הזמן עושה את שלו: ראש השנה כתחנת ריענון ומנוחה במרתון החיים
ראש השנה הוא המקור הבראשיתי לכל באי עולם, המעיין של הזמן ממנו נובעת השנה שתבוא אחריו. לכן, טענו המקובלים, מה שאדם שחושב ועושה בראש השנה ישפיע על מזלו בשנה הבאה. יצחק אהרון על תפקיד הזמן בחיינו וכיצד כל שנה חדשה נותנת תקווה
שנה חדשה עומדת בשער ועוד מעט יחל מעגל זמן נוסף של עונות וחגים מוכרים הפותחים מחזור חיים חדש וחידתי.
הרהורי פרידה משנה שעוזבת, תולים תקוות גדולות במחליפתה הבאה עלינו לטובה ולברכה. כך חולפות להן השנים ונדמה שלזמן אצה הדרך, שהרי ללא רחמים הוא דוחף אותנו הלאה בדרכי החיים.
משמעות הזמן בחיינו מציגה רעיון מרתק ועתיק כימי המין האנושי. מאז שחר העולם, ממד הזמן היה גורם מרכזי בהגדרת החיים היומיומיים. תפיסת הזמן, חשיבותו והערך המיוחסים לו, משתנים עם התקופות ומשקפים מהלכים תרבותיים מגוונים המייחדים תרבויות שונות.
עוד כתבות מעולם הקבלה
היוונים והמצרים הקדמונים ראו בזמן מעגל ענקי המשקף את מסלול השמש וחילופי העונות, והעל זמני והנצחי נתפסו מוחרגים מהזמן עצמו ונמצאים בחביון האינסוף. בדומה לביטויים "לעד" או "נצח נצחים" שבשימושם במסורת היהודית מציינים זמן אינסופי חסר מגבלות, שאינו תלוי בדבר ונמצא מעבר לאופק הדמיון.
בתרבויות אחרות נעשתה חלוקת הזמן על פי תנועת גרמי השמים, שביטאו את זמן האלים, הלא הוא שעון הטבע וזמנן של עונות השנה.
כיום, שיטחנו את מעגל הזמן והפכנו אותו לציר הנמתח מהעבר הרחוק אל העתיד הרחוק, ומוסכם אצל רובנו שזמן הוא אוסף מספרים שמשמש אותנו למדידת הימים, לכדי הפשטה המאפשרת את קיומה של ציוויליזציה מאורגנת.
אנחנו רואים את חיינו עפ"י השעון הקפדן המכתיב את קצב החיים מיום הלידה ועד הנשימה האחרונה. כשהיינו ילדים, הקיצים היו נטולי זמן לא היה מקום מסוים שהיינו צריכים להיות בו, לא היו לנו פגישות קבועות כך שהימים הוגבלו רק על ידי מיקום השמש. הזמן לא שינה כל כך ולא היווה עניין מטריד.
אולם ככל שאנחנו מתבגרים, כך נדמה שזרמי הזמן נושאים אותנו מהר יותר והיחס שלנו לזמן משתנה עם הגיל. בעוד שימי הילדות הרחוקה נמתחו והתארכו לעייפה, החיים כעת על המסלול המהיר והם מרוץ פראי נגד מחוגי הזמן.
לדעת חכמי הקבלה זמן הוא מה שמונע מהכול לקרות בבת אחת, כך שהוא חלק בעולם שמסדר אירועים בצורה מסוימת מההתחלה לסוף. דופק קבוע שהולם מאחורי הקלעים של היקום וקובע את רצף החיים ותנועתם.
מושג הזמן של האדם המערבי מחולק לתפיסת העבר, ההווה והעתיד, כך שבאופן קונקרטי ניתן לומר שקיומה של תודעה המתייחסת לזמן מחייבת את עצם קיומם של עתיד, עבר והווה כמושגים הנגזרים מתפיסת האדם. אותה תפיסה מגלה שבעוד שהעבר מאורגן היטב, העתיד נראה מבולגן לגמרי, כך שההווה הוא המצב האפשרי היחיד המתקיים עבור התודעה, הרואה בעבר ובעתיד זיכרון ודמיון בהתאמה.
