שתף קטע נבחר

מחאת הדגלים השחורים מגיעה לניו יורק

ההפגנות הגוברות בארץ הגיעו גם אלינו בחסות הישראלים המקומיים שנחושים להיאבק מכאן, ״למען הדמוקרטיה הישראלית" להגדרתם. דיווח מהשטח

מחאת הדגלים השחורים ממשיכה להכות גלים, והשבוע היא שטה גם אלינו, מעבר לים. המחאה הסוערת מחאת צמחה מהתארגנות של בודדים בכל רחבי ישראל. ב-19 במרץ 2020, לאחר הבחירות לכנסת העשרים ושלוש, בפעולה שלדברי מארגניה נועדה למחות על השבתת משכן הכנסת ופעילותה במהלך המשבר הפוליטי שנוצר בין גושי המפלגות לאחר הבחירות, החלה לפעול, במקביל לאיסורי ההתקהלות ומשבר הקורונה. מה שהחל, בשל ההגבלות, במחאה מתוך כלי רכב, בשיירות שנסעו לכוון משכן הכנסת כשעליהן דגלים שחורים, הפך סוער יותר ויותר עם ההחמרה במשבר הכלכלי בארץ, פוסט קורונה. התנועה ערכה בשבועות האחרונים הפגנות רבות מול משכן הכנסת, בכיכר רבין ובכיכר הבימה בתל אביב, ומשם אל מול ביתו של ראש הממשלה נתניהו. לאחרונה, ישראלים ברחבי העולם ביקשו לקחת חלק במחאה שבבית וזו החלה להתפשט גם במוקדים שונים בערים מרכזיות ברחבי העולם, ביניהן: ניו יורק, סן פרנסיסקו, מיאמי, טורונטו, לונדון, פריז, ברלין, אמסטרדם, ואפילו סידני.

 

באיזורינו החלה התארגנות כ"הפגנות תמיכה למה שקורה בישראל", להגדרת מארגניה, כתשובה לגל המחאות הפוקד את ישראל בחודשים האחרונים. המחאות על פי המארגנים "אינן אירוע חד פעמי, והן כאן כדי להישאר". בניו יורק התקיימה בסוף השבוע מחאה ב"וושינגטון סקוור פארק", ובסן פרנסיסקו, באקט סימבולי ל'מחאת הגשרים', התקיימה הפגנה על גשר 'שער הזהב' המפורסם שבעיר.

 

דגעדגעדגע ()
מפגינים ישראלים בוושינגטון סקוור. צילומים: קובי כהן
 

 

בראיון ל"ידיעות אמריקה" שוחחנו עם קובי כהן ורחלי בטיש-לבקוביץ', ממובילי המחאות בחוף המזרחי והחוף המערבי. קובי כהן, אב לשניים (שנולדו בארץ), כבר עשר שנים בניו יורק, עובד עם ארגונים יהודיים במאמץ לקדם את יחסי ישראל ויהדות ארה"ב, מספר: "אני יכול להגיד לך שמה שקורה כאן, הוא חלק ממגמה גלובלית של ישראלים ברחבי העולם: ברלין, לונדון, פריז, טורונטו, סידני. זה התחיל מכל מיני יוזמות מקומיות ועבר מפה לאוזן. החלה התארגנות בחוף מהערבי ותוך ימים ספורים המחאה התפשטה. אצלנו המחאה תפסה מיתוג אחר: אנחנו לא באים למחות תחת כותרת אחת, אלא סביב כמה נושאים. קראנו לזה: עצרת ההזדהות במאבק על הדמוקרטיה הישראלית", מצהיר כהן.

 

דגעדגעדגע ()
מאבק על הדמוקרטיה בישראל.

 

"מרבית הקריאות והשלטים היו מופנים באופן טבעי כלפי העומד בראש המדינה, כלפי בנימין נתניהו. צריך לזכור שהוא ראש הממשלה ב-11 השנים האחרונות. כשרוצים שינוי באים בטענות לממשל המכהן בכדי שיפעל למען שינוי המדיניות. הייתה פה קריאה של ישראלים שחיים בארצות הברית לכל המשפחות והחברים שבארץ שלא ירפו ידיהם. אנחנו כאן הישראלים בארצות הברית, תומכים בהם מרחוק, ועומלים על גיוס כספים ואנשים על מנת לעזור למחאה שם בארץ". ההפגנה, שלהבטחת המארגנים היא הראשונה מיני רבות, הובילה, להנחתם, למעלה ממאה משתתפים בניו יורק: "הייתה אווירה טובה. באו אנשים טובים, משפחות עם ילדים קטנים, אנשים מבוגרים, כולם עם מסכות, כמובן. הכל התפשט מפה לאוזן. האנשים שהגיעו היו מדהימים. אי אפשר לקטלג אותם לא כאנרכיסטים ולא כישראל הראשונה. אני באופן אישי בן תערובת", הוא מדגיש. "אנחנו טרם יודעים באיזו מתכונת נמשיך לקיים את ההפגנה, בין אם במסגרת של עצרת שבועית או דו-שבועית, אבל יש הרבה מאוד כיוונים. מה שחשוב לדעת״, הוא מתעקש, ״שאנחנו כאן להישאר. החובה שלי כישראלי שחי בגולה היא קודם כל לתמוך במה שקורה בארץ. בין אם זה בגיוס משאבים, או הדהוד של המסרים, וגם לראות איך משלבים המאבק הזה את יהדות ארה"ב, שאוהבת את ישראל, ומאמינה ורואה שהשחיתות מדבקת. הרעה החולה ביותר שמתרחשת כעת במדינה לדעתי״, הוא מוסיף, ״היא ההסתה והשחיתות. את שתיהן מוביל בן אדם אחד כבר שנים. קבלת ההחלטות מתבצעת על בסיס לא הגיוני לחלוטין, חקיקה נעשית כדי להתחמק ממשפט. הכנסת מתרוקנת מתוכן והיא לא מפקחת על הממשלה".

