים לריבון – כלומר, האזרחים מוותרים על חלק מחירותם ובתמורה הריבון אמור לספק להם ביטחון ויציבות. האמנה החברתית הזו היא מוסכמה חשובה ביותר, הגם שאיננה מוגדרת במדויק ואינה מתבטאת במסמך כתוב. יתר על כן, היא מקור הלגיטימיות של החוקים ואפילו של חוקה. מדוע, למשל, מקבלים כל האמריקאים כמובן מאליו את העובדה שהחוקה תקפה גם כיום? מדובר הרי במסמך שאותו הגתה קבוצה קטנה של אליטיסטים תומכי עבדות לפני כ־240 שנה. התשובה פשוטה: ישנה הסכמה רחבה שכך נכון שיהיה.
ישראל הוקמה גם היא לפי "אמנה חברתית" לא כתובה שיוצרת הבנות בנוגע לאופי היחסים שבין השלטון לאזרחים. אלא שבמשך השנים, ובמיוחד בעשור האחרון, נוצרו סדקים באמנה הזו. הסדקים מתייחסים לשני תחומים: לנורמות ולשיטת הניהול של המדינה. הנורמה המצופה מהשלטון היא שינהג "כנאמן" של הציבור ולטובת הציבור בלבד. הדרך יכולה להיות שונה – בן־גוריון ובגין היו יריבים פוליטיים עזים והאמינו באידיאולוגיות שונות, כמוהם גם רבין ושמיר – אך אין חולק על היותם "נאמנים".
הטענה השנייה והחשובה לא פחות היא שמדינת ישראל מתנהלת באופן בלתי יעיל. ולא, זה לא קשור לקורונה. למעשה, אנחנו מתנהלים תוך שאנחנו מסתמכים כדבר מובן מאליו על רשימה גדולה של הנחות שגויות – חלקן היו שגויות תמיד, חלקן היו נכונות רק לשעתן וחלקן הן תוצאה של סטייה מתגברת מהדרך הנכונה או היעילה. תקציב המדינה, למשל – הן "חוק ההסדרים", הן "הכספים הקואליציוניים" והן שיטת העברת הכסף בין סעיפים לא נועדו לסייע לציבור אלא לאפשר לחברי כנסת להיטיב עם קבוצות שונות ולקבל על כך קרדיט. זו אינה תוצאת מעשה של ראש ממשלה מסוים, זו השיטה. לפני שלושה חודשים הוקמה ממשלה עם 36 שרים – לא מדובר על מחיר הכרחי של פשרה פוליטית, שכן אותו איזון בין הצדדים היה נשמר גם עם ממשלה ובה 18 שרים, אלא על רצון לרצות כמה אנשים על חשבון הקופה הציבורית. יש קו ישר שמחבר בין אופן הקמת הממשלה להחלטות רבות בנושא ניהול משבר הקורונה, כשהמכנה המשותף הוא שיקולים זרים המוצגים כאינטרס לאומי.
מצבה של הרשות השופטת לא טוב בהרבה. כאשר שופט בכיר מדגיש את חשיבות "שלטון החוק", הוא מתכוון לדבר הפוך מכך – לשלטון השופטים. הנשיא ג'ורג' בוש הבן אמר: "לעולם עדיף לארגון שיהיה חזק מהעומד בראשו", כשהכוונה בראש ובראשונה למדינה. הטענה העיקרית נגד נתניהו היא שהוא מנסה – וגם מצליח – לבסס מציאות הפוכה. ואכן אחריותו למצב גדולה, אך שותפים לו רבים, בשלוש הרשויות – ממשלה, כנסת ובית המשפט. בכל המקומות טובת הציבור נרמסת למען מאבקי כוח אישיים או ארגוניים. משבר הקורונה רק ממחיש את מה שקיים זמן רב.
הטענה העיקרית של המפגינים עכשיו היא נגד הניתוק שבין העם לנבחריו. זו לא דרישה להורדת יוקר המחיה, כפי שהיה ב־2011, אלא דרישה חשובה בהרבה – דרישה מהמנהיגים להיות "נאמני הציבור". משבר הקורונה רק האיץ את מה שהיה ברור מזמן: ישראל זקוקה לשינוי עמוק, ל"אמנה חברתית 2020". √