עם זאת, ככל שימיו של האדם מתרבים, העבר שלו מכיל מאורעות רבים יותר ואילו העתיד אינו מציג את שפעו כבימי קדם. יחסה של היהדות לאמורפיות של הזמן מובאת בספר הזוהר הקדוש המתאר את הזמן כמושג אנושי בלבד ומציג את מעמדו של האל גבוה מעל לזמן.
כך מתברר על פי הקבלה שהזמן כפוף לאל והרמב"ן מפרש את הצירוף המאמר הראשון "ויהי אור" כנקודה בה פרץ הזמן. על הפסוק בספר בראשית (א:ה) "ויקרא אלוקים לאור יום ולחשך קרא לילה", כותב הרמב"ן: "יאמר כי נברא הזמן."
מסורת הקבלה מלמדת שבראש השנה נברא הזמן ומתחדש השפע עבור כל השנה החדשה שממשיכה את קודמתה. כך טענו מורי הקבלה והחסידות לאורך הדורות. האר"י לימד שראש השנה איננו סתם סיכת סימון הנעוצה בלוח השנה העברי, אלא הוא המקור הבראשיתי לכל באי עולם. המעיין של הזמן ממנו נובעת השנה שתבוא אחריו. לכן, טענו המקובלים, מה שאדם שחושב ועושה בראש השנה ישפיע על מזלו בשנה הבאה, כנאמר במדרש "הכול הולך אחר הראש".
רבי נחמן תיאר את ראש השנה כזמן נביעה ממעיין החיים. מקור החיים המשקה את העולם בחסדיו ומטובו של הבורא - הוא המהות השלמה הנמצאת מעבר לכל מציאות ולכן גם מעבר לתחומו של הזמן. המעיין הזה המקיים את העולם ומשקה אותו מראש השנה עד אחריתה, מכריז על זמן מיוחד בשנה להתחדשות הנפש העייפה, ולשם כך קובע זמן אנושי החרוט על לוח השנה היהודי מראשיתו.
רעיון הזמן מצוי בפירושים קבליים-חסידיים לראש השנה. לפי הקבלה, ראש השנה הוא זמן של התעוררות הנפש " אִתְעָרותא דִלְתָתַא " -התעוררות בני האנוש, כדי שתתאפשר "אתערותא דלעילא" - התעוררות השפע מהעולמות העליונים. כך הזמן מתקיים בחיינו ושנה חדשה מתחילה את מחול החיים.
בתחילתה של שנה חדשה כל אדם מקבל ממקור הבריאה אין-סוף של שפע לשנה החדשה. רמז לכך נמצא במילה "בראשית" שיש בה אותיות של "א' בתשרי". לעניין זה מפרש הזוהר, כי העולם חוזר למצבו הראשון כביום הבריאה ונטען בשפע רוחני המחיה את הבריאה כולה, בבחינת "חדש ימינו כקדם", לאחר סיום מסע משנה קודמת, ממש כמו בעולם הטבע עם חילופי עונות.
בשעות הדמדומים של השנה המתכלה, בעוד האדמה הסדוקה מייחלת לגשם הראשון שיגאל אותה מייסוריה ויבשר על בואה של השנה החדשה, במרחב העדין והבלתי נראה, שבו מתמזגים הישן בחדש והחדש בישן, טרם ייפרדו לעולם, שט לו הזמן בחיינו וסוחף אותנו אל שנה חדשה. חולות הזמן אוזלים מהר, תזכורת לכך שהחיים ברי חלוף, כך שבין אם הזמן אמיתי או אשליה, מנקודת המבט שלנו העבר נעלם לעד והעתיד טרם נכתב.
החוויה האנושית אודות המחזור האינסופי של גלגל החיים בניצוחו של הזמן לא תשתנה לעולם. הקיצים המוזהבים של ילדותנו אבדו לעד, אבל יש קיצים חדשים, מרגשים ועשירים לפנינו וראש השנה הוא תחנת ריענון ומנוחה במרתון החיים, שם נוכל להחליף כוחות, לתלות זיכרונותינו, לחלום, לקוות, ולהתפלל שנזכה לזריחת האושר, שהזמן יעשה רק טוב ולא ייגמר לעולם.
יצחק אהרון, "חכמה ", מרכז לקבלה
לפנייה לכתב/ת 