 

רחלי בטיש לבקוביץ' מסן פרנסיסקו, מובילת המחאה בחוף המערבי, מתגוררת כ-5 שנים בארה"ב מספרת: "האמת היא שאת ההתארגנות התחלנו כאן ממש לפני שלושה וחצי שבועות על רקע התמונות הקשות והכואבות של המחאה בארץ. צפינו בסרטונים שהייתה מעלה אורלי בר לב לרשתות. משם התחלנו ליצור קשר עם מובילי המחאה בישראל בכדי לראות כיצד ניתן לשתף פעולה. ערכנו איתם שיחות היכרות בזום וחיברנו בינם לבין הקהילה כאן״, היא מתארת. "אנחנו בקשר עם אסף אגמון, אמיר השכל, אורלי בר לב, עו"ד גונן בן יצחק וישי הדס, מובילי המחאה בירושלים. החלטנו שאנחנו לא עומדים מנגד, אלא מקימים התארגנות מקומית״. ההפגנה בסן פרנסיסקו התקיימה על גשר 'שער הזהב' כאקט סימבולי ל'מחאת הגשרים' המתרחשת בכל סוף שבוע במוקדים שונים בארץ: "ערכנו את ההפגנה ביום שישי ונכחו בה כ-150 איש שהגיעו במיוחד כדי להרגיש הכי קרוב למוחים שבבית. אנשים הגיעו אל הגשר גם מרדיוס של שעה וחצי נסיעה. לקראת ערב עשינו קבלת שבת עם כל הסמלים, בדיוק כמו שעורכים בבלפור".

 

כמו תמיד, עולה השאלה מבית, האם ישראלים שחיים כאן, יכולים, רשאים, להביע את תמיכתם או מחאתם על מה שקורה שם. המפגינים חשים שכישראלים, מוטלת עליהם החובה המוסרית והפטריוטית, דווקא מכאן, להשמיע את קולם, לא נגד, אלא למען. ״האג'נדה שלנו היא לתמוך במפגינים ובמפגינות בארץ. אנחנו כל קודם כל ישראלים. יש לנו בארץ משפחות, חיילים, קולגות, חלקנו פה ברילוקיישן ועתידים לחזור לארץ. מעבר לזכות, זו החובה שלנו כישראלים לדאוג שישראל תישאר דמוקרטית. גם אנשים בישראל מחפשים את התמיכה שתגיע מחו"ל. זו כבר ממש הפכה להיות שליחות״, טוענת בטיש לבקוביץ'. ״כואב לנו לראות את התמונות שמגיעות מהארץ, בטח עם הקורונה". רחלי מגיבה על הטענות המופנות כלפי המפגינים כאנרכיסטים: "כל הניסיון למתג אותנו כאנרכיסטים הוא קו מתמשך לאורך שנים של להטיל דופי בכל מי שלא מסכים עם הממשלה. כל בן אדם שחושב אחרת אוטומטית מתויג או כשמאלני או כחבר של ה-BDS. כמובן שאין אמת בדבר. יש פה אנשים שהם מלח הארץ, אנשים שרוצים דמוקרטיה. הפרזיטים האמיתיים הם היושבים בממשלה על הכסא המדושן. אנחנו כאן כדי להישאר וביום ראשון נפגין פעם נוספת. אני רוצה לקרוא לכל מי שבארה"ב להצטרף אלינו. להכיר אנשים, לתמוך, להפגין. אפשר להגיע אלינו תחת עמותת UnXeptable הפועלת בארה"ב במסגרת כל גל המחאות בארץ".

 

כהן מוסיף ומסכם: "אני באמת מקווה שנצליח לתרום ולעזור לאחים והאחיות שלנו בארץ לעזור למחאה להמשיך. הרבה אנשים תוקפים אותנו בכך שאנחנו עוזרים לאנטישמים ומספקים חומרים ל-BDS, אך אנחנו הצד היפה שנלחם למען הדמוקרטיה".

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים